פסק-דין בתיק א 38625/03

בפניי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת ואירוע של תאונת דרכים בו הייתה מעורבת משאית בבעלות הנתבעת 2 נהוגה בידי הנתבע 1 ומבוטחת אצל הנתבעת3.

על פי כתב התביעה נטען כי

"בתאריך 15.10.02 בשעה 08:00 בבוקר או בסמוך לכך, את הרכב הנפגע של התובעת נהוג על ידי התובעת נסע לכיוון נמל התעופה בן גוריון ובסמוך לצומת בית דגן לפתע פתאום הרכב הפוגע, קרי  המשאית, סטה לעבר נתיב נסיעתו של הרכב הנפגע, פגע בו בצדו השמאלי אחורי ותוך שהוא פוגע בו בשנית, וגורם בהסתובבות הרכב הנפגע וגרירתו עד לעצירה מוחלטת של הרכב הפוגע..."

הנתבעים התגוננו כנגד התביעה וטענו שאין הנתבע 1 אחראי לאירוע שכן, לטענתם

"ביום 15.10.02, בשעה 08:00 או סמוך לכך, נסע הנתבע מספר 1 במשאית... באזור צומת בית דגן לכיוון בית דגן. כ-300 מטר לאחר הצומת כאשר המשאית בנתיב הימני, הגיח לפתע וללא כל איתות או מתן זכות קדימה כדין רכב הנהוג בידי התובעת אשר עמד בשולי הכביש והתפרץ אל תוך נתיב נסיעתה של המשאית"

אקדים הערה בעניין הנזק, התביעה הוגשה על סך 21,898 ש"ח כשהסכום מורכב מסכום נזק ממשי בסך 10,943 ש"ח ריבית והצמדה 255 ש"ח אבדן שכר 10,000 ש"ח ועגמת נפש 700 ש:"ח.

מסיכומי התובעת התבהר כי התובעת הייתה מבוטחת בביטוח רכוש מקיף ועל כן לאחר הגשת התביעה הזו, פנתה אל מבטחיה וקיבלה בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח את הפיצוי המגיע על הנזק הישיר שנגרם לה ובסיכומים העמידה את תביעתה על סך של 3,941 ש"ח המורכבים מסכומים אלה:

א.        2,410.63 ש"ח השתתפות עצמית.

ב.         ירידת ערך בשיעור 1.5% סכום של 927 ש:"ח.

ג.         אגרת ביהמ"ש: 449 ש:"ח.

ד.         ריבית והצמדה 155 ש:"ח.

לפיכך, התביעה למעשה עומדת כיום על סכומים נומינליים של 2,410 ש"ח השתתפות עצמית ו-927 ש"ח בגין ירידת ערך. בהתאם לנטען בסיכומים זנחה התובעת את תביעתה בראש הנזק של עוגמת נפש והפסדי שכר.

פסק הדין בשאלת הנזק אם יהיה צורך מתייחס רק לשני מרכיבי הנזק הנ"ל.

אם כן, בשאלת האחריות לתאונה עומדות בפניי שתי גרסאות, זו של התובעת לפיה, היא נסעה בנתיב הימני, והמשאית סטתה לעבר רכבה ופגעה בו בחלק האחורי השמאלי. לעומת זאת, גרסת הנתבעים לפיה, נסעה המשאית בנתיב הימני ואילו רכבה של התובעת שהיה בשולי הדרך נכנס לנתיב הימני, חסם את נתיב המשאית ולמעשה התובעת היא שגרמה לתאונה.

להוכחת גרסת התובעת העידה היא לעצמה והביאה לעדות גם את בנה עד התביעה מספר 2 מר נדב רמז.

עדותה של התובעת:

בעדותה הראשית של התובעת ציינה כי התאונה היתה בצומת בית דגן, מעבר לצומת, כאשר היא באה מכיוון ראשון לציון לכיוון מחלף שפירים. התובעת לא ידעה לספר כמה נתיבים יש בכביש אך היא עמדה על כך שהיא נסעה בנתיב הימני הן לפני התאונה והן לאחריה. כמו כן מוסרת התובעת שהרגישה מכה בכנף השמאלית האחורית אך לא הספיקה לראות מהיכן באה המכה.

בחקירתה הנגדית, אישרה התובעת שהצומת היה סואן ולשאלת ב"כ הנתבעים מדוע לא ביקשה פרטים של עדי ראיה חיצוניים השיבה שהיא הייתה בסטרס ולא חשבה על כך.

לשאלת ב"כ הנתבעת השיבה התובעת כי המשאית עמדה ונסעה לסירוגין מאחוריה אך בהמשך, ובאותה נשימה, היא אומרת שהיא הסתכלה קדימה אך לא יודעת באיזה נתיב המשאית נסעה. היא רק יודעת שהיא נסעה וקיבלה מכה בחלק האחורי שמאלי של רכבה.