פסק-דין בתיק א 38209/04

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

            התובע, יליד 4.5.73, נפגע, לטענתו, בתאונת דרכים ביום 2.9.01, בהיותו בן 28, בנסיבות המהוות תאונת עבודה. לדבריו, במהלך עבודתו כנהג טרקטור, איבד את שיווי משקלו בעת ירידה מהטרקטור, נפל ונפגע בכף יד ימין.

            הנתבעות מודות בקיומו של כיסוי ביטוחי אך כופרות בהתרחשות האירוע ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה גם על שיעור הנזק.

העדר יריבות

2.         בסיכומיהן טוענות הנתבעות כי מאחר והבעלים ומתיר השימוש בטרקטור לא צורף כנתבע, לא קמה יריבות בינן לבין בתובע. אני קובע כי הנתבעות מנועות להעלות טיעון זה כעת. אין מילה בעניין זה בכתב ההגנה; גם לא בתחשיב הנזק; כך גם בכל קדמי המשפט. להיפך, בישיבת יום 30.5.05 נרשם מפי ב"כ הנתבעות: "אנו מכחישים את אירוע התאונה, אך אין בעיה בכיסוי הביטוחי". גם לעצם העניין מדובר בעניין טכני לחלוטין; אפילו בשלב של ערעור ניתן להוסיף את השם החסר, ככל שיש בכך צורך, שהרי מדובר בנזק עצמי, שאותו גרם נהג הרכב המבוטח לעצמו (ע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג ז"ל, פ"ד לה (2) 123).

            הטענה נדחית. הוצאות על עצם העלאתה תפסקנה בנפרד, כמו גם בעניין הליך הוכחת החבות.

נסיבות התאונה

3.         בתצהיר עדותו הראשית מספר התובע: "ביום 02/09/2001 במהלך עבודתי כנהג טרקטור בדרך לאתר עבודה בצפון תל אביב, בעת ירידה מהטרקטור (לצורך חיבור כבל חשמל לעגלת הטרקטור) נתקעה לי הנעל תוך כדי ירידה במדרגות (במדרגה השניה). ואז איבדתי שיווי משקל החלקתי ונפלתי על הכביש תוך כדי פגיעה קשה בכף יד ימין... לאחר האירוע, השארתי את העגלה באתר העבודה ונסעתי עם הטרקטור לאחים ונטורה כדי להחזיר את הטרקטור ואח"כ נסעתי מיד לזמנהוף" (סע' 1 - 2).

            בתצהיר תשובות לשאלון מסר התובע תיאור דומה (תשובה 71). בבית המשפט העיד התובע כי "ראיתי משטרה מאחור נלחצתי וירדתי ותוך כדי ירידה נתקעה לי הנעל במדרגה השנייה של הטרקטור ונפלתי על יד ובלמתי עם היד כדי לא לקבל מכה בפנים... ש. אחרי שאתה נפלת אתה חברת את הכבל החשמלי והמשכת לאתר העבודה. ת. נכון. עם יד שמאל..." (עמ' 18 - 19 לפרוטוקול).

            אעיר, כי איני רואה בעדותו של התובע "עדות יחידה", בשים לב לתיעוד שיפורט להלן. מכל מקום, "כבר נפסק בעבר לא אחת, כי אין כל חשיבות לכך שבית-המשפט המחוזי אינו מציין את דבר היותו של מסמך ראיית חיזוק ואינו מפנה לסעיף 54 לפקודה (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן-ארי, פ"ד נו (4) 689, 699-700). הואיל שכך, אני סבורה כי נתמלאה דרישת סעיף 54 לפקודת הראיות ודינה של טענת המערערים בעניין זה להידחות" (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל, ניתן ביום 8.2.06, פיסקה 9). וראו גם: " חובת ההנמקה לפי סעיף 54 קמה בהתקיימותם של שני תנאים: האחד, פסיקה על-פי עדות יחידה שאין לה סיוע ואין היא הודיית בעל דין; השני, התקיימות אחד המקרים המנויים בסעיף... בין אם הסיוע לעדות היחידה אינו אלא ראיה ממקור נפרד ועצמאי ובין אם די אך ב"תוספת ראייה" - נתקיימה כאן ראיה מסייעת... פסק דינו של בית המשפט המחוזי מפרט את הראיות הנוספות עליהן הוא נסמך, בהן מכתבים מאת רופאים תעסוקתיים, מכתב סמנכ"ל הבנק בו עבדה המערערת ובעיקר תמליל חקירתה של המערערת על-ידי חוקרת פרטית מטעם המשיבות - שנסקר בהרחבה בפסק הדין. משכך לא קם עוד הצורך בהנמקה נפרדת להסתמכות על עדותה של המערערת" (ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 5.12.05, פיסקה 5).

            אכן, ייתכן והתובע יכול היה לעשות מאמץ ולהעיד עדים שראוהו בסמוך לאחר התאונה, אך איש לא ראה את הנפילה עצמה והעדרם אינו פוגע פגיעה של ממש במשקל הראיות הקיימות. כבר נפסק כי "אמנם היו מקרים שבהם הימנעותו של בעל-דין מהבאת עד או ממתן עדות תרמה לערעור גרסתו של אותו בעל-דין, אך כל מקרה נמדד לפי נסיבותיו הוא, ובוודאי שאין די בהימנעות כזו בלבד כדי לערער גרסתו של בעל-דין" (ע"א 635/76 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, 743). כן הובהר, כי "אמת המידה להחלת ההנחה האמורה היא הצפייה ההגיונית והמתבקשת, בנסיבותיו של המקרה, כי בעל הדין אכן ישמיע את העד המסוים, שלא הובא על ידו לעדות, לשם גילוי האמת וחקר העובדות, כפי שאותו בעל-דין טוען להן" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659).

4.         ובכן, הנתבעות לא העידו חוקרים או עדים אחרים ולמעשה לא הביאו כל ראיה חיצונית להפרכת גרסתו של התובע; הן מבקשות להיבנות מאמירותיו שלו עצמו, כפי שעולות משני מסמכים:  הראשון, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, שנערכה ע"י ד"ר מיכאל שפי ביום 2.9.01 (מוצג ב' למוצגי התובע), שבה נרשם אך "נחבל בכף יד ימין בעבודה". השני, תביעה לדמי פגיעה מיום 10.10.01 (תיק מוצגים משלים של הנתבעות), שבה רשם המעביד, בשמו של התובע, "נפילה על יד ימין תוך כדי חבלה בכף היד. כף היד קיבלה מכה מהנגרר". אין בכך ולא כלום. כפי שאפרט מיד, במסמכים רפואיים אחרים מוזכר עניין הטרקטור; באשר לתביעה לדמי פגיעה, ברור שמדובר בניסוח לא מדויק; לא ברור איך מתיישבת "נפילה" עם "מכה מהנגרר". התובע העיד על נסיבות עריכת המסמך (עמ' 16 לפרוטוקול), והסברו היה מניח את הדעת.

            כאמור, אם כבר מחפשים, לשיטתן של הנתבעות, תימוכין לכאן או לכאן במסמכים השונים שנערכו לאחר האירוע, אנו מוצאים את הראיות הבאות: ביום 3.9.01, למחרת האירוע, הרבה לפני מילוי הטופס הנ"ל למל"ל, מספר התובע אצל קצין העיר, במטרה לדחות שירות מילואים, כי "אתמול נפל מהטרקטור, נחבל בכף יד ימין..." (מוצג ו' למוצגי התובע). ביום 10.2.02 כותב אותו ד"ר מיכאל שפי לביה"ח כי "הנ"ל נפגע בעבודתו ב - 2.9.01 עקב נפילה מטרקטור ונחבל בכף יד ימין..." (בתוך מוצג ד' למוצגי התובע). ביום 7.4.02, בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה (מוצג ז/1 למוצגי התובע), נרשם "תוך כדי ירידה מהטרקטור שעליו אני עובד (בכדי לחבר כבל חשמל לעגלת הטרקטור) מעדתי במדרגות הטרקטור ונפלתי על יד ימין". ביום 2.5.02 אנו מוצאים בסיכום מחלה של ד"ר גלעד רגב (בתוך מוצג ה' למוצגי התובע) את התיאור הבא: "לדבריו לפני שנה נחבל בכף יד ימין לאחר שהחליק מטרקטור...". בדו"ח הועדה הרפואית מיום 2.9.02 (מוצג ח' למוצגי התובע) נרשם, ברובריקה של "תיאור הפגיעה", כדלקמן: "בעת ירידה מטרקטור מעד במדרגות"; בפרק "תולדות המקרה מפי התובע" נרשם: "החלקתי מהטרקטור - קיבל[תי] מכה בכף יד". בדו"ח ועדה נוספת מיום 21.10.02 (מוצג ט' למוצגי התובע) נרשם, בהתאמה: "תוך כדי ירידה מהטרקטור מעד במדרגות", ו - "נפגעתי בפרק יד ימין בעת ירידה מן הטרקטור". בדו"ח ועדה נוסף מיום 23.12.02 (מוצג י' למוצגי התובע) - "בזמן ירידה מהטרקטור מעד במדרגות". ביום 10.3.03 רושם ד"ר איזק דאיזדה, בטופס הפניה, כי "... נפגע בתאונת עבודה בנפילה מטרקטור..." (בתוך מוצג ד' למוצגי התובע) (כל הנ"ל - עוד בטרם פונה התובע לעו"ד ובטרם הגשת התביעה בבית המשפט). ביום 13.6.04 כותב ד"ר ג'קי ברוך לצה"ל: "פגוע תאונת עבודה נפילה מטרקטור ב - 2/9/01..." (בתוך מוצג ד' למוצגי התובע).

            הדברים מדברים בעד עצמם. אני מקבל את גרסתו של התובע וקובע שנפגע תוך כדי ירידה מהטרקטור, בנסיבות המהוות "תאונת דרכים". מכאן חבות הנתבעות לפצותו בגין נזקיו.

נכות רפואית

5.         וועדה רפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה של 19%. זוהי קביעה מחייבת על פי דין. הנכות הוענקה בשל קשיון לא נוח של אצבעות 4, 5 ביד ימין (דומיננטית), 10% עבור כל אצבע, בהתאם לסעיף 44 (4) לתוספת לתקנות המל"ל (מוצג יא' למוצגי התובע). לכאורה מאפשר הסעיף לפסוק רק 5% בגין כל אצבע, כפי שעשתה הועדה הראשונה (מוצג י' למוצגי התובע); לא הוברר די הצורך מהיכן שאבה הוועדה לעררים את הנתון של 10% בגין כל אצבע, כאשר בסעיף 30 לדו"ח מצוין סעיף 44 (4) הנ"ל; בסעיף 23 לדו"ח מצוין סעיף 43 (4) לתוספת, אך הסעיף אמור לדון בקטיעה. מכל מקום, הנתבעות לא חלקו על אחוזי הנכות, כפי שנקבעו. יצוין כי נקבעו גם נכויות זמניות, וכי לבסוף לא הופעלה "תקנה 15".

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

6.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 - 800).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717).

7.         ואכן, בעניינו של התובע ישנם ראיות ונתונים כאלה, אשר יאפשרו לערוך חישוב נזק מציאותי יותר.

8.         התובע עבד כנהג טרקטור אצל האחים ונטורה בע"מ. שכרו הממוצע נטו עובר לתאונה עמד על כ - 5,800 ש"ח; לא הוכח כדבעי וכמתחייב מטיבה של הטענה כי קיבל בנוסף סכום "מזומן" של 1,000 ש"ח. בסיכומיו (שהוגשו ביום 12.3.06), מבקש התובע לקבוע כי בעטיה של התאונה נעדר מעבודתו פרק זמן של 17 חודשים (מיום 2.9.01 עד יום 1.2.03), ובגין תקופה זו עומדים הפסדי השכר המשוערכים על סך של כ - 150,000 ש"ח (לפי בסיס שכר של כ - 6,800 ש"ח. בהפחתת 1,000 ש"ח כאמור, יעמוד סכום הפיצוי הנתבע על כ - 128,000 ש"ח). הנתבעות טוענות כי יש לפסוק פיצוי רק בגין ששת חודשי אי הכושר וכן בגין התקופה בת השבועיים שלאחר הניתוח, ואילו למשך 10 החודשים הנוספים לפסוק פיצוי לפי אחוז הנכות הזמנית לאותה תקופה (30%). כאמור, לגבי קרוב ל - 7 חודשים אין מחלוקת (כ - 52,000 ש"ח נכון להיום). באשר ליתרת התקופה - אין זה ודאי שבגין אותה נכות זמנית של 30% לא ניתן היה כלל לשוב לעבודה, ויש לקחת בחשבון גם את העובדה שוועדות המל"ל לא ראו מניעה מלעשות כן, מה שאכן קרה לבסוף ב- 1.2.03, עת חזר התובע לעבוד אצל ונטורה. הייתי, על כן, מפצה את התובע רק בגין מחצית השכר בגין אותם 10 חודשים (38,000 ש"ח), ומעמיד את הפיצוי כולו, לאותם 17 חודשים, על סך של 90,000 ש"ח, נכון להיום.

            מיום 1.2.03 חזר התובע לעבוד אצל ונטורה, עד שפוטר ביום 4.5.04 בשל שלילת רשיון הנהיגה שלו למספר חודשים. במהלך תקופה זו, כך מעידים תלושי השכר וטופס 106, לא פחת שכרו בהשוואה לזה שמלפני התאונה.