פסק-דין בתיק א 38199/05

מונחת בפני תביעה כספית לתשלום סך של 10,904 ש"ח. התביעה הוגשה בהליך של "סדר דין מקוצר". לימים ולאחר מתן רשות להתגונן, תוך הפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח, עברה לפסים של "סדר דין מהיר" ונידונה בפני.

הצדדים תפקידם וטענותיהם:

חברת נ.י טבעוני בע"מ (להלן:"התובעת") הינה חברה העוסקת בשיווק מוצרי טבע. לטענתה, חבה לה חברת עידן הטבע בע"מ (להלן:"הנתבעת 1") את סכום התביעה, זאת בעבור מוצרים שסופקו לנתבעת 1, ולשביעות רצונה.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי מר משה גולדשטיין ערב אישית לחיוב הנתבעת 1, מכוח הסכם שנחתם בין הצדדים.

לטענת הנתבעים, מעת לעת ובהתאם לנסיבות העסקיות, נהגו הנתבעים להחזיר לתובעת סחורה ולקבל כנגדה זיכוי כספי. נוהג זה הינו נוהג מקובל בין עסקים אשר היה בבסיסה

של ההתקשרות בין הצדדים והיווה חלק ממהלך העסקים הרגיל.

במסגרת זו הוחזרה סחורה בסך 4,364 ש"ח לתובעת.

התביעה נוהלה ב"סדר דין מהיר", על כן יהיה פסק דין זה מנומק בתמצית בלבד כהוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

דיון :

מששמעתי את עדויות הצדדים וקראתי את סיכומיהם הנני בדעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה והכל וכפי שיפורט להלן -

בין הצדדים נתקיימו יחסי ספק- לקוח,יחסים שהחלו עוד בשנת 1998. מיום זה ועד למועד הגשת התביעה נתקיימה מערכת יחסים תקינה בין הצדדים. מערכת יחסים שאורכה כ - 7 שנים.

מערכת יחסים זו עלתה על שירטון - התובעת טוענת לקיומו של חוב בסך התביעה ומנגד טוענת הנתבעת לנוהג סוחרים ולפיו זכאית הייתה לזיכוי בעבור מוצרים שהוחזרו לידי התובעת.

השאלה השנויה המחלוקת ולפיה יקבע האם זכאית התובעת למלוא סכום תביעתה נמצאת התשובה לשאלה - מהו בסיס ההתקשרות בין הצדדים - האם היתה הנתבעת רשאית להשיב סחורה ולקבל בגין הסחורה המושבת זיכוי, אם לאו ? בתשובה לשאלה זו, נמצא הפיתרון עניין התשלום נשוא התביעה.  

נציגת התובעת, הגברת טבעוני לילך, לא היטיבה להציג גירסה מלאה הנתמכת בראיות כנדרש. להיפך, הרושם העולה מעדותה הוא כי זיכרונה ושליטתה בעובדות מחודדים רק ככל שהדבר משרת את טובת התובעת. 

מנספח ה' לתצהיר הנתבעים ניתן ללמוד כי אכן קיימת האפשרות להחזרת סחורה - בלוגו הנתבעת כתוב - שחור על גבי לבן " תעודת משלוח / הזמנה / החזרה מס' ", משכך המסקנה העולה כי היתה קיימת אופצית החזרת סחורה.

טענותיה של התובעת ולפיה צריך להינתן אישור על מנת שתתקבל סחורה חזרה, לא גובתה בראיות שיעידו על נוהל שכזה. שומה היה על התובעת להציג נוהל כתוב או  להעיד את אחד מלקוחתיה על מנת שיאשר כי אכן קיים נוהל שכזה.

אי העדת העדים הרלוונטיים לתביעה זו יש בה כדי לפגוע בטיב טענתה של התובעת, וכבר ראינו שכלל הוא כי "הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע" ( ראה י' קדמי, על הראיות, חלק שני (תל אביב, 1991), בעמוד 917).

כמו כן, נספח ד' לתצהיר הנתבעים מצוין בכתב יד כדלקמן : " לילך שלום ! נלקחו חזרות וטרם זוכינו, כמו כן ישנם חזרות נוספות שבמהלך הזמן פג התוקף " . גם ממסמך זה ניתן ללמוד כי אכן הנתבעים טרם זוכו בעבור חלק מהסחורות שחזרו.

זאת נוסף לנספח ג' לתצהיר הנתבעים ולפיו קיים נוהג של החזרת מוצרים וקבלת זיכוי עבורם.