פסק-דין בתיק א 38149/04

1.         בפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 76,038 ש"ח בגין ליקויי בניה בדירה ברח' תרמ"ב 11/6 בזכרון יעקב, שרכשו התובעים מהנתבעת. הנתבעת היא חברה יזמית. בניית הדירה בוצעה על ידי קבלן שפעל מטעם הנתבעת.

2.         הנתבעת ביקשה לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנותה, הואיל והחזקה בדירה נמסרה לתובעים בחודש ספטמבר 1996 אך התביעה הוגשה רק בחודש מאי 2004. ביום 6.10.2005 נתקבלה בקשתה באופן חלקי ובית המשפט (כב' השופטת ריבה ניב) דחה על הסף מחמת התיישנות חלקים מהתביעה, והותיר על כנה את התביעה בגין הנזקים הקשורים לסדקים בקירות, נזקי נזילות ורטיבות וכן נזקים שפורטו בפרוטוקול תיקונים מסויים, ואשר נכללו גם בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים.

3.         התביעה נתמכה בחוות דעתו של המומחה מרדכי אדלר מטעם התובעים, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים בדירה בסכום כולל של 73,712 ש"ח (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ). בנוסף דרשו התובעים פיצוי בגין דיור חלופי ועגמת נפש. סכומה הכולל של התביעה הועמד על סך של 76,038 ש"ח. יצויין כי בגין מרכיב הנזילות והרטיבות העריך המומחה אדלר את הנזק בשיעור של 15,114 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.         בית המשפט מינה כמומחה מטעמו את המהנדס מיכאל מרטון, שחיווה דעתו בענין ליקויי הרטיבות, והגיע למסקנה כי עלות התיקונים הנדרשים לשם פתרון הבעייה הינה 84,000 ש"ח (כולל פרוק ריצוף, איטום מחדש, איטום קירות חוץ, תכנון, פיקוח צמוד ופיקוח עליון). משמע, קיים פער מאוד משמעותי בין הערכת שווי ליקויי הרטיבות על פי מומחה התובעים, לבין הערכתו של מומחה בית המשפט, אשר באופן חריג ולא שגרתי, אומדנו עולה פי חמש על זה של מומחה התובעים.

5.         הנתבעת טוענת להגנתה כי יש להגביל את סכום התביעה לסך של 17,729 ש"ח, לא כולל מע"מ, שכן זהו שיעורם של הנזקים שלא התיישנו, כפי שהעריך המומחה אדלר. הנתבעת טוענת כי הואיל והתובעים לא תיקנו את כתב התביעה בעקבות חוות דעתו של המומחה מרטון, אין הם יכולים להרחיב את החזית ולתבוע כעת פיצוי לפי חוות דעתו.

6.         תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

"בעל דין רשאי, תוך חמישה עשר ימים מהיום שהומצאה לו חוות דעתו של המומחה, לתקן, בלי נטילת רשות מבית המשפט, את כתב טענותיו לאור האמור בחוות הדעת;היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום."

התובעים טוענים כי כאשר לא משתנה המסגרת הכוללת של עלות תיקון הנזקים כפי שנרשמה בכתב התביעה, אין כל מניעה לפסוק פיצוי לפי הערכת הנזקים של המומחה מרטון, שכן אין המדובר בהרחבת חזית או בסטייה מסכום התביעה.

טענה זו מקובלת עליי, בהקשר הספציפי של המקרה הנוכחי. עיון בכתב התביעה מגלה כי התובעים הסתפקו בנקיבת סכום התיקונים הכולל שיש לבצע בדירה, בלי לציין מהי עלות התיקון של כל ליקוי וליקוי. אכן, הסכום הכולל מבוסס על חוות דעתו של המומחה מטעמם, אך כאמור, התובעים תבעו סכום גלובלי כולל בגין ראש הנזק של ליקויי הבניה. על כן, בבואם לתבוע כיום פיצוי לפי עלות התיקונים כפי שהעריך המומחה מרטון, אין הם מרחיבים את חזית המריבה ואין הם מגדילים את סכום התביעה. התובעים הודיעו בסיכומיהם כי הגם שהמומחה מרטון העריך את עלות תיקון ליקויי הרטיבות בסכום של 84,000 ש"ח, הם נצמדים לסכום המקורי אותו תבעו- סך של 76,038 ש"ח.

תקנה 136 יפה למקרים בהם מבקש התובע לשנות את סכום התביעה בעקבות חוות דעתו של המומחה, או כאשר המומחה מגלה ליקויים נוספים שלא נזכרו כלל בכתב התביעה, ולא כאשר התובע מבקש לייחס לליקוי מסויים משקל רב יותר ממה שייחס לו המומחה מטעמו. ודוק: לו איתרע מזלם של התובעים והם היו מפרטים בכתב התביעה כיצד חישבו את נזקם בגין ליקויי הבניה, אזיי עשוייה היתה להתקבל טענת הנתבעת כי התובעים אינם יכולים כיום לשנות את החלוקה הפנימית של הנזקים הנתבעים. אלא שהתובעים נהגו אחרת, ועל כן לא ניתן לקבוע כי שינו את חזית המריבה או הגדילו את סכום התביעה. סכומו הכולל של הנזק הנטען בגין ליקויי בניה לא השתנה (גם אם חלוקתו הפנימית השתנתה). גם לשונה של תקנה 136 תומכת בעמדתם של התובעים: בסיפא של התקנה נקבע כי "היה בעל הדין תובע, רשאי הוא לתקן את הסעד שביקש, בין להעלאה ובין להפחתה, בין להרחבה ובין לצמצום." משמע, השימוש בתקנה נדרש כאשר התובע מבקש להעלות או להפחית את סכום התביעה, ולא כאשר התובע משנה את החלוקה הפנימית בראש הנזק הכללי של ליקויי בנייה.

לו תתקבל עמדתה של הנתבעת, הדבר יצריך תיקון של כתב התביעה גם בגין דברים של מה בכך, שכן כל שוני בין פריט נזק מסויים בחוות דעתו של מומחה התובעים לעומת חוות דעתו של מומחה בית המשפט, יהא שווי הענין פעוט כאשר יהיה, יחייב את תיקון התביעה.

אשר על כן, התובעת רשאית להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מבלי שהדבר ייחשב כהרחבת חזית.

7.         לעיצומו של ענין, הנתבעת טוענת כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט אינה יכולה להתקבל, משום שהמומחה לא קבע מי האחראי לליקויי הרטיבות וגם לא יכול היה לומר כי התיקונים יפתרו את בעיית הרטיבות.

            אין בידי לקבל טענה זו. המומחה מרטון ציין כי "אני לא יודע את מקור המים, אבל סביר, כי אם המרפסת של משפחת רוקני[ בדירה מעל דירת התובעים- ח.ב.] הייתה אטומה כנדרש, משפחת חרפקו [התובעים -ח.ב.] לא היתה סובלת מרטיבות, ובכל מקרה לא מרמת רטיבות ובעוצמה ממנה היא סובלת בפועל." המומחה קבע כי יש לבצע עבודות איטום מסיביות בדירת משפחת רוקני וכן יש לבצע איטום חיצוני של קירות חוץ סדוקים, דרכם עלולים לחדור מים לתוך המבנה. משמע, המומחה אישר כי קיימת בעיית איטום, המאפשרת חדירת מים לתוך דירת התובעים. שאלת מקור המים היא פחות חשובה, שכן אלמלא הכשל באיטום, המים לא היו חודרים לדירת התובעים. זאת ועוד, לחובתה של הנתבעת פועל בענין זה הכלל לפיו הדבר מדבר בעד עצמו, הואיל והנתבעת היא שתכננה ובנתה את הבנין (גם אם באמצעות קבלן מטעמה), ועליה ליתן הסבר כיצד תיתכן בדירת התובעים תופעת רטיבות כה חמורה.

            גם העובדה שהמומחה לא ידע לומר אם מדובר בכשל תכנוני או כשל בביצוע, אינה צריכה לפעול לחובתו, גם משום שלא ראה את התכנון (ע' 14 לפרוטוקול), וגם משום שמדובר בשאלה אקדמית גרידא- בין אם מדובר בליקוי תכנוני ובין אם מדובר בליקוי בביצוע- אין בכך כדי לגרוע מאחריותה המלאה של הנתבעת כלפי התובעים לפי חוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973. על כן, נסיונה של הנתבעת לטעון כי מדובר בליקויי ביצוע שהאחריות להם מוטלת על הקבלן- לא יצלח. טענה כזו יכולה היתה להשמע בהודעה לצד שלישי של הנתבעת כלפי הקבלן, אך לא מפיה של הנתבעת כלפי התובעים.

            אין לזקוף לחובתו של המומחה מרטון את העובדה שלא הצביע בחוות דעתו על תקנים כלשהם שלא קויימו, ועל שלא הצטייד במכשירים למדידת שיעור הרטיבות, שכן לדבריו      "הדברים כל כך ברורים ורואים על פניהם שנוזל בתקרה, ואני לא חשבתי לפחות נכון עד לרגע זה, שאני צריך להביא אסמכתאות למרות שהתקרה לא צריכה לדלוף..." (ע' 12 לפרוטוקול)

8.         יחד עם זאת, סבורני כי חוות דעתו של המומחה מרטון לוקה במספר מובנים. ראשית, הוא לא התבסס על מחירון כלשהו בענין עלויות התיקון, אלא על ידע כללי. אכן, לעתים ניתן להסתפק בידע כללי של המומחה, אך כאשר מדובר בהיקף כספי כה משמעותי, ראוי שהמומחה יבסס את תחשיבו בצורה שתאפשר להעמידו במבחן הביקורת, תוך הסתמכות או לכל הפחות השוואה למחירונים מקובלים, ולו רק לצורך ביקורת עצמית. בנוסף, המומחה מרטון לא ביצע מדידות כלשהן של שטחים בדירה, למרות שתחשיבו מבוסס על שטחים, אותם העריך על דרך האומדן (ראה ע' 13, 15 ו- 17לפרוטוקול). התוצאה היא שעלויות התיקון בהן נקב המומחה מרטון הן בבחינת אומדנים כלליים, בסכומים עגולים (ראה הודאתו של המומחה בע' 17 לפרוטוקול), הכוללים תוספות שונות שספק אם יהיה בהן צורך, כגון, תוספת בסך 12,000 ש"ח בגין "התפתחויות בלתי צפויות מראש".

            ויחד עם זאת, יש ליתן משקל רב יותר לחוות דעתו של המומחה מרטון, חרף מגרעותיה, על פני חוות דעתם של המומחים מטעם בעלי הדין, בהיותו בעל התמחות ספציפית בתחום האיטום, בשונה ממומחיותם הכללית של המומחים מטעם בעלי הדין, מה גם שהתייחסותם לתופעת הרטיבות היתה שטחית עד מאוד, בשונה מחוות דעתו של מרטון.

            על כן, יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה מרטון תוך הפחתת סך של 12,000 ש"ח בגין התוספת עבור "התפתחויות בלתי צפויות מראש", בהיותה ספקולטיבית, ובהפחתה נוספת של 33% מיתרת הסכומים הנקובים בחוות הדעת, על פי אומדנא דדיינא, מחמת הפגמים עליהם הצבעתי לעיל. התוצאה היא שיש לפסוק לתובעים פיצוי בסך 48,000 ש"ח בראש נזק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חוות דעתו של המומחה.