פסק-דין בתיק א 38082/03

פסק דין

תחילה אני רואה להפנות את תשומת ליבו של ב"כ התובעת לכך שהוא עצמו ביקש בהודעה לביהמ"ש (כב' הש' סובל) מ- 16.11.2003, לקבוע מועד דיון להוכחות בתיק, ולהורות על הגשת תצהירי עדות ראשית ע"י הצדדים. בקשה זו הוגשה לאחר שכבר הוגשה לתיק חוו"ד מומחה גרפולוג מטעם ביהמ"ש, אשר תומכת בטענות הנתבע שהחתימה המיוחסת לו על כתב ערבות שלכאורה נחתם על ידו לטובת התובעת - אינה חתימתו.

ב-14.1.2004 ניתנה ע"י כב' הש' סובל החלטה לענין מועדי הגשת התצהירים ע"י הצדדים וב- 18.3.2004 ניתנה החלטה נוספת אשר פותחת במילים "לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית נקבע לשמיעת הוכחות....".

ראיתי לנכון לציין את הדברים הללו, לאור הטענה שהועלתה עתה ע"י ב"כ התובעת לפיה תצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעם הנתבע נעלם מעיניו של ב"כ התובעת, וכי הוא  הסתמך לצורך ההליך שבפני והחקירה של הנתבע, על התצהיר שהוגש במסגרת הדיון בבר"ל, מתוך הנחה שהתצהיר התומך בבקשה שם מהווה תצהיר עדות ראשית כאן.

צר לי על התקלה שאירעה, אם אירעה. אבל ניתנה החלטה מפורשת בדבר הגשת תצהירים ע"י הנתבעים והחלטה זו ניתנה עפ"י בקשת ב"כ התובעת עצמו.

ב"כ הנתבע אף הגיש אישור מסירה של התצהיר בדואר רשום לב"כ התובעת.

לגופו של ענין -

מדובר בתביעת חוב בגין אספקת חלפים ע"י התובעת למוסך אשר מכונה "מוסך הגבעה". התביעה נסמכת על מסמך שכותרתו "כתב ערבות אישי" שעליו חתמו לכאורה הנתבעים מזרחי ששון ו-סימנטוב אברהם.

הנתבע סימנטוב אברהם ביקש וקיבל רשות להתגונן, בטענה שהוא מעולם לא חתם על כתב הערבות; לא היה לו כל אינטרס. בין היתר טען הנתבע שלא היה לו כל אינטרס לחתום כערב לחובת המוסך לפי שלא היה שותף בבעלות בו, ואף הצהיר על כך שנמנע בכלל מחתימה על מסמכים והתחייבויות לאחר שחווה ירידה מנכסיו מספר שנים קודם לכן.

אציין שמדובר בכתב ערבות שאינו נושא תאריך וזהו לדעתי סימן ראשון לכך שכתב ערבות זה נערך ברישול מלכתחילה, אם אכן מדובר ברישול. לא מתקבל על הדעת שמסמך מסוג זה לא ישא תאריך.

ההערה האחרונה מכוונת לכך שלפי תצהירו של העד אשר בפניו לכאורה נחתמה הערבות ע"י שני הנתבעים, הוא החתים את שניהם כבר בתחילת ההתקשרות שבין התובעת לבין הבעלים של המוסך, ואילו בחקירה נגדית של העד, לאחר שנשאל מספר פעמים לענין מועד חתימת הערבות, התברר בסופו של דבר שהערבות הזו נחתמה רק "כשהתחיל הבלאגן" (עמ' 3, שורה 4 לפרוטוקול).

העד נשאל: "בתצהיר שלך אין תאריך מתי ביצעת את ההחתמה". על כך היתה תשובתו: "אני לא יכול לדעת במדוייק. משהו בסביבות שנתיים כשהתחיל הבלאגן".

בצדק טוען ב"כ הנתבע "שתחילת הבלאגן" אינו יכול להיות מועד או 'סימן דרך' שיכול להתייחס למועד תחילת ההתקשרות שבין התובעת לבין הבעלים של המוסך, ויכול להתייחס רק לתחילת המשבר היינו, לתקופה ששיקים שהמוסך מסר לתובעת החלו לחזור.

במאמר מוסגר אציין, שאחד השיקים הללו הוא שיק משוך ע"י אשת הנתבע הראשון, מר מזרחי ששון, והוא רכיב מרכיבי יתרת החוב שלטענת התובעת המוסך נותר חייב לה.

עצם העובדה שניתן שיק אישי ע"י אשת הנתבע 1 יש בה משום אינדיקציה לכך שהנתבע 2 אכן לא היה שותף במוסך זה.

מכל מקום, הטענה שבגינה ניתנה לנתבע 2 רשות להגן היא, שהחתימה אשר נחזית כחתימתו על הערבות אשר ניתנה לתובעת להבטחת חובות המוסך - אינה חתימה שלו, והאמצעי היחידי שהתובעת מבקשת להתגבר "בזכותו" על טענת הזיוף של הנתבע ועל חוות דעת גרפולוגית של מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר מאשרת בדרגת הסבירות הגבוהה ביותר את טענת הזיוף, היא באמצעות עדותו של מר יוסי צרפתי. יוסי צרפתי הוא סוכן מכירות של התובעת, והוא שלכאורה החתים את שני הנתבעים על טופס הערבות.

עדות לענין אמיתות חתימה ע"י מי שנוכח בעת החתימה היא אכן ראייה טובה להוכחת אמיתות החתימה, אבל לא כן במקרה זה.

כבר התייחסתי לסתירה מהותית אחת בעדותו של עד זה. אומר עוד שהרושם הכללי מעדותו לא היה מעודד במיוחד ואכן נתגלו לא מעט פירכות וסתירות בין תצהירו לבין עדותו. כך למשל מתצהיר העד וכן מתחילת דבריו בעדותו עולה שת.ז. של הנתבע הגיעה לידיו מהנתבע עצמו, טענה שהוא חזר בו ממנה כשהתברר שאת ת.ז. של הנתבע קיבל לצורך צילום ממר ששון מזרחי.

בנוסף, נותרה שאלה סתומה בעניין הנסיבות שבהן נחתמה הערבות, שלא זכתה לכל הסבר ע"י התובעת - לא ברור כיצד השתרבב לטופס הערבות מספר טלפון שלטענת הנתבע אינו שלו - טענה שהתובעת לא ראתה לנכון להתמודד איתה כלל.