פסק-דין בתיק א 38002/03

הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") ערבה לחובותיה של החברה הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") ב"ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב" כפי כתב הערבות נספח ד' לתצהירה של פקידת הבנק התובע, הגב' עירית עמר (להלן: "עירית"); כתב הערבות הנ"ל צורף גם לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק התובע (להלן: "הבנק") ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "כתב הערבות").

התביעה היא לתשלום חוב החברה לבנק; יאמר כי אין כל טעם וממש בטענות הנתבעת בפסקה ב' לסיכומיה לפיהן לא הוכיח הבנק את התביעה בהתחשב בכך שבבקשתה למתן רשות להתגונן העלתה הנתבעת רק טענות הנוגעות לערבותה ולא לעצם החוב וגובהו ולעניין כך נתנה לה הרשות להתגונן (בהסכמה); אם יש צורך  בדוגמה מדוע היה נכון לקבוע מסגרת מקוצרת לסיכומי הצדדים, שלא יביאו לדיון טענות חסרות שחר, ולכך שלא הייתה גם כל סיבה לחריגת הנתבעת ממסגרת אורך הסיכומים וצורתם כפי שנקבעה על ידי, הרי שזו דוגמה ראויה ולדברים אלה יינתן ביטוי  מעשי בסופה של החלטה זו.

משתי סיבות מבקשת הנתבעת לקבל לפטור מחובותיה שלפי כתב הערבות וראשונה שבהן היא לכך שמעמדה הוא מעמד של "ערב יחיד" כפי הגדרתו בחוק הערבות תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות") מלפני תיקון החוק בשנת תשנ"ב.

גדר המחלוקת בין הצדדים לעניין זה הוא בשאלת מעמדה של הנתבעת בחברה שכן אם יש לראותה כ"בעלת עניין" בחברה, אין היא בגדר של "ערב יחיד" כאמור לעיל.

לעניין זה מפנה חוק הערבות לחוק ניירות ערך, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק נ"ע") ומאמץ את הגדרתו.

בחינת מסמכי החברה מעלה את הנתונים  הבאים: לפי תדפיס רשם החברות, נספח ו' לתצהיר עירית, הייתה הנתבעת רשומה כמנהלת בחברה במועד פתיחת חשבון החברה בבנק ומתן ערבותה הנ"ל.

די בכך, לפי ההגדרה בחוק נ"ע כדי להכניס את הנתבעת לגדר "בעל עניין" לפיו ולפי חוק הערבות.

יצוין שגם במסמכי היסוד של החברה, נספחים ט' ו י', הנתבעת היא מנהלת בחברה (סעיף 22 לתקנות החברה, נספח י' הנ"ל).

הנתבעת המציאה לבית המשפט שני מסמכים נוספים, כביכול לסתירת האמור לעיל אך אין בהם כדי לשנות מהתמונה; המסמך האחד, מוצג במ/1, אישור של רו"ח אהרון קרת, מאשר כי מר דן דורון הוא בעל זכות חתימה בחברה [להלן: "רו"ח קרת" ]; דן דורון הנ"ל (להלן: "דורון") הוא הנתבע מס' 3 בתביעה והוא מנהלה של החברה בנוסף לנתבעת והרוח החיה בחברה כפי שמעידים הנתבעת ורו"ח קרת בתצהיריהם ובעדותם בחקירה הנגדית.

מכתבו הנ"ל של רו"ח דורון אין בו כדי לשנות דבר משתי סיבות: ראשית, לא ניתן לקרוא בו יותר מאשר יש בו ואין הוא אומר דבר באשר לזכויותיה ומעמדה של הנתבעת; שנית, מועדו הוא שנת 1998 ואין בו כדי להשפיע על מצב הדברים כפי שהיה ידוע לבנק בשנת 1995, מועד פתיחת החשבון וחתימת הנתבעת על ערבותה.

מסמך נוסף הוא פרוטוקול החברה משנת 1991, לפיו נבחר מר דורון להיות מנהל יחיד בחברה (מוצג במ/2; להלן: "פרוטוקול החברה").

גם למסמך זה אין משמעות לפסיקת הדין; ראשית, ספק רב אם בכלל הגיע מסמך זה לידיעת הבנק; בחקירתה הנגדית אומרת עירית (עמ' 4 לפרוטוקול) "...סביר להניח (ש)אני מכירה את  המסמך שאתה מציג לי...". דברים אלה שובשו על ידי ב"כ הנתבעת בסיכומי טענותיו כך שכביכול הודתה עירית שפרוטוקול החברה מוכר לה; יתר על כן, בחקירתה החוזרת אמרה עירית שהיא "מניחה" שהמסמכים הנ"ל מצויים בתיק החברה בבנק אך אין היא יודעת; על דברים אלה כתב ב"כ הנתבעת בסיכומיו שעירית הודתה שהמסמכים הנ"ל מצויים בתיק החברה בבנק.

צורה זו של הצגת הדברים על ידי ב"כ הנתבעת גובלת, בלשון המעטה, בניסיון להטעות את בית המשפט וגם לעניין זה יהיה ביטוי מעשי בסופה של החלטה זו.

בעוד שרו"ח קרת אישר בחקירתו את המסמכים הנ"ל, הוא נמנע, או התחמק מלאשר שאלו נמסרו לבנק אי פעם (סוף חקירתו הנגדית, שורה שלישית בעמ' 6 לפרוטוקול).

כך או כך, הקובע הוא  הרשום במסמכי רשם החברות, שלשם כך הוא קיים ולשם כך נרשמים הפרטים החשובים הנוגעים לחברות ברשומותיו ועל פי רישום זה, הנתבעת הייתה  במועד מתן ערבותה מנהלת בחברה ועל כן "בעלת עניין" בחברה.

רישומה של הנתבעת כבעלת מניות בחברה וכמנהלת בה, נועד על מנת לאפשר את פעילותה של החברה ויש בהם כדי להביא את המתקשר עם החברה, לרבות הבנק, כדי להאמין שהנתבעת היא בעלת עניין בחברה, ועל כן, אם תערוב לה, יש לערבותה משמעות רבה יותר כבטוחה ראויה לאשראי החברה מאשר ערבות של מי שאינו בעל עניין והוא עשוי להיות בגדר של "ערב יחיד" או גם "ערב מוגן" בנסיבות מסוימות.

די בכך כדי שהנתבעת תהיה מנועה מטענה נוגדת [ ע"א 4415/03 יואל אהרנשטם נ. בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ ואח', פד"י נט1 עמ' 799 ].

תמצית הטענה השניה של  הנתבעת נוגעת לאי ידיעתה בדבר תוכן המסמכים עליהם חתמה בבנק; אין הנתבעת מכחישה את עצם החתימה אלא שלטענתה, היא לא ידעה עברית באותה עת (ואם יהיה מי  שיאמין לכך, יהיה, כאשר מדובר באישה מבוגרת, המסמכים נחתמו בשנת 1995 והיא עלתה לישראל בשנת 1971, כפי העולה מחקירתה הנגדית בעמ' 7 לפרוטוקול), ולא היה מי שיסביר לה את תוכן המסמכים (הגם שביתה טל דורון שמסרה תצהיר משלה, נכחה באותו מעמד) ופקיד הבנק החתים אותה על הטפסים בלא כל הסבר מצדו; יאמר כי הנתבעת לא עשתה גם כל מאמץ לדעת על מה היא חותמת, לגישתה; היא לא שאלה דבר את פקיד הבנק, היא גם לא שאלה דבר את ביתה, גם הבת לא שאלה דבר את הפקידו וחתימתה של הנתבעת על כתב הערבות נעשתה לפי בקשתו והוראתו של  בן זוגה, דורון ש"ניצל את תמימותה" (סעיפים 5 עד 7 לתצהיר הנתבעת, עדותה בעמ'  7 לפרוטוקול וסעיף  7לתצהירה של גב' טל דורון).

אמנם הביטוי "ניצל את תמימותי" בהתייחס לבקשתו של דורון לכך שהיא תהייה ערבה לחברה הוא מרגש, אבל יש לזכור שמדובר בבן זוגה של הנתבעת, אמנם באותה עת, לטענתה, בן זוגה בנפרד, אולם מי שהיה למעשה מפרנסה היחיד של הנתבעת, שהייתה עקרת בית וניזונה מתמיכתו של דורון אשר גם מספק לה את צרכי מגוריה, כאשר דירת המגורים רשומה על שם הגב' טל דורון ובכך, ניתן להניח, מובטחת הנתבעת לכאורה גם מפני נושי החברה או נושי בני הזוג [ עדות טל דורון בעמ' 6 לפרוטוקול  בסוף חקירתה הנגדית, עדות הנתבעת בתחילת עמ' 7 לפרוטוקול ובעמ' 9 בסוף החקירה).