פסק-דין בתיק א 380/01

רקע

זוהי תביעה שעילתה רשלנות רפואית.

התובעת מס' 1 (להלן - התובעת), נולדה ביום 9/10/89 כפגה בשבוע ה-27 להריון, במשקל 1,225 גרם, לוקה בפיגור שכלי ופגיעה מוטורית קשה. לטענת התובעים נכותה של התובעת נגרמה כתוצאה מרשלנותם של רופאי בית החולים "הלל יפה" בו נולדה.

התובעים מס' 2 ו-3 הם הוריה של התובעת. אימה של התובעת (להלן: "האם" ו/או "התובעת 2")עברה שתי לידות רגילות ושתי הפלות טרם לידתה של התובעת (עמ' 2 ל-נ/17). ביום 8/10/89 פנתה האם לרופא המשפחה והתלוננה על דימום במשך יומיים, ללא כאבים. רופא זה הפנה אותה למיון ורשם, בין היתר, כי תאריך הוסת האחרון הוא 6/89 והוסף בתחתית העמוד:

"PREGNANCY VI-VII M". האם הגיעה למיון נשים בבי"ח הלל יפה בחדרה, באותו היום בסביבות השעה 20:00 ושם נבדקה על ידי ד"ר דסקלו, שמצא שצוואר הרחם סגור, ההריון מתאים ל-17 שבועות, לא נראו עקבות דימום, נמצא דופק לב העובר תקין, בטן רכה ולא רגישה. האם שוחררה לביתה במצב כללי טוב והופנתה להמשך מעקב ב"טיפת חלב" במידה והדימום יחזור. כן הומלץ על ביצוע אולטרא-סאונד.

למחרת, ביום 9/10/89, הגיעה האם למיון בשעה 20:30 בגלל צירי לידה שאחזו בה. אז אובחן גיל ההריון - 27 שבועות. 75 דקות לאחר קבלת האם לחדר הלידה נולדה התובעת במשקל 1,225 גרם, ציון אפגר 5 בדקה הראשונה ואפגר 8 לאחר 5 דקות, כעולה מתיק הילוד (ת/3). בגלל המצוקה הנשימתית, הוחדר לתובעת צינור לקנה הנשימה, היא הונשמה והועברה ליחידה לטיפול נמרץ פגים, שם נערכו לה בדיקות חיוניות. היא הייתה ורודה עם רמות גזים תקינות בדמה. 38 שעות לאחר הלידה היא החלה לנשום בכוחות עצמה. התובעת שוחררה מבית החולים בתאריך 3/12/89 במשקל 2,360 גרם.

כיום מאובחנת התובעת כסובלת משיתוק מוחין, המתבטא בפיגור שכלי ברמה בינונית ומפגיעה מוטורית קשה. (חוה"ד של פרופ' עורי וד"ר שוכינה).

טענות הצדדים

התובעים טוענים, כי רשלנותו של ד"ר דסקלו בהערכת גיל ההריון הביאה לכך שלא ננקטו ע"י הנתבעת צעדים למניעת הלידה המוקדמת. לאור מכתב ההפניה למיון (נ/1), בו יש סתירה פנימית בין גיל ההריון המשוער ותאריך וסת אחרון, היה על הרופא לברר מהו גיל ההריון. לטענת התובעים הערכה מתאימה של גיל ההריון חייבה אשפוז האם עוד ביום 8/10/89 או לפחות חיבורה למוניטור וכך היו מתגלים סימנים ללידה מוקדמת, דבר שהיה מוביל לעיכוב הלידה וכן מתן סטרואידים.

מתן הסטרואידים היה מאיץ את הבשלת הריאות של העובר ומפחית באופן משמעותי את הסיכון ללקות בתסמונת המצוקה הנשימתית ודימום תוך מוחי, סבוכים שהם מהגורמים הידועים לשיתוק מוחין ממנו סובלת התובעת.

במהלך הדיון וביום 18/5/05 הודיע ב"כ התובעים כי אין לתובעים טענה לגבי הטיפולים שקבלה האם החל מיום 9/10/89, אלא רק לגבי אירועי יום 8/10/89.

לטענת הנתבעת טעותו של ד"ר דסקלו בקביעת גיל העובר נבעה מהטעייתה של האם בנקבה את תאריך הוסת האחרון. טעותו של הרופא בקביעת גיל ההריון הינה טעות באבחנה רפואית ואינה עולה כדי רשלנות. נטען כי נזקה של התובעת לא נגרם עקב הטעות בקביעת גיל ההריון אלא משום שנולדה טרם זמנה, בשבוע ה-27 ובמשקל של 1,225 גר'. עוד נטען שבשנת 1989 לא היה מקובל לתת סטרואידים ליולדת, וממילא לא היו ניתנים לתובעת סטרואידים כי ביום 8/10/89 לא היו אצלה סימנים ללידה מוקדמת.

באותן שנים לא היה נהוג ליתן סטרואידים ליולדת. מתן הסטרואידים לא היה מונע את הנזק לתובעת שנזקה נגרם בשל לידתה המוקדמת ומשקלה הנמוך.

הטעות בקביעת גיל ההריון

בתחום הגניקולוגיה והמיילדות העידו ד"ר אמיר פוקס, ממחלקת נשים ויולדות בבי"ח העמק, מטעם התובעים ופרופ' ציון חגי, מנהל מחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי קפלן, מטעם הנתבעת. ד"ר פוקס רשם בחוות דעתו שמכיוון שבהפניה למיון (נ/1) ציין רופא המשפחה  שתאריך הוסת האחרון הינו 6/89, אך אין התייחסות ליום מדוייק, מדובר בטווח די רחב והדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי בבדיקה הקלינית של הרופא במיון.

עם זאת, לדעתו המלצתו של ד"ר דסקלו על ביצוע אולטרא-סאונד היתה סבירה. לדבריו עד השבוע 34 גודל הרחם הוא כמספר השבועות בס"מ ולכן גודל הרחם היה צריך להיות כ-27 ס"מ. בדיקה נכונה היתה מעלה שגיל ההריון הוא 27 שבועות, ואז היה מקום לנטר את דופק העובר והפעילות הרחמית.

ד"ר פוקס בדעה שניתן היה לקבוע גיל ההריון גם בהצגת שאלות לאם כמו המועד שבו הורגשו תנועות העובר לראשונה, וכן נדרש ביצוע בדיקות מעבדה, בדיקות הדמיה והבדיקה הגיניקולוגית שיש לה חשיבות מכרעת ושאכן בוצעה במקרה זה.

פרופ' חגי לא התייחס בחוות דעתו באופן ספציפי לטעות בקביעת גיל ההריון ורשם רק כי הבדיקות שבוצעו במיון ביום 8/10/89 היו בהתאם למקובל ושאם הרופא היה יודע או מעריך שמדובר בהריון בשבוע 27, היה מבצע בדיקות נוספות.

רק בעדותו בבית המשפט העלה אפשרות שטעותו של ד"ר דסקלו בהערכת גיל ההריון נבעה מכך שמימצאי אולטרא-סאונד מיום 9/10/89 הראו שעובר במצג כתף, דבר שעשוי ללמד כי זה היה המצב גם יום קודם לכן.

אין צורך שאכריע בטענת התובעים שיש לראות בכך שינוי חזית מאחר ואפשרות זאת לא הועלתה על ידי פרופ' חגי בחוות דעתו, כי מקובלת עלי עמדתו של ד"ר פוקס שגם אם העובר היה ב-8/10/89 במנח רוחבי, עדיין צריך הרופא להעריך את גודל הרחם והמצג בצורה טובה יותר מכפי שנעשה: