פסק-דין בתיק א 37988/04

בפני תביעה כספית ע"ס 200,000 ש"ח של לקוח כנגד הבנק בו מנוהל חשבונו שענינה כיבוד שיק שנטען שזוייף.

רקע עובדתי

מר דוד גדנסקי,עו"ד , התובע (להלן: "התובע") הינו לקוח ותיק של בנק המזרחי המאוחד בע"מ (כיום בנק מזרחי טפחות בע"מ), (להלן: "הנתבע") ובמסגרת יחסים זו ניהל התובע אצל הנתבע בסניפו בגן העיר בתל-אביב מספר חשבונות בנק.

 בתאריך 23.2.97 כיבד הנתבע בחשבון מספר 454000 של התובע (להלן: "החשבון") שיק שמספרו 40290  ע"ס 80,000 ש"ח ז.פ. 21.2.97 לידי מי שהציג עצמו כנפרע בשיק מר אלון בן עמי אלפרט (להלן: "המציג") כאשר השיק נחזה כחתום ע"י התובע (להלן: "השיק"). הסכום שולם במזומן לידי המציג. עובר להצגת השיק נתקבלה בסניף הנ"ל באמצעות מכשיר הפקסימיליה הוראה לביצוע פעולות הרשומה ע"ג נייר מכתבים של משרד התובע והנחזה כחתום ע"י התובע. ההוראה מופנית לפקיד הנתבע בסניף מר איציק לוריא ונושאת תאריך 23.2.97 ובה מתבקש מר לוריא " להעביר מח-ן 277923 ו/או ; ח"ן 453500 ההפרש לכיסוי שיק 0040290 ע"ס 80,000 ש"ח ל-23.2.97 " (להלן: "מכתב ההוראות"). על פי מכתב ההוראות הועבר לחשבון הסך של 34,000 ש"ח מחשבון מספר 453500 וכן הסך של 17,500 ש"ח מחשבון 277923. החשבון היה ביתרת זכות בסך של 18,301.35 ש"ח לפני כל הפעולות הנ"ל ולאחר מכן ביתרת חובה בסך 10,198.65 ש"ח כשלחשבון היתה מסגרת אשראי מאושרת של 20,000 ש"ח.

טענות התובע

במהלך השבת שבתאריכים 22.2.97 -21  אירעה פריצה במשרדו בשד' בן ציון 23,תל-אביב אותו הוא חלק (על בסיס שירותי משרד משותפים) עם עו"ד גיל ועו"ד שפיגל. בעוד שבחדרם של עוה"ד הנ"ל היה אי סדר וסימנים המעידים על פריצה אצלו אי הסדר לא היה משמעותי כל כך ונדמה היה לו כי לא חסר דבר.  רק בתאריך 15.5.97 גילה את משיכת הסכום הנ"ל מבלי שימצא בפנקס השיקים ספח המעיד על פרטי המשיכה.

בבדיקה למחרת בסניף הנתבע הוצג לו השיק ומכתב ההוראות ואז נתברר לו כי במהלך אותה פריצה נגנב לו שיק מן החלק הפנימי של פנקס השיקים של החשבון וחתימתו  בשיק זויפה ואף זויף מכתב ההוראות לשם כיסוי השיק.

ביום 18.5.97 הגיש התובע תלונה למשטרת ישראל על מעשה זיוף השיק.

לטענת התובע הנתבע הפר את חובת הזהירות והנאמנות כלפיו בכבדו את השיק , לא פעל בזהירות הראויה במקרה דנן ולא וידא כי המציג הוא אכן זה ששמו מופיע כנפרע בשיק. לטענתו עקב טענת הזיוף מוטל על הנתבע הנטל להוכחת אמיתות חתימתו על השיק ובכך כשל.

טענות הנתבע

תביעתו של התובע התיישנה לאור מועד קרות האירועים והתנהגותו של התובע.

לטענת הנתבע המציג הציג בפני פקיד הבנק תעודת זהות מתאימה , השיק נחזה להיות תקין לחלוטין על פי מראהו,חתום ע"י בעל החשבון, קרי: התובע, ולא היה בו דבר שעשוי לעורר חשד בקרב מי מפקידי הבנק  בדבר היותו מזוייף כביכול וכך אף לגבי  מסמך ההוראות .

לאור זאת טוען הנתבע כי לא הפר כל חובה כלפי התובע ופעל בהתאם לנוהלים.

דיון

טענת ההתיישנות

עפ"י דיווחו של התובע למשטרה, הרי שהפריצה למשרדו אירעה בין 21.2.97-22.2.97 ופרעון השיק התרחש ביום ה- 23.2.97. את הגילוי המאוחר ביום 15.5.97 אודות הפרעון הוא תולה במספר  נימוקים עיקריים : האחד מיקומו של השיק באמצעו של פנקס השיקים (סעיף 5 לתצהירו) והשני עומס בעבודה בגינו לא בדק את הודעות הבנק,ככל שהיו,ולא הבחין במשיכת הסכום (סעיף 8(א) לתצהירו).

מאחר והתביעה שבפני הוגשה ביום ה- 13.5.04, הרי שישנה נפקות למועד הפותח את מרוץ ההתיישנות: אם יהיה זה עיתוי גילוי הגניבה- לא חלפו 7 שנים וטענת ההתיישנות תדחה. לעומת זאת, אם יהיה זה מועד פרעון השיק או בסמוך לאחר מכן - הרי שחלה התיישנות על התובענה ויש לדחותה.

כבר במבט ראשון, תמוהה המציאות המצטיירת מגרסתו של התובע כי במשך 3 חודשים לא הבחין בהוצאה חריגה זו של 80,000 ש"ח במיוחד לאור העובדה שהתובע מספר בחקירתו שניהל את ענייניו הכספיים בעצמו והיה בקשר ישיר ורציף עם הבנק:

1.      מתברר כי התובע הפקיד שורה של שיקים לכיסוי יתרת החובה בחשבון,בסמוך לאחר מועד

         הפריצה הנטענת.

ש. אתה אומר כי לא ראית את דפי החשבון ולא ראית כי נעלמו לך 80,000 ש"ח בדרך, מפנה לנספח ו' בתאריך המדובר 23.2.97 רואים בחשבון 454000 משיכה בטלר של 80,000 ש"ח שהכניסה את חשבונך ל-10,000 ש"ח בחובה?