פסק-דין בתיק א 37951/03

בפני תביעה לתגמולי ביטוח בעקבות פריצה נטענת בבית פרטי של התובע ברחוב משה תגר 24 פסגת זאב בירושלים. הדירה היתה מבוטחת אצל התובעת בביטוח "הכל בה לדירה" הכוללת בין היתר כיסוי ביטוחי לתכולת הבית מפני נזק או אובדן הנגרמים עקב פריצה וגניבה.

לטענת התובע בין יום 27/11/02 ליום 28/11/02 נפרץ הבית ונגנבו ממנו פריטים בשווי של 112,964 ש"ח, ובהם טלוויזיה סוני 34 אינץ' בסך 12,500 ש"ח,  טלוויזיה שרפ 21 אינץ' בסך 1,500 ש"ח, טלוויזיה טושיבה 29 אינץ' בסך 3,000 ש"ח ומכשיר די.וי.די. גרץ בסך 2,000 ש"ח.

בנוסף לשווי הפריטים הגנובים הוגשה התביעה גם על סך של 2,500 ש"ח בגין החלפת מנעולים ותיקון נזק לבית, 2,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה טלפונים וכו', 5,000 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה ו- 10,000 ש"ח בגין עגמת נפש, סה"כ 132,464 ש"ח.

ערב ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר לפיו יעמוד גובה הנזק ע"ס של 73,000 ש"ח נטו, תוך ציון העובדה שהשמאי מטעם הנתבעת א.א. וסאל העריך בחוות דעתו מיום 14/01/03 את הנזקים בערכי כינון בסך 88,087 ש"ח ובערכי שיפוי בסך של 58,787 ש"ח וההסדר שבין הצדדים מהווה ממוצע שבין שני הסכומים. בעקבות זאת לא נשמעה עדותו של השמאי.

לטענת התובע, הוא הוכיח את עצם קרות האירוע, ושיעור הנזק הוסכם בין הצדדים ולפיכך אין הוא נדרש להוכיחו.

כמו כן טוען התובע כי הנתבעת נהגה בו זלזול בלתי נסבל כאשר במשך למעלה מחצי ושנה, ואף לאחר הגשת התביעה, לא טרחה להודיע לו מה עמדתה כלפי תביעתו, ולאחר הגשת התביעה, העלתה כל טענת הגנה אפשרית, באופן כוללני וסתמי, תוך שהיא עומדת על טענותיה למרות שלא טרחה לזמן עד כלשהו מטעמה, ובמיוחד את החוקר הפרטי שפעל עבורה.

לפיכך טוען התובע בסיכומיו כי משהוכיח את עצם קרות הפריצה, ומשהוסכם על שיעור הנזק אין לאפשר לנתבעת להעלות טענת הגנה כלשהי.

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה משלושה טעמים:

1.         לא הוכח מקרה הביטוח. התובע לא הרים את הנטל  המוטל עליו להוכיח כי הבית המבוטח נפרץ וכי נגנבו ממנו פריטים כנטען בתביעה.

2.         התובע ביצע מעשי תרמית בתביעה לתגמולי ביטוח כמשמעו בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: " החוק") כאשר מסר לנתבעת עובדות כוזבות או העלים ממנה עובדות בנוגע לאירוע הביטוחי ובאשר להיקף הנזק, כל זאת בכוונת מרמה.

3.         הדירה לא היתה מאויישת עובר לאירוע, וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה.

אירוע הפריצה והגניבה .

על התובע מוטל הנטל להוכיח את האירוע הביטוחי.

התובע וגרושתו, הגב' שושנה, העידו כי הגיעו לבית ומצאו שהוא נפרץ, האזעקה נתלשה, התריס היה מורם ובבית שרר אי סדר.

התובע הודיע למשטרה על הפריצה וזו חקרה, נטלה תביעות אצבע וגבתה עדויות.

בנוסף הודיע התובע על אירוע הפריצה לנתבעת וזו שלחה חוקר ופרטי ושמאי אשר ביצעו בדיקותיהם והעבירו את ממצאיהם לנתבעת.

הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעם החוקר. בא-כוחה הצהיר כי הוא מוותר על הגדשת תצהיר מטעמו לאור חקירת התובע וגרושתו והגשת ההודעות שנגבו מהם ע"י החוקר.

באשר לשמאי, בהסכמת הצדדים הועברה חוות דעתו לתובע כאשר חלקים שהיו לטענת הנתבעת חקירתיים באופיים נמחקו ממנה. לאור הסכמת הצדדים בדבר שיעור הנזק לא נחקר השמאי וממילא הוא לא נשאל מה היה רשום באותם חלקים שנמחקו.

יש לציין כי השמאי שנשלח לבדיקת האירוע נשוא התובענה היה גם השמאי שערך חו"ד באירוע פריצה וגניבה קודם שאירע בבית המבוטח בין יום 29/06/01 ליום 30/06/01 (להלן: " הפריצה הראשונה"). בחוות הדעת בדבר האירוע הקודם ציין השמאי במפורש את סימני האלימות של הפריצה לדירה. בחוות דעת זו לא כלל השמאי את הפירוט האמור. עם זאת, לא צויין בדו"ח האמור (לפחות לא בחלק הגלוי, שלא נמחק ע"י הנתבעת) דבר על העדרם של סימנים כאלה. לכאורה אם לא היו סימני אלימות כלשהם היה על השמאי מטעם הנתבעת לציין עובדה זו על משמעותה, בהתחשב בפוליסה. לפיכך, ככל שהיו בידי הנתבעת ממצאים המצביעים על כך שלא היו סימני פריצה לדירה, אלה לא הוגשו מעולם. למצער היה על הנתבעת להגיש חו"ד או תצהיר של השמאי לגבי היעדר סימני פריצה, ומשלא עשתה כן יש לצאת מההנחה כי השמאי והחוקר לא מצאו פגם בסימני הפריצה.