פסק-דין בתיק א 37943/04

בפני תביעה כספית לתשלום כספים המגיעים לתובעת, לטענתה, הן בגין סחורה שהתובעת מכרה לנתבעת והן בגין תמורה ששילמה התובעת לנתבעת בגין סחורה שהיא רכשה ממנה והשיבה לה אותה, בהסכמה כי סכום התמורה יושב לתובעת.

לטענת התובעת, בשנת 2003 החלו מגעים בין התובעת, חברה איטלקית העוסקת בעיצוב ושיווק של שמלות כלה, לבין הנתבעת, חברה ישראלית העוסקת בייצור ושיווק של שמלות כלה, לשם בדיקת האפשרות לקיים ביניהן קשרים עסקיים.

לטענת התובעת, בעת ביקור מנהל התובעת במפעל הנתבעת הזמין מנהל התובעת סחורה (מחוכים של שמלות כלה), וסוכם כי זו תשלח למילאנו לצורך תצוגה. בגין הסחורה שילמה התובעת מראש סך של 14,678 יורו (להלן: " העסקה הראשונה").

במקביל, הזמינה הנתבעת מהתובעת מוצרים שסופקו לה ביום 02/10/03 בהנחה גדולה שאת תמורתם בסך 3,408 יורו שילמה ביום 31/12/01. מייד לאחר מכן ביצעה הנתבעת הזמנה נוספת מהתובעת, סה"כ שתי ההזמנות נשוא העסקה (להלן: " העסקה השנייה") - 9,903 יורו.

מנהל התובעת ביקש, כי המוצרים ישלחו אליו, על חשבון התובעת, באמצעות חברת שילוח בינלאומית FEDEX או UPS. תחת זאת, הגיעו אליו המוצרים באמצעות הדואר, בחבילות קטנות ומפוזרות, ללא כל סדר ללא פירוט ועל פני פרק זמן של שבועות. בנוסף, לאחר שמנהל התובעת השחית זמן רב בביצוע התאמות בין המוצרים לבין החשבונות באמצעות פירוט שקיבל מהמכס התברר לו כי הנתבעת שלחה לתובעת סחורה נוספת בסך של כ- 5,000 יורו אותה לא הזמינה התובעת וכאשר הנתבעת לא הצהירה עליה במכס ולכן גם לא צירפה לה תעודת משלוח או חשבון, דבר המהווה עבירה חמורה.

לפיכך הודיעה התובעת לנתבעת כי היא אינה מוכנה לקבל את הסחורה שלא צורפה לה חשבונית.

בנוסף, התברר לתובעת כי בניגוד למוסכם בין הצדדים, שיווקה הנתבעת חלק מהמוצרים שהתובעת הזמינה אצלה, לסוחרים נוספים באיטליה.

בעקבות זאת הודיעה התובעת לנתבעת על הפסקת הקשרים העסקיים בין הצדדים.

בחודש דצמבר 2003 הגיע מנהל הנתבעת למילאנו, לקח את כל המוצרים שהנתבעת שלחה מבלי שהצהירה עליהם במכס, וביקש כי יתר המוצרים ישלחו אל הנתבעת לארץ. כמו כן הבטיח מנהל הנתבעת למנהל התובעת כי עם חזרתו ארצה תשיב הנתבעת לתובעת את הסכומים שהיא שילמה עבור המוצרים.

במכתבו מיום 20.2.04 הודה מנהל הנתבעת בקיומו של החוב והבטיח לפרוע אותו במהרה.

למרות זאת לא שילמה הנתבעת את החוב לתובעת, ובשל כך הוגשה התביעה שבפני.

לטענת הנתבעת יש קשר הדוק בין עסקת המכירה מהתובעת לנתבעת לבין עסקת המכירה מהנתבעת לתובעת. לאחר שמנהל התובעת ניסה משך שנים לשכנע את הנתבעת לשווק את הסחורה של התובעת בארץ ומנהל הנתבעת לא היה מעוניין בכך, הציע מנהל התובעת כי התובעת תפתח לתובעת את שווקי אירופה שהתובעת מוכרת בהם, ואילו הנתבעת תקבל מהתובעת סחורה בקונסיגנציה דהיינו תשלם עליהם לאחר מכירתה בארץ. לא אף זאת, לטענת הנתבעת, הסחורה של התובעת הינה סחורה נחותה המיוצרת בסין ואינה באיכות של הסחורה המיוצרת ע"י הנתבעת, וכן מדובר בשיירי סחורה שנותרה במחסני התובעת כאבן שאין לה הופכין. לכן קיבלה הנתבעת את הסחורה בהנחה גדולה.

במסגרת העסקה הראשונה, הזמינה התובעת מהנתבעת סחורה בשווי כולל של 19,119 יורו. מתוך סכום זה, סך של 14,678 יורו שולם בגין ייצור סחורה אשר עוצבה על ידי מנהל התובעת ויוצרה במיוחד עבורו. היתרה הינה בגין סחורה מתוך הקולקציה של הנתבעת, שמנהל התובעת ביקש בעל פה ממנהל הנתבעת להוסיף למשלוח לאיטליה לקראת תערוכה שהתקיימה באוקטובר.

מאחר והיה מדובר בסחורה שיוצרה במיוחד עבור התובעת ולא בסחורה ממלאי היא לא סופקה במשלוח אחד, אלא במספר קטן של משלוחים, סמוך למועד ההזמנה.

התובעת שילמה בגין הסחורה הנ"ל סך של 14,678 יורו ונותרה חייבת סך של 4,441 יורו.

לאחר שנעשתה ההזמנה ע"י הנתבעת מהתובעת, ביקש מנהל התובעת ממנהל הנתבעת להשיב חלק מהסחורה שקיבלה התובעת.

מנהל הנתבעת נדהם כעס וסירב אך מנהל התובעת שיכנע אותו במתק שפתיים להסכים להחזר תוך הבטחה כי הוא לא ידרוש מייד את תמורת הסחורה המוחזרת, אלא רק לאחר שהנתבעת תמכור את הסחורה בארץ. כמו כן התחייב מנהל התובעת שהנתבעת תוכל לקזז מתמורת ההחזרה את הוצאות המשלוח וההחזרה של הסחורה, וכן הבטיח ליתן לנתבעת פיצוי בגובה 10% מהעסקה. בנוסף דיבר מנהל התובעת על ליבו של מנהל הנתבעת כי הדבר יהיה כדאי לאור יחסיהם העסקיים העתידיים.

בנסיבות אלה הסכים מנהל הנתבעת לקבל חלק מן הסחורה חזרה ולהשיב לתובעת את הכספים ששילמה בתנאים דלעיל ובתנאי יסודי שהתובעת תמשיך להפיץ את תוצרת הנתבעת.

לטענת הנתבעת היא השיבה לתובעת סך של 3,323 יורו.