פסק-דין בתיק א 37927/05

לפני תביעה לתשלום פיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת.

השאלות העומדות להכרעה בשלב זה הן :

1.       האם התובעת הוכיחה את נסיבות האירוע כמצויין בכתב התביעה.

2.       אם העובדות אמנם הוכחו - האם המדובר בתאונת דרכים.

התובעת טוענת בתביעה, כי בשעה ששבה מניחום אבלים חנה רכבו של הנתבע באופן, שחסם את המדרכה. לפיכך נאלצה התובעת לרדת מהמדרכה. הכביש היה סואן והיא ירדה כשהיא צמודה לרכב, רגלה נתפסה בין המדרכה לבין הרכב והיא נפלה ונפגעה.

הנתבע מכחיש את האירוע כפי שתיארה אותו התובעת וטען, כי החנה את רכבו במקום מותר.

כדי להכריע בין שתי הגרסאות הנוגדות וכדי להגיע למסקנה האם יש לקבל את גרסת התובעת, שעליה חובת ההוכחה, או לדחותה, נבחן את העדויות בתצהירים כפי שעברו בכור ההיתוך של החקירה הנגדית.

ב"כ התובעת מציין, כי התובעת מסרה את גרסתה ביום 29.09.03 בהודעה למשטרה שבועיים לאחר האירוע (התאונה היתה ביום 15.09.03).

התובעת מסרה פעם נוספת את גרסתה במשטרה ביום 15.0404.

"הבחנתי ברכב טנדר מיצובישי שחנה לרוחב כל המדרכה ולי אין שום אפשרות להמשיך וללכת אלא אם אני יורדת לכביש ועוקפת את הרכב.

ניסיתי לעקוף את הרכב...רגל שמאל נתפסה לי בין הגלגל הקדמי למדרכה, איבדתי את שווי משקלי  ונפלתי. "

יום לאחר התאונה, דהיינו ביום 16.09.03 בתעודת חדר המיון מוסרת כי נפלה על המדרכה כשמכונית עמדה על המדרכה.

3 הגרסאות האלה חוזרות על עצמן ויש בהם תמיכה לגרסת התובעת בתצהיר עדותה הראשית.

לטענת ב"כ התובעת, עדותה של התובעת לא נסתרה.

התובעת נחקרה על גרסתה והוצג לה במהלך החקירה הנגדית, כי בהודעה שמסרה במשטרה ציינה לא היו עדי ראייה, טוענת התובעת כי אמנם היתה לבד.

לדבריה, העד מר סופר אברהם, קרוב משפחה, ראה אותה נופלת וניגש אליה, הוא לא זיהה אותה עד שהתקרב. עוד הוסיפה התובעת, כי היתה על הרצפה כמה דקות עד שמר סופר זיהה אותה. את מספר הרכב רשם בנה.

במשטרה אמרה, כי רשמה את מספר הרכב על נייר והשליכה אותו לאחר ההודעה במשטרה.

העד מטעם התובעת מר אברהם סופר היה בדרכו לתפילה בבית האבלים. בניגוד לגרסת התובעת הוא הלך לבית האבלים בחשכה, אך לא בשעה 22:00.

העד מעיד, כי בכניסה לבית היה רכב שחנה על המדרכה, אך אינו זוכר באיזה רכב מדובר.