פסק-דין בתיק א 37891/06

1.         בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 3/2/2008, להלן הכרעתי בתובענה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984. לפי הסכמה זו, ניתנת ההכרעה על סמך החומר המצוי בתיק ביהמ"ש, ולאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. לבקשת הצדדים, פסקהדין ינומק בקצרה.

2.         תובענה זו עניינה הסכם שכירות בין התובעת לנתבעת 1, שלו ערבו הנתבעים 2-3, אשר אף חתמו כערבים לשטר חוב שעשתה הנתבעת 1 לטובת התובעת עם החתימה על הסכם השכירות. המושכר הוא חנות בקומת קרקע בבתים, הכוללת קומת גלריה, ומטרת השכירות הוגדרה בהסכם לצורך ניהול פיצרייה. תקופת השכירות נקבעה בהסכם ל12 חודשים. התובענה הוגשה בגין חוב דמי שכירות ונזקים למושכר. אין חולק על כך, שבגין שלושת חודשי השכירות הראשונים שולמו דמי השכירות. התביעה היא בגין דמי שכירות בעבור יתרת התקופה וכן, כאמור, בעניין הנזקים.

3.         עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלה האם ניתן היה לנהל במושכר פיצרייה והאם בעייתיות בעניין זה, ככל שקיימת, הובהרה לנתבעים ע"י התובעת בטרם נכרת הסכם השכירות. אף בסוגיית הנזקים קיימת מחלוקת במישור העובדתי, באשר הנתבעים כופרים בגרימת נזק כלשהו למושכר.

4.         שני הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית (הגם שלא נחקרו על תצהיריהם עקב הסכמת הצדדים על הכרעה בתובענה כאמור לעיל) וכן נשמעה, בדיון ביום 3/2/08, עדותו של מר רפאל דגן, סגן מנהל המחלקה לרישוי עסקים בעיריית בתים.

5.         לאחר עיון במכלול החומר בתיק, לרבות סיכומי הצדדים, ומתוך התחשבות בכך, שמדובר בהכרעה בדרך של פשרה, אני סבורה, כי יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי.

6.         הטעמים העיקריים למסקנתי זו הם כדלקמן:  

6.1.    לא מצאתי בסיס ראיתי מספיק לקבוע, כי הנתבעים הוטעו עלידי התובעת בכל הנוגע לאפשרות ניהול פיצרייה במושכר, או כי נוהל מצד התובעת בעניין זה משא ^-ומתן בחוסר תוםלב בטרם נכרת הסכם שכירות. בעניין זה אף לא הוכח, כי התובעת ידעה כלל על קיום בעייתיות בכל הנוגע לניהול הפיצרייה, היות שפעולת העירייה בעניין זה, לרבות הגשת כתב אישום כנגד השוכר הקודם, אשר ניהל במקום פיצרייה, נעשתה מול אותו שוכר קודם, ולא מול בעלת הנכס - התובעת.

6.2.    אני אף סבורה, כי הייתה לנתבעים, או למי מהם, אפשרות לערוך בירור יסודי יותר, בכוחות עצמם, מול גופי הרישוי בעירייה בנושא הנ"ל, ולברר, מראש, בטרם התקשרו בהסכם, האם קיימת מניעה לנהל פיצרייה במושכר.

6.3.    עם זאת, אני מביאה בחשבון, אף את העולה מעדותו של מר דגן, לעניין האפשרות, כי אכן קיימת מניעה אובייקטיבית לנהל פיצרייה במושכר, וזאת, בין היתר, בשל גודל המושכר והדרישה בעניין השירותים, שאליהם התייחס בעדותו.

6.4.    ואולם, בעניין זה יש לזכור, כי המהלך של הגשת בקשה למתן רישוי עסק לניהול פיצרייה והיתר זמני בעניין זה, נקטע באיבו ולא מוצה עלידי הנתבעת 1 לאחר חתימת ההסכם, באשר הנתבעת 1 לא שילמה את האגרה לצורך המשך טיפול בנושא במחלקת רישוי העסקים בעירייה. משכך, לא ניצבת לפניי כיום תשובה פורמלית מאת העירייה בעניין בקשת הנתבעת 1 לקבלת רישיון להפעלת פיצרייה במושכר, וממילא לא ניתן לקבוע ממצא חדמשמעי בעניין זה, וזאת, עקב אי ^-מיצוי הטיפול בנושא מצד הנתבעת 1.

6.5.    כן לקחתי בחשבון, כי קיים בתיק בסיס ראייתי המלמד, כי בשלב כלשהו במהלך תקופת השכירות החוזית פונה הנכס בפועל, גם אם לא באופן מסודר, עלידי הנתבעים, ובהמשך אף הוחלף בין הצדדים מסמך המבהיר את אפשרותה של התובעת להשכיר את הנכס לצד ג', עוד בטרם תמה תקופת השכירות עלפי ההסכם עם הנתבעת 1. ואולם, בעניין זה אני אף מביאה בחשבון את סיפא המסמך, בכל הנוגע לאחריות הנתבעת לחיובים החוזיים, עד למציאת שוכר חלופי.

6.6.    ביחס לנזקים אשר נטען, כי הנתבעים הותירו במושכר, אני סבורה, כי לא הונח בסיס ראייתי מספיק לפסיקת מלוא הסכום הנתבע בגין מרכיב זה, בין היתר בהעדר חוות דעת שמאי לביסוס הנטען בהקשר זה.

7.         לאור הטעמים העיקריים הנ"ל, ובהתחשב בכך שמדובר בהכרעה בדרך של פשרה, אני קובעת, כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו למבקשת סכום כולל של 20,000 ש"ח.

      נוסף על כך, ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא ^-כוחה, בסכום כולל של 2,000 ש"ח + מע"מ.

המזכירות תשלח פסקהדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ח' בסיון, תשס"ח (11 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.