פסק-דין בתיק א 37890/06

1.         התובעת השכירה לנתבע שטח משרדים על פי הסכם מיום 10.3.04.

            השכירות הייתה לתקופה של 5 שנים ושטח המושכר היה כ-  150 מ"ר וכן 3 חניות לרכב.

            מספר חודשים לאחר תחילת השכירות נעתרה התובעת לבקשתו של הנתבע לשינוי הסכם השכירות בכך שתבוטל חניה אחת ולאחר מכן ביקש הנתבע לצמצם את השטח המושכר ל- 87 מ"ר.

            בעקבות השינויים הופחתו דמי השכירות ושאר התשלומים בהתאם.

            בתאריך  2.10.05 שלח מנהל התובעת לנתבע מכתב המהווה סיכום פגישה ותנאים להתרת חוזה השכירות.

            על פי מסמך זה הוסכם כי תקופת השכירות תסתיים ביום  31.12.05 כאשר פינוי המושכר יהיה עד ליום  30.11.05, וכל החובות לרבות חשבונות החשמל ישולמו עד ליום 1.12.05.

            כמו כן נקבע בהסכם כי הנכס יוחזר כשהוא נקי, צבוע וללא נזקים כפי שהיה בתחילת השכירות והנתבע יציג קבלות על תשלום הארנונה לתקופה שעד 31.12.05.

2.         עיקר המחלוקת שבין הצדדים, אשר כנראה הביאה בסופו של דבר לניתוק הקשרים בניהם היא דרישתה של התובעת מהנתבע לשלם השתתפות בהוצאות צריכת החשמל למאור ולמזגנים בסכום אשר נראה לנתבע לא סביר, למרות שעל פי ההסכם התחייב הנתבע לשאת בתשלום צריכת החשמל.

            יצוין כי לשטח המסחרי המושכר לא היה מונה חשמל נפרד לתשלום ישירות לחב' החשמל אלא שבקומה 3 בו היה מצוי השטח המושכר היה מונה משותף, כאשר הנתבע היה אמור לשלם על פי החלק היחסי של שטח המושכר לעומת השטח הכולל של הקומה.

            בקומה האמורה קיים משטח המהווה חדר שרתים המכונה יחידת מומנטום ובו מרוכזים יחידות המחשב של כל הבניין הדרושים קירור ומטבע הדברים צורכים חשמל מוגבר.

            ב"כ התובעת טען כי לחדר המחשבים קיים שעון משנה נפרד ומכל מקום הצריכה לגבי חדר המחשבים לא הובאה בחשבון בעת חלוקת התשלום של צריכת החשמל בין השוכרים, ולראיה הציג מסמך כדוגמא לחודש אוגוסט 2004.

            באשר למחלוקת שבין הצדדים בקשר לתשלום עבור צריכת החשמל, הגיעו הצדדים במהלך חקירתו הנגדית של המצהיר להסדר לפיו עבור מרכיב התביעה של צריכת החשמל ישלם הנתבע סך של  35,000 ש"ח והסדר זה קיבל תוקף של פסק דין חלקי.

3.         המחלוקת שנותרה בין הצדדים התייחסה לתשלום ארנונה בסך של  4,500 ש"ח ולחוב דמי שכירות בסך של  34,440 ש"ח. שני הסכומים האמורים  מתייחסים לתקופה שמינואר ועד אפריל 2006 כאשר אין מחלוקת כי בתקופה זו לא החזיק הנתבע במושכר שכן פינה אותו במחצית הראשונה של חודש נובמבר  2005, עוד לפני המועד שנקבע לפינוי המוקדם.

            סכום נוסף בסך של  5,800 ש"ח נתבע בגין שיפוצים ותיקונים שנאלצה התובעת, לטענתה, לבצע במושכר לאחר שהנתבע פינה ולא קיים את התחייבותו להחזיר את המושכר כפי שהיה מצבו בתחילת השכירות.

            באשר להסכם מחודש אוקטובר 2005 בדבר התרת חוזה השכירות סבורה התובעת כי משלא עמד הנתבע בהתחייבותו לשלם את כל החובות עד ליום  1.12.05 הרי שההסכם החדש מתבטל, ובמקומו מחייב את הצדדים ההסכם המקורי ועל פיו התחייב הנתבע לתשלום דמי שכירות והוצאות נלוות למשך  5 שנים. 

            למרות זאת, הואיל ועלה בידיה של התובעת להשכיר את הנכס בתחילת חודש מאי הרי שהיא תובעת דמי שכירות וארנונה רק עבור 4 חודשים.

            מנגד טוען הנתבע כי הסכם התרת חוזה השכירות הינו הסכם חדש העומד בפני עצמו, ועל פיו התבטל הסכם השכירות המקורי ולא ניתן עוד לחזור אליו ולתבוע על פיו.

            בנוסף, טוען הנתבע כי התובעת מנעה ממנו מלעמוד בתנאי ההסכם החדש בכך שלא סיימה את הבירורים עמו בקשר לגובה תשלום חשבונות החשמל ולכן בטל את שלושת השיקים על סך כולל של  27,000 ש"ח אשר ניתנו לתשלום דמי שכירות לתקופה שאינה שנויה במחלוקת.

            בטול השיקים המתייחסים לשכירות שלא הייתה שנויה במחלוקת אינה התנהגות ראויה.