פסק-דין בתיק א 37842/99

מבוא

1.         בפני תביעת התובע, יליד 1950, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 21.6.95 (להלן: "התאונה").

2.         עפ"י הנטען, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

3.         התביעה  הוגשה כנגד מבטחת השימוש במשאית מס' רישוי 1100359 (להלן: "המשאית") - הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") וגם כנגד הנתבעת 2 - כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: " כלל"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים נוספת שארעה ביום 29.12.95 (להלן: "התאונה השניה").

4.         המחלוקת שבין התובע לבין הפניקס הינה בשאלה האם התאונה ארעה במהלך נפילת התובע מהמשאית כטענת התובע, או שמא נפגע התובע בנסיבות אחרות.

כן קיימת מחלוקת בין הצדדים האם תעודת הביטוח שהוצאה לתובע ע"י הפניקס בהתאם ל פקודת ביטוח כלי רכב מנועי תש"ל-1970 (להלן: "תעודת הביטוח") שולמה לפני או לאחר התאונה. מכאן נגזרת גם השאלה באיזו שעה אירעה התאונה וזאת משאין מחלוקת כי תעודת הביטוח שולמה ביום 20.6.05 בשעה 10:58.

5.         הדיון בתביעה בגין התאונה ובגין התאונה השניה נדון בו זמנית בפני כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל.

טרם סיום שמיעת הראיות הגיעו התובע וכלל להסדר פשרה בכל הנוגע לתאונה השניה.

כן נשמעו ראיות הצדדים ואף הוגשו סיכומי טענותיהם בכתב של ב"כ התובע וב"כ הפניקס. בד בבד עם הגשת סיכומי התובע, הוגשה מטעמו בקשה להבאת ראיות נוספות - בקשה לה התנגדה הפניקס.

            בטרם ניתנה החלטה בבקשת התובע להבאת ראיות נוספות, נרצח כב' השופט ד"ר עדי אזר ז"ל.

6.         בעקבות החלטתה מיום 24.10.04 של סגנית הנשיא, כב' השופטת יהודית שבח, הועבר אלי התיק למתן פסק דין, תוך שנתבקשתי ליתן תחילה החלטה בבקשת התובע להבאת ראיות נוספות.

7.         בהחלטתי מיום 5.1.05 התרתי את הגשת המסמכים המבוקשים, תוך שציינתי כי " ... בנסיבותיו של תיק זה יש מקום כי בטרם יינתן פסק דין אתרשם מהמבקש באופן בלתי אמצעי ... הנני מוצא לנכון לקבוע מועד ... לשם הגשת המסמכים וחקירתו הנגדית של המבקש בעניינם".

8.         ביום 6.4.05 הגישו ב"כ בעלי הדין בקשה מוסכמת בה הודיעו כי " על מנת לחסוך בזמן שיפוטי יקר, מתכבדים הצדדים להודיע כי הגיעו לכלל הסכמה לפיה המוצגים אשר ביקש התובע להגיש יוגשו בהסכמה, שכן ממילא היוו חלק מתיק המוצגים אשר הוגש מטעם הנתבעת. לפיכך הנתבעת תוותר על חקירת התובע וביהמ"ש הנכבד מתבקש ליתן את פסק דינו על בסיס כלל הראיות אשר מצויות בפניו בתיק. משכך, מתייתר הצורך בדיון ההוכחות הקבוע ליום 13.4.05, והצדדים מבקשים מכב' בית המשפט לבטלו".

בהחלטתי שניתנה עוד באותו יום שבתי וקבעתי כי " בנסיבות העניין מן הראוי כי פסק הדין יינתן על ידי לאחר שאתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו של התובע, ועל כן עדות התובע תישמע במועד שנקבע...".

9.         לקראת ישיבת יום 21.6.05 למדתי את כל הראיות שהוגשו בתיק, לרבות עדויות, מסמכים, כתבי טענות וסיכומים בכתב. מאחר והיה בכוונתי להציג שאלות לתובע  - מצאתי לנכון שלא לגבש לעצמי כל דעה באשר לראיות ולטענות הצדדים על מנת להיות קשוב ו"פתוח" לכל טענה .

10.       בתחילת ישיבת יום 21.6.05 נשאל התובע על ידי שאלות הנוגעות למעשיו בבוקר התאונה. ביקשתי מהתובע לתאר את שאירע באותו היום, משעת קימתו באותו בוקר, תוך שהנני ממקדו לנקודות מסוימות שעלו במהלך עדותו.

11.       הן בתחילת החקירה והן במהלכה מחה ב"כ הפניקס על אופן הדיון, תוך שהוא מודיע כי הוא סבר כי הדיון נקבע לצורך חקירתו הנגדית של התובע בעניין המסמכים הנ"ל בלבד וכי הוא לא סבר כי בכוונת ביהמ"ש לבקש מהתובע לשוב ולשטוח את גרסתו.

12.       לטענת ב"כ הפניקס כפי שנטענה במהלך עדותו של התובע ובטרם ניתנה החלטתי כי התובע יצא מאולם ביהמ"ש, טען ב"כ הפניקס כי " ...החלטת ביהמ"ש ולפיה בכוונתו לשמוע את עדותו של התובע כולה או חלקה עלולה לפגוע בזכויות מרשתי, שכן כל הטענות והראיות מצויות בפני התובע בעת שהוא מעיד עתה, מה גם שחברתי שואלת שאלות במהלך עדותו של העד" (עמ' 3, שורות 10-13 לפרוטוקול, ישיבת יום 21.6.05).

13.       בהמשך, הופסקה, בהסכמת הצדדים, עדותו של התובע. התובע יצא מאולם בית המשפט על מנת לאפשר לב"כ בעלי הדין לפרוס איש איש את טענותיו באשר לאופן ניהול הדיון.