פסק-דין בתיק א 37827/04

התובע, יליד 1969, עותר לחייב את הנתבעים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עת התאמן באופן אינטנסיבי ובעומסים גדלים והולכים במכון כושר (להלן: "מכון הכושר" ו/או "הנתבעת 1") שבניהול הנתבע 2 (להלן: "עמרה"). ביחס לנתבעת 3 נטען כי הינה מבטחתו של הנתבע 1 בפוליסת ביטוח צד ג'.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 נטען כי הנתבע 2 אינו מנהל / בעלים או מפעיל הנתבעת 1 והוא אינו מוכר לה. הנתבעת הכחישה האמור בכתב התביעה, לרבות החבות, הנזק והקשר הסיבתי בין האימונים והנזק הנטען. עוד טענה הנתבעת 1 כי התובע הסתכן מרצון ו/או נושא ברשלנות תורמת בשיעור 100% בהיות הפעילות ספורטיבית ואף תחרותית. הנתבעת 1 מציינת כי התובע לא יידע אותה כי מטרת אימוניו הינה הכנה לתחרות "מר ישראל".

מטעם הנתבע 2 לא הוגש כתב הגנה. בהחלטה מיום 1.2.05 ניתן היתר לתקן את כתב התביעה ע"י תיקון פרטי הנתבע 2, ללא צורך בהגשת כתבי טענות מתוקנים. בהתאם להצהרת ב"כ הנתבעת 1, מייצג ב"כ הנתבעת 1 אף את הנתבע 2 (פרוטוקול מיום 1.2.05), מנהלה של הנתבעת 1.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 נטען כי הנתבעת 3 לא ביטחה את הנתבעים 1 ו/או 2 בפוליסת אחריות מקצועית או פוליסה המכסה נזקים שאינם תאונתיים ולכן אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת 3. הנתבעת 3 הכחישה הנזק, וטענה להסתכנות מרצון ו/או רשלנות תורמת.

במסגרת בש"א 182618/05 נתבקשה דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3, מנימוקים שעיקרם אי תחולת פוליסת הביטוח על האירוע נשוא התובענה, בהיות הנתבעת 1 מבוטחת בפוליסת אחריות צד ג' בלבד ואשר אין לה תחולה לאור גרסת התובע כי אין המדובר באירוע תאונתי. התובע הודיע כי אינו מתנגד לדחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 3, ובהחלטה מיום 8.1.06 נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 3, ללא צו להוצאות.

ההיבט הרפואי - חוות הדעת.

מטעם התובע הוגשה בתחום האורטופדיה חוו"ד ד"ר ליברמן מיום 4.12.03, לפיה נמצאה חולשה ניכרת אולינרית דו צדדים עם דלדול שרירים ושינוים קלים יותר באיזור התעלה הקרפאלית לגבי העצב המדיאני, שבאים לידי ביטוי ברמת תיפקוד נמוכה. ד"ר ליברמן מציין כי התובע מיועד היה להליך ניתוחי, שלא בוצע מסיבות התלויות בחולה. כן נמצאה חולשה של חגורת הכתף והמרפקים לגביה הומלץ על ניתוח לשיחרור הלחץ הצווארי, שלא בוצע. ד"ר ליברמן חיווה דעתו כי "מדובר בשילוב של פגיעה צווארית עם סימנים נוירולוגים ואיזורי לחץ מקומי על עצבים אולינריים במרפקים ובתעלה הקרפאלית דו צדדית מלווה בפגיעה נוירולוגית בהתאם, אשר לא ניתן לשלול את הווצרותם כתוצאה מהפעילות הבלתי מבוקרת בחדר הכושר." (עמ' 5 לחוות הדעת).

ד"ר ליברמן העריך את נכותו של התובע בגין ההפרעה לכושר הפעילות עקב הפגיעה בעצבים בהתייחס לשתי הגפיים בשיעור 60% לפי תקנה 31(1)II לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

הנתבעים הסתמכו על חוות דעתו של מומחה בתחום האורטופדי, ד"ר ז'טלני, מיום 30.12.04 (חווה"ד הוזמנה ע"י הנתבעת 3). ד"ר ז'טלני לא מצא ממצאים אובייקטיביים המעידים על הפרעה תיפקודית בעמוד השדרה הצווארי ובכתפיים, ללא דלדול שרירים וציין כי "אין כל סיבה פתולוגית העשויה להסביר את התנגדותו של הנבדק להרים את ידיו" (עמ' 3 לחוות הדעת). ד"ר ז'טלני התייחס לבדיקות ה- EMG  וה- MRI שבוצעו לתובע, קבע כי הממצאים קלים ביותר, וכי אין להן ביטוי קליני.

עוד חיווה ד"ר ז'טלני דעתו כי "הממצא היחיד שניתן לייחס אליו את המאמצים ואת העבודה במכון הכושר הוא הופעת הדלקת בצד החיצוני של המרפק " Tennis Elbow ". תהליך זה מתפתח לעיתים בעקבות עבודה מאומצת עם היד. יחד עם זאת, בדרך כלל הפסקת המאמץ וטיפול מקומי או ניתוחי מטיבים עם החולה ופוטרים אותה מהפרעות." ד"ר ז'טלני העריך נכותו של התובע בשיעור 10% בגין ההשפעה על כושר הפעולה בעקבות ה- Tennis Elbow ובהתאם לתקנה 35(1)א לתקנות (מותאם), וציין כי קיימת אפשרות סבירה כי הנכות תבוטל לאחר טיפול מתאים.

מטעם התובע העידו מר דובי שקד, אשר הגיש חוו"ד בקשר עם פעילות בחדר כושר, מר נדב ברון, מדריך כושר בנתבעת 1 במועדים הרלבנטיים, והתובע בעצמו.

מטעם הנתבעים 1-2 העידו מר חיים תל אביב, אשר הגיש חוו"ד בקשר עם פעילות בחדר כושר, הגב' ענת מוסקוביץ, מדריכת כושר בנתבעת 1,  הנתבע 2 בעצמו שאף הוא מדריך כושר בנתבעת 1 בנוסף להיותו מנהלה, מר יגאל אלייב אשר התאמן במכון, ומר יניב מור (חוקר).

הצדדים ויתרו על חקירת המומחים הרפואיים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. התובע, יליד 1969, הצטרף למכון הכושר לראשונה ביום 15.9.1999, היה מנוי והתאמן בו עד ליום 14.12.1999, ולאחר מכן מיום 1.1.2000 ועד 30.6.2000 (להלן: "התקופה הראשונה"). לאחר הפסקה של כשנתיים, שב התובע להיות מנוי ולהתאמן במכון החל מיום 1.4.2002 ועד ליום  31.3.2003 (להלן: "התקופה השנייה") (ר' נספח נ/5 לתצהיר עמרה ובו קבלות שהוצאו לתובע בגין תשלום דמי המנוי למכון לתקופה האמורה וכן עדות התובע לפיה " גם ב- 99, התאמנתי, עשיתי הפסקה, חזרתי ב- 2002, 2001" (עמ' 28 לפרוטוקול)).

2. לעת הצטרפותו בשנת 1999 המציא התובע "אישור בריאות" מאת רופאת משפחה מיום 17.6.1999 (ת/2 לתצהיר התובע), ולפיו הינו בריא. למרות האמור באישור הבריאות, הודה התובע בחקירתו הנגדית כי סבל בעבר מכאבי גב, מחלת לב המטופלת תרופתית, דיכאונות וניסיון אבדני, חבלות בעמ"ש וברגל וכאבים בברך ימין בעקבות חבלה (עמ' 43-73 לפרוטוקול).

3. בפעם הראשונה שהגיע התובע למכון הנתבעת 1, בשנת 1999, פגש התובע בעמרה, מדריך כושר כשלעצמו (עמ' 178 לפרוטוקול) ומנהל הנתבעת 1 (סעיף 2 לתצהיר עמרה). עמרה "נתן לי הסבר קצר ותכנית אימונים" ובהמשך: "הוא הסביר לי מה המכשיר הזה, מה המכשיר הזה, בערך איזה חמש דקות ועשה לי תכנית אימונים והתאמנתי" (עדות התובע בעמ' 33 לפרוטוקול וכן בעמ' 35 לפרוטוקול).

4. כאשר חידש התובע את המנוי במכון הכושר, באפריל 2002, פגש התובע בנדב ברון, אשר הציג לו את המכשירים שבמכון וערך לתובע תכנית אימונים (סעיף 9 לתצהיר התובע ובעדותו בעמ' 35 לפרוטוקול). וכעדות נדב ברון: "כן, הדרכתי אותו, נתתי לו הסבר על המכשירים עצמם, נתתי לו הסבר לגבי מה שהוא צריך לעשות וזהו, לימדתי אותו איך להתאמן, כמו את כולם" (עמ' 97 לפרוטוקול). לגבי תכנית האימונים שהכין לתובע העיד נדב כי זו היתה תכנית רגילה ובסיסית: "אני נותן לכולם אותו דבר" (עמ' 100 לפרוטוקול).

5. תכנית האימונים בתקופה השנייה השתנתה ביחס לתכנית האימונים שהוצעה לתובע בתקופה הראשונה, וזאת באופן שהתכנית השנייה התאימה למיכשור חדש אשר הוסף למכון הכושר (עדות התובע בעמ' 48 לפרוטוקול). המיכשור לצורך עריכת תרגול ב"מכשיר לחיצות חזה" ו"תרגיל יד אחורית" אותן בצע בין היתר התובע באימוניו ואשר גרמו לטענתו לנזק (עדות התובע עמ' 26 ו- 27 לפרוטוקול) נותר ללא שינוי בשתי התקופות (עדות התובע בעמ' 48 לפרוטוקול).