פסק-דין בתיק א 37782/03

א.    רקע כללי

בפני תביעת התובע, קטין יליד 1993,  לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו ביום 15.8.98 כתוצאה מנשיכת כלב, עת התארח בדירתה של דודתו- הנתבעת.

באותה עת, שהה אף אבי התובע בדירה ולפיכך נשלחה לו ע"י הנתבעת הודעת צד ג'.  

ב.     טענות הצדדים

1. טענות התובע

לטענת התובע, כאמור בכתב התביעה, אחראית הנתבעת לנזקיו לאור ס' 41א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], בהיותה בעלת הכלב או אחראית לו או המחזיקה בו תקופה של ממש עובר לאירוע התאונה.

כן טען התובע, לנזקיו בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר ס. היימס, רופא עיניים ומנתח, לעניין הנזק בעינו השמאלית שקבע נכות בשיעור 10% בשל צלקות מכערות באזור העין השמאלית וכן 10% נכות נוספת, בגין סבירות גבוהה שתווצר חסימה מוחלטת של ניקוז מערכת הדמעות בעין זו בעתיד.

כמו כן, בהתבסס על תעודת רופא שנמסרה ע"י פרופ' דן מלר, בהתייחס לצלקות ולצורך הניתוחי בסילוקן תוך קביעה, שהעלות הניתוחית תעמוד על 8000 ש"ח כולל עלויות המשנה.

2. טענות הנתבעת וצד ג'

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי התובע התגרה בכלב מה גם שהתובע ידוע כילד הנוהג להטריד בעלי חיים ולפיכך, התנהגותו גרמה לנזק.

הנתבעת הוסיפה, כי יש לה ילדים קטינים משלה אשר מעולם לא הותקפו על ידי הכלב והדגישה, כי הכלב כלל לא תקף ולא נשך את התובע, אלא הדף אותו לאחר שהציק לו, והוא נפגע כתוצאה מנפילה על חפץ.

הנתבעת הדגישה לעניין חבותה, כי מעולם לא הייתה הבעלים של הכלב אלא המחזיקה בלבד. כמו כן, הכחישה את נזקי התובע וצרפה בשלב מאוחר יותר חוו"ד של ד"ר רוזן, מומחה ברפואת עיניים שמצא אך ממצא של צלקת קלה ושינויים קלים באזור העפעפיים והעניק לו בגינם שלושה אחוזי נכות.

במקביל, שלחה הודעת צד ג' לאבי התובע, הודעה זו תוקנה על פי החלטת ביהמ"ש והודעה מתוקנת הוגשה ב-4.7.05 לפיה, הוכחשה שוב חבותה תוך הפניית טענות כלפי אבי התובע ויצירת אחריות לאירוע בהיותו זה שלטענת הנתבעת שחרר את הכלב מהמחסן בו היה סגור, לא החזירו למחסן למרות בקשת הנתבעת, הפעיל מכונה חשמלית מבלי שהתבקש לעשות כן ולא השגיח על התובע כפי שהורה סביר היה נוהג והביא ברשלנותו ובמעשיו כגורם הבלעדי ו/או העיקרי לנזקי התובע.

צג ג' בכתב הגנתו, הכחיש חבותו, ציין כי הגיע לבית הנתבעת לצורך ביצוע תיקונים כשעל הנתבעת הוטל הנטל לשמור על התובע ואחיו שהיה אף הוא בדירה. צד ג' הדגיש, כי התובע לא הטריד את הכלב או הציק לו וכי אין זה נכון שהכלב הדף את התובע, בעקבות הצקה זו.

 למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לפשרה, בהיות הצדדים בני משפחה, לא השכילו הצדדים לסיים הליך זה מחוץ לכתלי ביהמ"ש, לפיכך לא היה מנוס מלקיים דיון הוכחות, בו העידו אבי התובע, הנתבעת וחברתה וכן נחקרו נותני חוות הדעת (למעט פרופ' מלר) על חוות דעתם, הצדדים סיכמו טענותיהם ולאחריהם נפנה ביהמ"ש למתן פסק הדין. 

ג.      המחלוקות שבין הצדדים

המחלוקת שבין הצדדים, מתייחסת לעצם חבותה של הנתבעת לנזקי התובע בין באופן מלא ובין באופן יחסי/משותף עם צד ג' וכן, בדבר שיעור נזקי התובע.

ד.     דיון

1.      תכולת ס' 41א-41ב לפקודת הנזיקין

סעיף 41א לפקודה, שכתורתו "נזקים שנגרמו על ידי כלב" קובע כדלקמן: