פסק-דין בתיק א 37714/06

1.       בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: " החוק"). התובעת, ילידת 1959, נפגעה בשתי תאונות דרכים ביום  6.12.04 (להלן:" התאונה הראשונה") וביום 26.9.05 (להלן: " התאונה השניה") עת נהגה ברכבה. אין מחלוקת על חבות הנתבעת, מבטחת השימוש ברכב, לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונות. המחלוקת היא על גובה הנזק. בתיק נשמעו ראיות.

2.       שתי התאונות ארעו במסגרת העבודה. התאונה הראשונה דווחה למוסד לביטוח לאומי. התאונה השניה, שהייתה קלה, לא דווחה. בהתייחס לתאונה הראשונה עמדה התובעת בפני ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. ביום 31.5.06 קבעה ועדה רפואית לעררים כי לתובעת נותרה נכות רפואית בשיעור 20% בגין התאונה עקב הגבלות תנועה בעמוד השדרה הצווארי בצורה בינונית, על פי סעיף 37(5) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: " תקנות הביטוח הלאומי"). זוהי קביעה על פי דין כמשמעותה בסעיף 6ב' לחוק וזו הנכות הרפואית המחייבת בתיק זה.

3.       התובעת עובדת משנת 1979, כ- 29 שנים, בעיריית באר שבע, כאשר ב- 15 השנים האחרונות, גם עובר לתאונה הראשונה, היא משמשת כמנהלת לשכת הרווחה. הן לפני התאונה הראשונה והן לאחריה היא עובדת משרה מלאה ושכרה לא נפגע. בהתאם לתלושי השכר לשנת 2004 שצורפו, עמד שכרה החודשי הממוצע על 10,200 ש"ח  לחודש. סכום זה משוערך להיום עומד על  10,800 ש"ח ובניכוי מס - 9146 ש"ח שכר חודשי נטו.

4.       בהתייחס להפסדי השכר בעבר הוגשו תעודות עובד ציבור של הגב' נזרית מרים והגב' ניקול בן הרוש  מעיריית באר שבע. התובעת אישרה בחקירתה כי האמור בתעודות עובד הציבור משקף את הפסדי השכר שנגרמו לה. בהתאם לאמור בתעודות עובד הציבור נעדרה התובעת מעבודתה עקב התאונה הראשונה החל מיום 6.12.04 ועד 26.12.04. בתקופה זו שולם לה שכר מלא ע"ח ימי תאונת עבודה שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בגין תקופה זו אין התובעת זכאית לפיצוי אך מנגד אין לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו למעביד.  מיום 27.12.04 ועד 7.3.05 עבדה חלקית  וקיבלה שכר מלא על חשבון שעות תאונת עבודה. שוב, בגין תקופה זו אין התובעת זכאית לפיצוי ואין לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו למעביד. מיום 8.3.05 ועד 27.3.05 עבדה עבודה חלקית וקיבלה שכר מלא על חשבון ימי מחלה. מיום 28.3.05 ועד 9.7.05 עבדה יום מלא. מיום 10.7.05 ועד 10.8.05 עבדה חלקית וקיבלה שכר מלא על חשבון שעות מחלה. מיום 11.8.05 ועד 20.8.05 עבדה יום מלא. מיום 21.8.05 ועד 20.10.05 עבדה חלקית וקיבלה שכר מלא על חשבון שעות מחלה. מיום 27.10.05 ועד 27.1.06 עבדה חלקית ושעות ההיעדרות נוכו משכרה. בהתאם לתעודת עובד הציבור הסכום שנוכה משכרה של התובעת בחודשים אלו עמד על  1435 ש"ח. ביום 28.1.06 חזרה התובעת לעבודה מלאה. התובעת ניצלה במהלך כל התקופה 16.25 ימי מחלה, כאשר לאחר חזרתה המלאה לעבודה נותרו לה 502.37 ימים. בהתאם לאמור בתעודות עובד הציבור, בעת יציאה לפרישה ובמקרה של ניצול של פחות מ 36% מסך כל ימי המחלה זכאית התובעת לפיצוי של 8 ימים עבור כל 30 יום מיתרת ימי המחלה. לתובעת נגרם, לכאורה, הפסד של 4 ימי פדיון. שווי יום פדיון לא הוכח על ידי התובעת והוא גם לא נרשם בנתונים שהובאו בתעודות עובד הציבור. בנוסף, ניצול ימי מחלה אינה עובדה ודאית אלא ספקולטיבית ומדובר  בנתון הכרוך בניצול עתידי של ימי מחלה, לאו דווקא בשל התאונה. בהתאם לכלל הנתונים שהוצגו אני מעמידה את ההפסד בגין ניצול ימי המחלה על 1800 ש"ח נכון להיום. לכך יצטרף סכום של 1435 ש"ח בתוספת ריבית. אלו הם הפסדי השכר לעבר של התובעת בגין התאונה הראשונה. בגין התאונה השנייה התובעת לא נעדרה מעבודתה והיא אינה זכאית לפיצוי על הפסדי שכר.

5.       התובעת בתצהירה אינה טוענת כל טענה בדבר קשיים או מגבלות שיש לה במסגרת עבודתה. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי קיים חשש שהתובעת לא תוכל להתמיד בעבודתה לאור נכותה. נטען כי קיים חשש שהתובעת תפוטר מעבודתה עקב צמצומים ואז יקשה עליה להשתלב בשוק העבודה בשל נכותה ולאור גילה. ב"כ הנתבעת מדגיש בסיכומיו כי התובעת חזרה לעבוד באותו התפקיד ובאותה המשרה, מקום עבודה בו היא עובדת כ - 30 שנים, כי מאז התאונה חלפו כשלוש וחצי שנים, במהלך המשיכה התובעת לעבוד באותה עבודה, כאשר שכרה אף השביח מאז התאונה ועד היום. נטען כי כאשר מדובר בעובד ותיק וקבוע במוסד ציבורי, כדוגמת התובעת, אין כלל מקום לפיצויים בגין  הפסדי שכר לעתיד. 

6.       בנסיבות העניין, אכן, אין מקום לקביעה חדה בדבר הנכות התפקודית של התובעת ואין מקום לחישוב הפסדים באופן אקטוארי. התובעת חזרה לעבודתה באופן מלא, לא נגרמה כל גריעה בהשתכרותה אלא להפך, שכרה משביח עם השנים. התובעת כלל אינה מתלוננת על קשיי תפקוד במסגרת עבודתה. צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי כאשר מדובר בעובד ותיק וקבוע במוסד ציבורי, עובד בעל תפקיד בכיר ובעל ותק של כ- 30 שנים, החשש כי יפוטר הוא חשש שאינו בעל משקל רב. עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר בנכות שאינה קלה אלא נכות בשיעור 20% ועדיין קיימת אפשרות כי התובעת, כבת 49 כיום, תסבול מהגבלות וקשיים במסגרת עבודתה אשר יגבילו את כושר השתכרותה בעתיד ואפשרות השתלבותה בשוק העבודה אם תפסיק עבודתה במקום העבודה הנוכחי מסיבה כלשהי. עוד קיימת אפשרות שהתובעת תנצל גם בעתיד ימי מחלה בגין נכותה ויגרמו לה הפסדים עקב כך. אני מעמידה את הפיצוי לו זכאית התובעת בראש נזק זה על סכום גלובלי של 140,000 ש"ח. 

7.       בגין כאב וסבל זכאית התובעת בגין התאונה הראשונה לסכום של 29,000 ש"ח נכון להיום. התאונה השנייה הייתה קלה ביותר, התובעת אף המשיכה למקום עבודתה לאחר התאונה ופנתה לחדר מיון רק בשעות הערב, לא נמצאו כל ממצאים ולמחרת הגיעה לעבודתה כרגיל. בנסיבות העניין אני מעמידה את גובה הפיצוי בגין התאונה השניה על סכום של 3500 ש"ח נכון להיום.

8.       התובעת טוענת בתצהירה כי עקב התאונה הראשונה היא מוגבלת ומתקשה בעבודות משק הבית הכרוכות בכיפוף הצוואר והיא נזקקת לעזרה ביתית של 5 שעות שבועיות לפי 35 ש"ח לשעה, סה"כ 744 ש"ח לחודש, החל מינואר 2005. בחקירתה השיבה כי לפני התאונה לא העסיקה עוזרת ועשתה הכל בכוחות עצמה. היא ציינה כי כיום בעלה עוזר לה וכן יש לה מנקה פעם בשבוע  - מדובר באחותה " ואני עוזרת לה מעל ומעבר, למרות שהיא מנקה אצלי אני עוזרת לה, היא נתמכת סעד אצלנו ברווחה בבאר שבע...כעקרון אני משלמת לה 1000 ש"ח בחודש אבל היא מקבלת מעבר...אני משלמת לה איך שהיא רוצה ומבקשת, איך שנוח לה". התשלום אינו מדווח לביטוח לאומי ולא הוצגה כל אסמכתא. עם התובעת מתגוררים מלבדה ומלבד בעלה גם שלושת ילדיה, שניים מהם בוגרים מעל גיל 21, ואף כלתה. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי מעדות התובעת עולה הרושם כי מדובר בתמיכה כספית של התובעת באחותה ללא קשר לפגיעה בתאונה, כאשר התובעת אישרה כי אין מדובר בתשלום קבוע אלא לפי נוחיות האחות. עוד נטען כי הטענה שהתובעת זקוקה לאותה רמת עזרה הן מיד לאחר התאונה והן כיום אינה סבירה. נטען כי איש לא הובא כתמיכה לעדות התובעת בנושא זה וכי התובעת העדיפה להותיר הדברים באפילה.

9.       אכן, מחד, מדובר במגבלה שאינה קלה בתנועות הצוואר וסביר כי התובעת נזקקה ונזקקת לעזרה בביתה, במיוחד בתקופה שהייתה סמוכה לתאונה הראשונה. עם זאת, לא הובאו ראיות המלמדות על כך שניתנה וניתנת  עזרה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. התובעת העידה כי אחותה עוזרת לה תמורת תשלום. לא הוצגו אסמכתאות לכך, האחות לא הובאה להעיד ולא הובהר אם אין מדובר באחות אשר עוזרת בבית התובעת ללא קשר לתאונה אלא כנגד תמיכה כספית מעת לעת.  לא הוכח כי עובר לתאונה לא עזרה אותה אחות בעבודות שונות בבית התובעת כנגד תמיכה כספית. עוד יצוין כי עם התובעת מתגוררים עוד ארבעה אנשים בוגרים - בעלה, שני ילדיה וכלתה. לא ברור אם מטלות הבית אינן מתחלקות, ללא קשר לתאונה, בין כלל הבוגרים המתגוררים בבית. התובעת יכולה הייתה להציג ראיות ועדויות לעניין זה ומשלא הוצגו, רבים הם סימני השאלה בנקודה זו ויש לייחס לכך משקל כנגד גרסתה. עוד יצוין, כי ככל שאדם מתבגר הרי צפוי כי ממילא היה נעזר יותר בעזרה חיצונית בעבודות הבית, ללא קשר לתאונה. לאור כלל הנסיבות אני מעמידה את הפיצוי לו זכאית התובעת בגין עזרה בבית, לעבר ולעתיד, על סכום גלובלי של 115,000ש"ח.

10.   בהתייחס להוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד בגין התאונה הראשונה, מעבר לסל הבריאות ובהתחשב בכך שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, אני מעמידה את סכם הפיצוי על סכום גלובלי של 15,000 ש"ח.

11.   סך כל הפיצוי לו זכאית התובעת בגין התאונה הראשונה עומד על -  302,235 ש"ח (בתוספת ריבית על הסכום של 1435 ש"ח). בגין התאונה השניה - 3500 ש"ח.

12.   מסכום הפיצויים בגין התאונה הראשונה יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי לעבר ולעתיד, על פי חוות דעת אקטוארית מיום 27.12.07. סכום התגמולים לעבר עומד על 45,886 ש"ח ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. סכום התגמולים לעתיד עומד על 226,063 ש"ח. כאמור, אין לנכות את הסכומים ששולמו למעביד כמפורט בהערה 1 לחוות הדעת האקטוארית. 

13.   לסכומי הפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ והוצאות המשפט.

ניתן היום,    ‏כ"ג  אדר ב תשס"ח,‏30 מרץ 2008, בהעדר הצדדים.

המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: