פסק-דין בתיק א 37710/07

בפני תביעה כספית לתשלום סך של  16,864  ש"ח. 

בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "התובעת") , הינה חברה רשומה בישראל העוסקת בין היתר באספקת שירותי תקשורת בינלאומיים ושירותי אינטרנט מכוח רישיון אשר הוענק לה על ידי  משרד התקשורת.

ארטא ציוד לאומנות, גרפיקה ומשרד בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הייתה מנויה על שירותי האינטרנט של התובעת בהתאם לחוזה אשר נחתם בחודש מאי 2000. עד חודש פברואר 2004 הוציאה התובעת חשבוניות תקופתיים, בעבור התקופה שבין מאי 2000 לבין דצמבר 2002 לא שילמה הנתבעת את החוב האמור. הנתבעת או מי מטעמה נהנו משרותי התובעת ושילמו בעבורם בתקופה שלאחר החוב האמור ועד לחודש פברואר 2004 תוך סירוב לפרוע את החוב הקיים.

ביום 17/03/03 שלחה התובעת מכתב לנתבעת בו התבקשה הנתבעת לשלם את חובה בגין תקופת החוב וזאת מאחר והתברר לתובעת כי לא בוצעה דרישת חיוב באשר לתקופה הנ"ל  אשר הסתכם בסך של 11,507.76 ש"ח (לא כולל מע"מ).

לגישת התובעת, בתקופת החוב האמורה בוצעה גלישה ברשת האינטרנט בהיקף של 14,577 שעות גלישה.

לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה.    

הנתבעת הכחישה טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה לא הייתה חתומה מעולם על שירותי האינטרנט של התובעת.

לגישתה, מעיון בחוזה אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה עולה כי אין היא חתומה על החוזה, מאחר ובכל מקום בו נדרשת חותמת וחתימה מופיע אך ורק חותמת של הנתבעת. מאחר ולא נשלחו חשבוניות או הודעות לחיוב במשך למעלה משנתיים לא הייתה מודעת הנתבעת כי ניתן לה כל שירות מאת התובעת. באשר לשירות ISDN ברשת,אשר סופק לטענת התובעת בתקופה שבין 18/05/00 ועד ליום 30/11/02 לא היה ידוע לנתבעת כלל.

לאחר בדיקת הנושא התברר לנתבעת כי החתימה אשר מופיע על טופס ההזמנה בוצע על ידי זנה מרדכי (להלן: "נתבע 2") אשר פעל ללא הרשאה, באשר לפרטי האשראי אשר נמסרו אולם ללא חתימה, לא הייתה כוונה כי פירעון החשבוניות יתבצע באמצעותו.

לגישת הנתבעת רשלנותה של התובעת הינה משושלת ראשית בכך שלא נערך ווידוי כי החוזה אכן חתום, שנית בכך שלא ערכה בדיקה האם נתבע 2 הינו מורשה חתימה בנתבעת 1, ושלישית בכך שתקופה כה ארוכה לא נשלחו חשבוניות חיוב לנתבעת.

בתאריך ה -16/03/08 התקיים בפני דיון מקדמי, בו, הוצע לצדדים  כי יתנו לבית המשפט לפסוק בסכסוך דנן על דרך הפשרה.

דיון

הצדדים בחרו, בנסיבות  העניין, לקבל את הצעת ביהמ"ש ולהפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם,  על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

יפה עשו הצדדים שהסכימו לסיים המחלוקת בדרך זו.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך זו, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו.

המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה - המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי - בין ערכים מתנגשים. דווקא החיפוש אחר ערכים - ובהם החיפוש אחר האמת - מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים ( ראה אהרון ברק - על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז, (תשנ"ו) 11).   

כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 א' איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים.

יש אף והפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג {ראה ע"א 1639/97 אגופוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה פ"ד נג (1) 337).  וכן ראה ת"א 2014/99 זרוצי נ' שנקמן (טרם פורסם)}.

גם חז"ל, התלבטו מהי הדרך הנכונה ליישב סכסוכים שהגיעו אל בית הדין וחלקם צידדו בדרך הפשרה. וכך נאמר בגמרה ( מסכת סנהדרין, דף ב' עמ' ב'):

"ר יהשוע בן קרחה אומר: מצווה לבצוע (= להביא לידי פשרה) שנאמר:" אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם" [זכריה,ח'] והלא במקום שיש משפט- אין שלום, ובמקום שיש שלום -אין משפט! אלא איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר: זה הביצוע(=פשרה)."

אי לכך ולאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים {(ראה ת"א (ב"ש)187/93 פרץ אשר נ' קופת חולים של ההסתדרות (טרם פורסם), וכן ראה רע"א 5192/01 די וורלי נ' הלין (טרם פורסם)} ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות התרשמתי מטענות הצדדים ומהמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת לסילוק כל טענה מכל מין וסוג שהוא הקשורה בתיק זה, סך של 7,200 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת מחצית מהוצאות המשפט וכן סך של    540 ש"ח + מע"מ  בעבור שכ"ט עו"ד.