פסק-דין בתיק א 3770/02

1.         התובעים הגישו כנגד הנתבע תובענה כספית לתשלום סך של 254,032 ש"ח (נכון למועד הגשתה - 26.05.02), בגין כספים ששילמו לנתבע ביתר.

2.         התובע מס' 2, הינו סוכן ביטוח במקצועו, והנתבע משמש כקבלן שיפוצים (התובע מס' 2 והנתבע יכונו להלן: " הצדדים").

הצדדים הקימו מיזם עסקי משותף הנותן שירותי שיפוץ, עבודות קבלניות בעיקר עבור חברות ביטוח (להלן: "העסק"). שלב מאוחר יותר אתייחס למחלוקת בדבר מהות היחסים שבין הצדדים, ואבהיר כבר עתה כי התובע מס' 2 טוען כי מתקיימים ביניהם יחסי "שותפות" ואילו הנתבע טוען כי שימש כ "קבלן משנה" של הנתבעת 1.

3.         לצורך ניהול העסק, הקים התובע מס' 2 , את התובעת מס' 1 חב' "גג אור" בע"מ, היא החברה אשר נתנה בפועל את שירותי השיפוץ והתיקונים (תכונה להלן: " החברה").

            לתובע מס' 2 היתה שליטה בלעדית בחברה, הוא שימש כמנהל החברה, הבעלים של מניותיה, בעל זכות החתימה בה, בעל זכות החתימה הבלעדית בחשבון הבנק שניהלה החברה וכיוצ"ב. כל הפעילות השוטפת, לרבות הכנסות והוצאות העסק -  נוהלו בחשבון הבנק של החברה.

            לנתבע לא היתה שליטה בניהול החברה וגם לא בחשבון הבנק של החברה. הנתבע היה אחראי לביצוע העבודות והשיפוצים שנדרשו בפועל ואת שכרו קיבל מהנתבעת 1, בכפוף למתן חשבונית.

4.         אין מחלוקת שהוסכם בין הצדדים, ש "מכל הכנסה שהושגה באמצעות העסק יש להפחית תחילה הוצאות בגין חומרים ועובדים והיתרה מתחלקת 60% לנתבע ו - 40% לתובע" (ראה הסכמת הצדדים, בפרוטוקול הדיון מיום 18.10.04, בעמ' 2 משורה 27).

            אין חולק כי הפעילות המשותפת התקיימה במהלך 24 חודשים, החל ממאי 1995 ועד מאי 1997.

            הצדדים נהגו לערוך ביניהם התחשבנויות אחת לחודש או אחת לחודשיים, באמצעות מנהלת החשבונות של החברה, הגב' בוטרוס. על בסיס החישובים שנערכו בסיום כל התחשבנות, נהג התובע מס' 2, למסור לנתבע, שיק של החברה, בצירוף חתימתו (כבעל הזכות החתימה בחברה).

            סכומי הכסף ששולמו לנתבע 2 שונו מפעם לפעם ואף מועדי התשלום לא היו זהים. במהלך שנת 1995 (שכללה 8 חודשי עבודה) שולמו לנתבע 5 תשלומים. לצורך המחשת אי הסדירות של מועדי התשלומים והסכומים ששולמו בפועל, יפורטו התשלומים ששולמו לנתבע במהלך שנת 1995 (הנתונים נלקחו מתוך טבלה מס' 2 - בחוות דעתו של המומחה):

            א.         ביום 28.06.1995  שולם לנתבע סך של 5,698.29  (לא כולל מע"מ).

            ב.         ביום 28.07.1995  שולם לנתבע סך של 6,647.01  (לא כולל מע"מ).

            ג.          ביום 06.09.1995  שולם לנתבע סך של 12,345.68 (לא כולל מע"מ).

            ד.         ביום 30.11.1995  שולם לנתבע סך של 13,770.18 (לא כולל מע"מ).

            ה.         ביום 31.12.1995  שולם לנתבע סך של 17,692.31 (לא כולל מע"מ).

            במהלך הפעילות המשותפת, שהתפרסה כאמור על פני 24 חודשים, קיבל הנתבע 22 תשלומים, בסכום כולל של כ- 200,000 ש"ח. יצויין, כי מצאתי לקבל כממצא עובדתי שהנתבע קיבל מהתובעים את סכומי הכסף שנמסרו לו, אחר שנערכו החישובים המתאימים ולא כתשלום "על חשבון".

בתום הפעילות העסקית המשותפת ישבו הצדדים בניסיון לערוך התחשבנות סופית (נספח כ' לתצהיר התובע מס' 2), ואולם לא הצליחו להגיע להסכמה כלשהי. מכיוון שנספח כ' מייצג רק ניסיון של הצדדים להגיע להסכמות, אשר בסופו של דבר נכשל, לא מצאתי ליתן לנספח זה משקל משמעותי בקביעת הממצאים העובדתיים הדרושים להכרעה.

5.         התובענה הוגשה כאמור בחודש מאי 2002, דהיינו כ - 7 שנים לאחר הקמת העסק, ועילת התביעה היא בגין כספים שהתובעים שילמו לנתבע ביתר. כזכור הנתבע קיבל מהתובעים בסך הכל כ- 200,000 ש"ח והתובעים מבקשים שהנתבע ישיב להם כספים שקיבל ביתר בסך כולל של 254,032 ש"ח (נכון למועד הגשת התביעה).

6.         בישיבה שהתקיימה ביום 18.10.04 גובשה המחלוקת העיקרית בתיק זה. הצדדים הסכימו כאמור, שמכל הכנסה שהושגה באמצעות העסק - יש להפחית תחילה הוצאות בגין חומרים ועובדים, והמחלוקת מתמקדת בשאלה האם יש להפחית גם הוצאות רכב (הכוונה לכלי הרכב ששימשו לצורך ביצוע העבודות), והוצאות בגין הנהלת חשבונות של התובעת מס' 1.