פסק-דין בתיק א 37692/03

1.         הנתבע הוא אחד ממקימיו ובעליו של אתר אינטרנט המופנה על ידי שם המתחם www.hydepark.co.il (להלן: " האתר").

            מטרתו של האתר היא הקמת קבוצות דיון, "פורומים" שבמסגרתם יכולים גולשי אינטרנט להחליף דעות בנושאים שונים.

2.         עניינה של התביעה דנן, היא בפרסומים שונים שהופיעו באתר בחודשים נובמבר - דצמבר 2002.

            התובע 1 מפנה בתצהיר עדותו הראשית לחלק מהפרסומים. לטענתו מדובר בפרסומים המהווים הוצאת לשון הרע על התובעים כולם או חלקם (הפרסומים הנ"ל יכונו להלן: " הפרסומים הפוגעים"). לטענת התובעים, הנתבע צריך לשאת באחריות על הפרסומים הפוגעים, ולנזק שגרמו לתובעים.

            הדיון בתביעה חולק, ובשלב הראשון נדונה רק שאלת האחריות של הנתבע. רק אם יתברר כי הנתבע אחראי לפרסומים הפוגעים, יהיה מקום להוסיף ולדון בשאלת הנזק.

            כפי שיובהר להלן בפירוט, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה.

3.         המחלוקות העובדתיות בין הצדדים הן מצומצמות מאוד.

כך, אין למעשה מחלוקת כי הנתבע הוא אחד מבעליו של האתר, וכי הוא אחד מהאחראים על הפעלתו. אין מחלוקת כי הפרסומים הפוגעים התפרסמו באתר, ולפחות לגבי חלק מהם - ניתן להניח כי מדובר בפרסומים המהווים "לשון הרע".

            כך, למשל, פורסם ביום 25.11.02 " סודרי ידוע כגוי גמור והוא משתלט על תנועת ש"ס וכל ביתו של הרב עובדיה והכל כדי להגשים את שאיפתו להיות שר במדינת ישראל. חילונים למען מדינת ישראל זה איציק סודרי".

            ביום 26.11.02 פורסם כי " המאהבת של שלומי סודרי פוטרה היום ממשרד הדתות"

            ביום 25.11.02 פורסם כי " איציק סודרי בילה שבועיים בועידת אירופה, בחדר משותף עפ המתורגמנית האישית שלו, על חשבון תנועת ש"ס (מעניין מה היא תרגמה לו בלילות?)"

            דוגמאות נוספות מופיעות בס' 3 לכתב התביעה.

            הנתבע אינו טוען כי תוכן הפרסומים הפוגעים הוא נכון, אם כי הוא כופר בכך שהוא פרסם אותם.

            התובעים לא כפרו למעשה גם בכך, כי כאשר הם פנו אל הנתבע וטענו כי קיים פרסום משמיץ לגביהם, פרסום זה הוסר מיידית מהאתר. כך עולה מדבריו של עו"ד צייגר ב"כ התובעים לפרוטוקול, " אני מסכים שכל ההודעות שצורפו כנספח למכתב, אכן הוסרו" (עמ' 5 שורות 2-1 לפרוטוקול).  

4.         המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלה המשפטית, הנוגעת לאחריותו של הנתבע, כבעלים ומנהל של אתר אינטרנט מהסוג של האתר נשוא התביעה, לתוכן הפרסומים המתפרסמים באתר.

            מאחר שכאמור הפרסומים הפוגעים הוסרו כאשר התובעים פנו אל התובע, המחלוקת העיקרית היא בשאלה האם היה נתבע חייב להשגיח מראש על תוכן הפרסומים, ולבצע סינון שלהם בטרם פורסמו, על מנת למנוע את פרסומם של אותם הפרסומים המהווים "לשון הרע".

5.         התובעים מבססים את תביעתם על מספר עילות. הם טוענים כי יש לחייב את הנתבע כמי שפרסם בעצמו את לשון הרע; כי יש לחייב את הנתבע כמי שאחראי לפירסום מכוח ס' 11 לחוק איסור לשון הרע; וכן נטען כי יש לחייב את הנתבע מכוח עוולת הרשלנות.

            עוד טענו התובעים כי יש לחייב את הנתבע מכוח חוק הגנת הפרטיות.

            כפי שיובהר בפירוט להלן, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה, ואין לקבל את טענות התובעים.