פסק-דין בתיק א 3745/03

 רקע

 1.  תביעה כספית בסך 245,733 ש"ח (סכום מתוקן עפ"י סיכומי התובעת), שעניינה פיצוי בגין נזק שנגרם לתובעת, בשל אי ביטוח הלוואה שנטלו התובעת ובעלה המנוח מהנתבע - בנק דיסקונט בע"מ, בביטוח חיים, שמשמעותו היא, שעם מותו של אחד מהתובעים, תסולק ההלוואה באמצעות כספי הביטוח. יובהר כי סה"כ נלקחו על ידי התובעת 6 הלוואות במהלך השנים 1985-2000 ואולם אחת נפרעה ולא הובאה במניין ההלוואות, ורק ההלוואה השישית לא בוטחה והיא נשוא התביעה (הלוואה מס' 5051193/62 מיום 29.3.01 ע"ס 250,000 ש"ח). (למעשה אין הבדל בין הגרסאות לעניין זה, אלא רק בהגדרת מיספור ההלוואה הרלוונטית - על כן, תקרא ההלוואה מעתה ואילך: "ההלוואה השישית").

 תמצית טיעוני הצדדים

2.  לטענת התובעת, התרשל הנתבע - בנק דיסקונט בע"מ כלפיה, והפר את חובת הנאמנות שלו כלפיה, בכך שלא דאג לקיום ביטוח חיים של התובעת ובעלה ז"ל (להלן: המנוח), בגין הלוואה שנטלו התובעת והמנוח מאת הנתבע, באופן שעם מותו של המנוח והיעדר ביטוח, נאלצה התובעת לשאת בהחזר ההלוואה בעצמה ואף למכור את ביתה.

3.  לטענת הנתבע, נהג הוא במסירות בעניין ביטוח המבקשים, על פי כל אמת מידה הנדרשת ממוסד בנקאי, ובני הזוג הם אלה אשר התעלמו באורח שיטתי מפניותיו. ככל שנגרם לתובעת נזק, אין לה להלין אלא על עצמה ו/או על בעלה המנוח בלבד, שנהגו ברשלנות, לא מילאו שאלונים משלימים כמתחייב, לא עברו בדיקות נוספות ועל כן, לא נכנס הביטוח לתוקפו, תוך שנמנעו הם מלבטח עצמם בביטוח חיים חליפי. 

המחלוקת

  4.    המחלוקת נשוא הדיון מצומצמת יחסית וממוקדת בשאלת האחריות, היינו, האם התרשל הנתבע כלפי התובעת והמנוח והפר את חובת הנאמנות שלו כלפיהם, בכך שלא דאג לקיום ביטוח חיים לגבי ההלוואה האחרונה,  שנטלו בני הזוג מן הבנק, אם לאו. 

תמצית עדויות  הצדדים

5.   עדות התובעת:

  א.  התובעת ובעלה המנוח לקחו בין השנים 1985-2001 שש הלוואות מהנתבע, אשר הובטחו במשכנתאות שנרשמו על דירה שהיתה בבעלותם, (ס' 4 לתצהירה מיום 8.11.04)

  ב.    שלש ההלוואות הראשונות לא בוטחו. הלוואות רביעית וחמישית בוטחו ואולם השישית, נשוא התביעה, לא בוטחה, זאת על אף שהתובעת ובעלה נתבקשו ואף חתמו על הצהרות בריאות ובקשה להצטרף לביטוח, ע"ג טפסים סטנדרטיים,  כשנה וחצי לפני ההלוואה השישית, בעת בקשת הלוואה קודמת ביום 13.9.99 (ס' 5 , 6 ו - 9 לתצהירה וע' 8 לפרוטוקול מיום 12.6.06 ש' 13). בטפסים הנוגעים להלוואה קודמת, הצהירו כי הבעל סובל מסכרת (ע' 8 ש' 16 ו - 27). 

  ג.    כעשרה חדשים לאחר נטילת ההלוואה, קיבלו התובעת ובעלה המנוח הודעה מהבנק, לפיה עליהם לערוך בדיקות רפואיות לצורך הצטרפות לביטוח. מנסיון ההלוואות הקודמות, לאור העובדה שלא נעשו עוד פניות וכתוצאה מצוק העיתים, סבורה היתה התובעת כי המדובר בהליך פורמלי בלבד ולא טיפלה בעניין (ס' 10 לתצהירה). רק לאחר פטירת בעלה משפנתה לחברת הביטוח נודע לה כי לא שולמו התגמולים בגין ההלוואה החמישית והיא לא בוטחה (ס' 12 לתצהירה).

  ד.  בנסיבות אלה ומשלא עלה בידה לעמוד בתשלומי ההלוואה, מכרה את הדירה וסילקה את ההלוואה (ס' 13 לתצהיר וע' 16 לפרוטוקול ש' 10). היתרה הבלתי מסולקת היא סכום נזקה - סכום התביעה (ס' 14 לתצהיר).

  ה.  באשר להלוואה קודמת - ההלוואה ה"רביעית" - בעקבות חתימת המסמכים על ידי התובעת והמנוח, הודיע הנתבע לבני הזוג כי המנוח אינו מבוטח, ויש לבצע פעולות מסוימות כדי שתיבדק זכותו להצטרפות לביטוח (ע' 8 ש' 28-30). בעקבות מכתב זה היו בני הזוג מודעים לעובדה כי צריך להשלים הליכים לצורך הביטוח (ע' 9 ש' 2).  כעבור חודשיים נתקבלה אף תזכורת שבה התריע הבנק כי המנוח אינו מבוטח (ע' 9 ש' 5 -  16), ורק לאחר יותר מ- 4 חודשים החזירו את הטופס לבנק לאחר ההתראות, והצטרפותם אושרה (ע' 9 ש' 17-20). לגבי ההלוואה הרביעית מאשרת התובעת, כי קיבלו את השיק ללא קשר לצירוף בעלה לביטוח (ע' 10 ש' 19-20). מכל מקום התובעת מאשרת, כי על אף תזכורות והמלצות שקיבלו מהבנק להצטרף לביטוח חיים, לא עשו כן מתוך בחירה (ע' 11 ש' 4-8).

 ו.    התובעת מאשרת כי סכום הלוואותיה היה מעבר ל - 300,000 ש"ח ועל פי תנאי הפוליסה - נכנסת היא לתוקף במצב דברים זה, רק לאחר אישור המבטחת בכתב (ע' 12 ש' 26-30).  היא לא קראה את המסמכים עליהם חתמה ואף אם קראה לא יחסה לכך חשיבות (ע' 13 ש' 24-25).

6.  עדות גב' שלי קזז - מטעם הנתבע:

     א.   העדה עבדה כפקידת משכנתאות בבנק דיסקונט בתקופה הרלוונטית וטיפלה מול התובעת והמנוח בהלוואות שנטלו, לרבות זו ששנויה במחלוקת (ס' 2 לתצהירה מיום 10.2.05 וע' 18 לפרוטוקול ש' 4 ואילך).  העדה עבדה יחד עם מר אליאסף, שהיה מנהל המחלקה. מי שהיה פנוי מבינהם, היה מחתים את הלקוחות (ע' 18 ש' 12-15).

      ב.   העדה הייתה נוכחת בעת חתימת ההלוואה וזוכרת שמאחר שהמנוח סבל מסכרת, נתבקשה ממנו הצהרה לפיה ידוע לו, שאין לו ביטוח עד שחברת הביטוח תבטח אותו (ע' 19 ש' 1-3).

      ג.    לא הוסבר לבני הזוג בהלוואה זו ובנוספות שהביטוח מהווה תנאי, שכן כשהבנק נותן משכנתא הוא ממשכן את הדירה ואך ממליץ ללווים לעשות ביטוח דרך הבנק, או באמצעות חברת ביטוח מטעמם (ע' 19 ש' 10-12). הנוהג המקובל הוא זה שביטוח חיים לא מהווה תנאי וגם כשלא מתקיים התנאי, ניתנת ההלוואה, (ע 19 ש 16-19), חברת הביטוח היא זו שבודקת אם הלווים ברי ביטוח ולא הבנק (ע' 19 ש' 21). הבנק פונה ללקוח ומזכיר לו, שהוא צריך לבטח את עצמו או דרך הבנק או דרך חברת ביטוח שלו.

      ד.  בהלוואה השישית יש חתימה בכתב יד המנוח (נספח ב2 לתצהיר התובעת), שנחתמה נוכח תשובת המנוח שאינו חולה, בניגוד לזכרונה שיש לו בעיית סכרת, (ע' 20 ש' 1-2). חתימתו היתה דרושה  לחיזוק הצהרתו שאינו חולה בסכרת (ע' 20 ש' 9).

ה.      לאחר קבלת ההלוואה והחתימה על הצהרת הבריאות, לא נדרשה מבני הזוג שום פעולה נוספת (ע' 20 ש' 12-14). הבנק גובה את פרמיות הביטוח עם אישור חברת הביטוח את תוקפו (ע' 21 ש' 9). בהלוואה הרביעית התובעת בוטחה מייד, המנוח נדרש למלא שאלונים (ע' 21 ש' 10-12), והבנק התחיל לגבות פרמיות עבור התובעת בלבד (ע' 21 ש' 13-14).

      ו.   העדה הסבירה בכל הלוואה לרבות בהלוואה השישית, את משמעות הצהרת הבריאות לרבות זכות חברת הביטוח לביטול הביטוח בהצהרה כוזבת והדגישה כי הביטוח יכנס לתוקפו רק בקבלת אישור חברת הביטוח (ס' 20 לתצהירה וע' 21 ש' 18-30).

       ז.  כשקיבלה את הטפסים ובהם פירוט המחלות, ידעה בוודאות שהם צריכים לעבור בדיקות והפנתה את בני הזוג לבדיקות (ע' 22 ש' 3-6).

      ח.  הסניף לא עוקב מול מרכז הבנק בדבר התקדמות הליך הביטוח, אבל גם הלקוח יודע שהנושא לא מטופל ויש לו גם הפניה לרופאים (ע' 23 ש' 1-2).  אם קיימת בעיה רפואית, כפוף הביטוח להחלטת חברת הביטוח (ע' 23 ש' 9). 

דיון