פסק-דין בתיק א 37440/04

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי תביעה להשבת תשלום בגין שירותי הנתבעים לסיוע בהעלאת הסיווג הקבלני של התובעת.

2.       התובעת טוענת שהנתבעים הפרו את החוזה בחוסר-מעש. לפיכך ביטלה התובעת את החוזה.

3.       הנתבע 2 טוען להיעדר עילה נגד הנתבעת 1, חברה בלתי-פעילה, ומצביע כי כל המסמכים שהוחלפו בעסקה לא נשאו את שמה של הנתבעת 1, אלא את השם המסחרי של עסקו של הנתבע 2, ללא הציון 'בע"מ'.

4.       לגוף העניין טוען הנתבע 2 כי השלמת הפעולה הנדרשת אצל רשם הקבלנים סוכלה עקב היעדר שיתוף פעולה מצד התובעת, אשר נמנעה מלהעביר לנתבעים טפסים ממולאים וחתומים לפני עו"ד לפי המתכונת החדשה שנדרשה על ידי רשם הקבלנים, חרף תזכורות חוזרות ונשנות מצד הנתבעים.

דיון והכרעה

5.         תחילה אקבע כי התובעת אכן לא הראתה עילה נגד הנתבעת 1, ולא סתרה את הצהרתו של הנתבע 2 כי הגורם שהציע לתובעת את השירות, ואשר גבה את תמורתו, היה עסקו של הנתבע 2.

6.       לפיכך התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת כבר בשלב זה. לנתבע 2 ייקרא להלן 'הנתבע'.

7.       השאלה העיקרית בענייננו היא מה אירע, או לא אירע, בין 20.2.03, מועד משלוחם בדואר רשום על ידי התובעת של המסמכים האחרונים החסרים, מלבד טופס הבקשה החדש - לבין סוף 2003, או תחילת 2004, שאז - לגרסת התובעת - נוכחה שאין התקדמות בהליכים ולפיכך הודיעה על ביטול החוזה [עדות מר גנאדי לוריא (להלן: 'גנאדי'), פרוטוקול עמ' 7].

8.       אם אמנם לא הייתה מניעה מהגשת הבקשה לרשם הקבלנים בתחילת מרץ 2003, והנתבע השתהה כ-9 חודשים ויותר - אכן יש בכך משום עילה לביטול החוזה, כפוף לקיום החובה לתת התראה וארכה [חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), סעיף 7(ב)]. אציין, בהקשר זה, כי מדובר בהליך ביורוקראטי הצפוי להימשך זמן מה. לפיכך, ובהיעדר מסגרת זמן חוזית, איני רואה לנכון לסווג עיכוב של מספר חודשים, ואף שנה, כהפרה יסודית של החוזה אשר מקנה זכות לביטול מיידי ללא מתן התראה וארכה.

9.       מאידך גיסא, אם הנתבע אכן דרש מן התובעת מילוי הטופס החדש, והתובעת לא נענתה - לא הייתה כאן הפרת חוזה מצד הנתבע, ועל כן לא קמה לתובעת עילת ביטול והשבה.

10.   בשאלה האמורה - אני מעדיף את גרסת הנתבע, מן הטעמים הנורמטיביים והראייתיים שיפורטו להלן.

11.   אפילו לגרסת התובעת, היה עליה - משעה שסברה שהנתבע מפר את החוזה - ליתן לו התראה וארכה. התובעת הודתה שלא פעלה כך, אלא הודיעה מיידית לנתבע כי החוזה מבוטל ללא תלות בהמשך פעולותיו של הנתבע [עדות גנאדי, פרוטוקול, עמ' 7-8]. לפיכך, מן הפרספקטיבה הנורמטיבית של חוק החוזים, המחייב מיצוי הסיכוי לקיום חוזים תחת היחפזות בביטולם - התובעת היא שהפרה את החוזה בביטולו שלא כדין.

12.   אוסיף ואציין בהקשר זה כי באי-מתן התראה כאמור, ובכתב, כמקובל - גרמה התובעת לנתבע גם נזק ראייתי; משום שלו התקבלה התראה כאמור היה הנתבע עשוי להעמיד את התובעת על כי העיכוב נובע מאי-מילוי הטופס החדש, וניתן היה לרפא את אי-ההבנה, או את הקצר בתקשורת, לרבות עקב אי-התקבלותם של מכתבים שנשלחו-לכאורה, אם היו כאלה, על ידי פעולה מהירה למילוי הטופס החדש והגשתו המהירה לרשם הקבלנים.

13.   נראה שהתובעת לא פעלה כאמור משום שאיבדה עניין בשירותו של הנתבע מטעמיה שלה, כפי שיבואר להלן.

14.   הוברר בחקירתה של המזכירה גב' אלינה משצריאקוב (להלן: 'אלינה') כי אינה זוכרת דברים רבים, וגם פרטים שדימתה לזכור - הופרכו מול הרשומות; כגון לעניין תאריך המשלוח של החומר [פרוטוקול, עמ' 3].

15.   אלינה העידה [פרוטוקול, עמ' 4] כי מילאה פעמיים את טופס הבקשה, לרבות הטופס החדש, אף כי תוך פליאה על הצורך בכך, נוכח היעדר הבדל גלוי לעין בין הטפסים. מכאן שהתובעת כן קיבלה את הפנייה של הנתבע מיום 28.2.03 [נספח ד' לבר"ל], בניגוד לגרסת התובעת [תצהירי אלינה וגנאדי, בסעיפים מס' 16].

16.   גרסת התובעת בדבר אי-קבלת המכתבים נספחים ד'-ה' לבר"ל אינה מתיישבת גם עם הסדירות בקבלת מכתביו הקודמים של הנתבע [ראו חילופי הדברים בין הצדדים בישיבה המקדמית מיום 5.12.06]. חזקה על מכתב שנשלח בדרך הרגילה שהוא התקבל [פקודת הראיות, סעיף 57ג]. טענה שלפיה המכתבים 'פוברקו', ולא נשלחו למעשה - היא טענת תרמית שאיני רואה לקבלה ללא תשתית ראייתית מוגברת כנדרש [ראו להלן בפסקה ‏20].

17.   עדות זו של אלינה אינה תואמת את גרסת התובעת שלפיה הנתבע לא ביקש למלא טופס חדש, אלא אישר שכל החומר קיים, והבקשה הוגשה, והעיכוב אינו נובע אלא מאי-סדירות בעבודת משרד רשם הקבלנים [סעיפים 10-12 בתצהירי התובעת].

18.   אלינה לא ידעה להסביר כיצד אין בנמצא מכתב לוואי לטופס החדש שנשלח לנתבע לגרסתה, בניגוד לנוהגה של התובעת בהקשרים קודמים [פרוטוקול, עמ' 4].

19.   מדבריו של גנאדי [פרוטוקול, עמ' 7 ו-8] נראה שכבר במהלך 2003 הבין מתוך הטפסים שקיבל מרשם הקבלנים כי היה יכול להסתדר ללא עזרתו של הנתבע, והתסכול על התשלום ששילם החל לגאות בו. ודוק: גנאדי לא מעיד שם כי ביטל את החוזה בגלל חוסר המעש גרידא, אלא כי "אנחנו כבר לא צריכים". בכך בצבץ, לפי התרשמותי, המניע האמיתי לביטול; זאת בניגוד לגרסתו כאילו כלל לא ידע בעת הביטול מחמת חוסר-המעש על האפשרות לפעול ללא עזרה בשכר [עדותו בעמ'  10, ש' 12 בפרוטוקול].