פסק-דין בתיק א 37382/03

מבוא

1.         זוהי תביעת נזיקין מכוחו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק"), שהוגשה בידי התובעת 1, קטינה ילידת 1996 (באמצעות הוריה) (להלן: "התובעת").

2.         האירוע הנטען, שאירע שעה שהתובעת ביקשה לחצות כביש בתוך הישוב רהט, התרחש ביום 10.8.01, בהיות התובעת כבת חמש. התביעה, לאחר תיקונה, הוגשה כנגד הנתבע 2 (להלן: "תאופיק"), כמי שנטען כלפיו שנהג ברכב הפוגע - רנו אקספרס מס' רישוי 52-191-06 (להלן: "הרנו"), הנתבע 3 (להלן: "פריד") וכנגד מבטחת הרנו, היא הנתבעת 4 (להלן: "סהר"). התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 1 (להלן: "קרנית"), זאת למקרה שייקבע שלא הרנו היה הרכב הפוגע. לא הועלתה על ידי סהר טענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי.

3.         הדיון פוצל כך ששאלת נסיבות האירוע והחבות התבררה תחילה.

4.         יאמר מיד - אין מחלוקת כי התובעת נפגעה מרכב חולף ונחבלה. התובעת אף לא נדרשה להביא ראיות או להגיש סיכומים. המחלוקת היא בין קרנית לבין הנתבעים האחרים.

זהות הרכב הפוגע

5.         התאונה התרחשה, כאמור, בישוב רהט. בסמוך למקום התאונה התקיימה מסיבה רבת משתתפים, שבה נכח גם תקליטן, חאלד חסן אבו מוסא (להלן: "חאלד"). הוא אמנם לא ראה את רגע התאונה אך ידע לספר מה קרה מיד לאחר מכן: "... ואז באמצע האירוע פתאום אני שומע ברקסים ופגיעה. הסתכלתי מאחורה וראיתי רנו אקספרס לבן, זה שעשה את הברקס וברח ואז עלו שתיים באיזה אוטו אחריו ורדפו אחריו. הוא פגע בילדה... שניים עלו לאוטו ואמרו זה תאופיק, תאופיק ורדפו אחריו..." (עמ' 40 לפרוטוקול). עוד אישר חאלד כי מה שמסר לחוקר פרטי ששוחח עימו בסמוך לאחר התאונה הוא נכון, כלומר שתאופיק ערך שינויים ברכבו לאחר התאונה: "... ש. מה ראית יום אחרי האירוע עושה תאופיק אבו שיהאב לאוטו שלו? ת. אני לא זוכר בדיוק, אבל יכול להיות שאמרתי שהוא החליף או עשה משהו לאוטו... וילונות, משהו, פסים ששמים בצד ברנו..." (שם). ואכן, חאלד מסר לחוקר ניסים ברהום (התמליל צורף לתצהירו של ברהום) כי "... אם זה לא היה הוא, אם זה לא היה הוא, לא היה מחליף כל האוטו כאילו מבחוץ, כאילו מלא קשקושים זה אחרי כמה ימים... אחרי יום עשה את כל זה... אז עשה חלונות שחורות, פסים... החליף את האוטו מבחוץ...". כאמור, חאלד מאשר עניין זה בעדותו בבית המשפט. מדובר בעד אובייקטיבי, שעדותו אף הותירה רושם אמין (אגב, הוא לא נדרש לתת עדות במשטרה, בזמן שזו חקרה את האירוע ובטרם סגרה את התיק).

6.         לפי עדותה של התובעת 3, אמה של התובעת, התרחשה התאונה בסביבות השעה 20:30; היא הביטה החוצה מחלון ביתה וידעה לומר כי הרכב הפוגע היה רנו בצבע לבן (סעיף 4 לתצהיר עדותה הראשית). היא מספרת על שני אנשים שהחלו במרדף אחרי הרכב הפוגע, כפי שתיאר גם חאלד. הרכב נמלט לכיוון שכונה 27, והחשד נפל על תאופיק, מאחר ורק לו יש רכב כזה בשכונה 27. כדבריה: "ש. איזה רכב זה היה. ת. רנו לבן. ש. לאן הוא ברח. ת. לשכונה 27... זה היה בשכונה 25 וברח לשכונה 27. אבו שיהאב גרים ב - 27... ש. יוסף וגמאל אל עוברה זה משפחה שלך. ת. גמאל זה אח שלי ויוסף חבר שלו. ש. והם הלכו אל הבית של תאופיק לאחר התאונה. ת. כן. ש. למה. ת. חשדו בתאופיק. ש. למה הם חשדו בתאופיק. ת. בגלל שיש לו רנו בצבע כזה... רק בשכונה יש לתאופיק רנו בצבע כזה בשכונה 27..." (עמ' 13 - 14 לפרוטוקול).

7.         לכך יש לצרף את העובדה, שתאופיק, אשר יכול היה, לשיטתו, לספק בקלות אליבי מבוסס ונתמך בעדויות, מסר שתי גרסאות שונות וסותרות בקשר לקורותיו עובר לתאונה. כאשר נחקר במשטרה מסר, כי: "... אני מהשעה 20:00 יושב מול הטלויזיה ורואה חדשות. אני רוצה להגיד שחוץ ממני אף אחד לא נוסע ברכב. הרכב הזה חונה ליד הבית מהשעה 20:00. אם אתם רוצים אפילו תבדקו שהמנוע קר ואפילו תקחו את הרכב למשטרה... את הרכב החנתי בשעה 20:00 אפילו קצת לפני..." (נ/3 - אמרתו של תאופיק במשטרה מיום התאונה, בשעה 22:30) (אגב, ככל הנראה הרכב אכן נבדק והמנוע לא נמצא "חם", אך יש לזכור שמדובר בכשעתיים לאחר התאונה, כך שאין לכך משמעות כלשהי).

8.         גרסה שניה אנו מוצאים בעדותו של תאופיק: "... ש. כמה זמן היית בבית. ת. מ 4 וחצי בערך שלוש שעות, עד הלילה לא יצאתי מהבית. ש. כשהם באו אליך זה אחרי שאתה מ 4 וחצי בערך. ת. כן. .. ש. מאיפה חזרת ב 4 וחצי. ת. מהעיר, הייתי במרכז. ש. מה עשית שם. ת. הלכתי לשתות קפה למלא טוטו... ש. אתה אומר כי מ 4 וחצי 5 בכלל לא יצאת. ת. נכון. ש. אתה יכול להגיד שוב מי היו האנשים שבאו אליך בערב וכעסו כי פגעת בילדה. ת. כן הדוד שלה, ג'אמל אבו מוסא אלעוברה, ויוסף אלעוברה, גיסו. ש. הם באו והאשימו אותך שפגעת בילדה. ת. הם דפקו על הדלת, הזמנתי אותם להיכנס והם התחילו לצעוק שדרסתי את הילדה, אמרתי להם על מה הם מדברים, מ 5 אני ואשתי עושים פה על האש. גם אשתי וגם הילדים היו בבית... " (עמ' 23 - 24 לפרוטוקול). תאופיק עומת מול עדותו במשטרה. בתחילה העיד כי "אמרתי לשוטרים מה שסיפרתי כרגע בעדות" (עמ' 25 לפרוטוקול), אך מיד לאחר שמוצגת לו הגרסה של החניית הרכב בשעה 8 בערב הוא מספק הסבר/תירוץ באומרו כי "אני מודה שבגלל שכעסתי על שני החבר'ה, אני מבקש סליחה על הטעות הקטנה הזאת. ארבעה שוטרים באו אלי הביתה על דבר שלא עשית, זה היה קשה מאוד" (שם). אין בדברים אלו כל הסבר מניח את הדעת לשינוי הגרסה. יתרה מכך, מדוע לא העיד תאופיק את אשתו לתמיכה בגרסת ה"על האש" מ- 5 אחה"צ? אגב, גם "סיפור הטוטו" בעייתי, בלשון המעטה. לא רק שלא הוצג העתק מהטופס שמולא (וניתן מן סתם להשיגו במשרדי הספורטוטו), אלא נשאלת השאלה הכיצד שולחים טופס טוטו ביום שישי בשבוע (התאונה ארעה ביום שישי, 10.8.01), ועוד בחודש אוגוסט, שבו לא מתקיימים משחקי כדורגל בישראל (אלא אולי ברוסיה או בנורווגיה...).

9.         ואם לא די בכך, נקשה ונשאל: הכיצד זה קיבלה המשטרה הודעה (אנונימית אמנם מבחינתה), שלפיה רכב רנו אקספרס לבן מס' 5219106 היה מעורב בתאונת "פגע וברח" (עדות רס"ר ארז יעקובובסקי, עמ' 30 לפרוטוקול)? אמנם, אין המדובר בראיה המוכיחה שאכן זהו הרכב הפוגע, אך מדובר בראיה בעלת משקל, שמלמדת על כך שמישהו טרח ומסר למשטרה את פרטי הרנו. בהקשר זה ישנן מספר אפשרויות: או שהמודיע טעה ברישום המספר; או שהמודיע קשור לפוגע אמיתי (אחר) ומיד עם קרות התאונה נזכר במספר הרישוי של הרנו המדוברת ומיד העליל על בעליה את הסיפור; או שהמודיע ראה את הרנו פוגעת בתובעת, מסר את פרטיה אך חשש להזדהות. במיוחד על רקע הראיות שפורטו לעיל, האפשרות השלישית נראית היותר הגיונית ומסתברת.

10.       יש לציין כי עד רלוונטי, איברהים אל ג'בור, אמנם לא הובא לעדות, אך קרנית הראתה כי ניסתה לאתרו, ללא הצלחה (אגב, גם הנתבעים האחרים, לו סברו שעדותו (או עדות כל אחד אחר שנכח במסיבה) חיונית, יכלו לפעול לאיתורו ולזימונו; הנתבעים 2 - 3 בוודאי יודעים בדיוק באיזה איברהים מדובר ומכירים את יתר הנפשות הפועלות, כולן מרהט). שנית, עצם העובדה שהמשטרה החליטה לסגור את התיק, על בסיס הראיות שהיו בפניה אז, ובהתחשב בנטל ההוכחה הנדרש בהליך פלילי, איננה בעלת משקל של ממש על ההליך שבפנינו.

11.       הואיל ובמשפט אזרחי אנו עוסקים, נטל ההוכחה הוא זה של מאזן הסתברויות. יפים הדברים שנאמרו בע"א 7623/98 האפוטרופוס הכללי נ' שחורי (8.5.00): "עמדת האפוטרופוס המבקשת ליתן תוקף מוכר לזכויות הקנייניות של המנוח בדירה נשענת על תשתית ראייתית בעלת משקל ניכר; זאת, כנגד עמדת המשיב העומדת יחידה לעצמה, אשר פרכותיה מהותיות והיא אינה מסברת את ההגיון ואינה עומדת במבחן נסיון החיים והשכל הישר. בנסיבות אלה, נוטה מידת ההסתברות באופן ברור לטובת גרסת התביעה, ולפיכך היה מקום כי בית משפט קמא יקבל את התביעה ויתן למערער את הסעד המבוקש על ידו. גם אם קיימים חללים מסוימים בגרסת התביעה שעיקרם בכך שהעסקאות בדירה מעולם לא נרשמו במירשם המקרקעין ולא דווחו לרשויות המס ולמינהל מקרקעי ישראל, הרי חללים אלה אינם מקעקעים את המשקל העיקרי של ראיות התביעה, ובכל מקרה, גרסת התביעה בודאי קרובה יותר לאמת מזו העולה מהעובדות הנטענות על ידי הצד שכנגד בבחינת הטיית מאזן ההסתברות לטובת הגרסה הראשונה. בכך באה על סיפוקה דרישת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי" (פסקה 6 לפסק הדין). כך גם בענייננו; גרסת קרנית "קרובה יותר לאמת", חרף מספר "חללים" ראיתיים.

סוף דבר

12.       אני קובע אפוא כי על הנתבעים 2 - 4 לפצות את התובעת בגין נזקיה. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. אני מחייב את הנתבעים 2 - 4, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 1 הוצאות בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ.

            בהמשך לחוות דעתו של דר' שגב מיום 28.6.07, יודיעו ב"כ התובעת והנתבעים 2 - 4, תוך 30 יום, אם ראוי להפסיק את התובענה או להמשיכה כרגע, על דרך של הגשת תחשיבי נזק. המזכירות תביא התיק ביום 12.10.08 בפני סגנית הנשיא, כב' השופטת אגי, לשם מתן החלטה משלימה וניתוב התיק למותב אחר, לפי הצורך.

ניתן היום ל' באב, תשס"ח (31 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.