פסק-דין בתיק א 37204/06

לפני תביעה של חברת זמי עבודות שיפוצים בע"מ, נגד הנתבע, מר סימון טימן, בגין יתרת חוב עבור עבודות השיפוצים שביצעה התובעת בבית הנתבע. התובעת דורשת יתרת תשלום בגין עבודות, בסך של 33,025 ש"ח  ובתוספת 12,000 ש"ח פיצוי בגין עגמת נפש וסבל ונזקים נוספים.

התביעה

במהלך חודש יולי 1999 פנה הנתבע לתובעת, על מנת לקבל הצעת מחיר עבור עבודות השיפוצים וזאת לאחר שהתובעת ביצעה עבודות בדירת בתו של הנתבע, לשביעות רצונה המלא. הנתבע הסכים להצעת המחיר, בסך 10,000$. התובעת החלה בעבודות השיפוצים ביום 1.10.99. העבודות כללו שיפוצים בחדר אמבטיה ושירותים. במהלך ביצוע העבודות ומאחר ועבודת התובעת מצאה חן בעניי הנתבע, ביקש הנתבע להרחיב את עבודות השיפוצים, כך שיכללו גם עבודות שונות במטבח ( "העבודות הנוספות").

ביצוע העבודות הנוספות העלה את המחיר לסך כולל של 16,520$. סוכם כי עלות ביצוע העבודות הנוספות יהא לפי מחיר היחידה, הנמצאים בהצעת המחיר הראשונה, ולפי יחס עלות הצעת המחיר, ובהתבסס על מחירי כל יחידת עבודה, לפי סוגה. 

הנתבע הציב תנאי כי ביצוע העבודות יסתיימו בתוך ולא יאוחר מחודש ימים, מיום תחילת ביצוע העבודות וכך היה. התובעת, לאחר מאמצים רבים, ותוך עבודה מאומצת, אשר נגררה לשעות מאוחרות, סיימה את עבודות השיפוץ, כולל העבודות הנוספות, יום טרם חלוף חודש ימים.

ביום 13.11.99 הוגש חשבון סופי, אשר כלל את עבודות השיפוצים המקוריות והן את העבודות הנוספות ובסה"כ  16,304$. לאחר שהנתבע קיבל את החשבון הסופי, הודיע בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת, למנהל התובעת, כי אינו מוכן לשלם את עלות התוספת מאחר ולטענתו, מדובר בעסקה כוללת לעבודה כולה.  גם לאחר ניסיונות הידברות מצד התובעת, סירב הנתבע לשלם עבור העבודות הנוספות.

הנתבע שילם לתובעת סך של 43,100 ש"ח ביום 31.10.99, וסך של 2,000 ש"ח ביום 1.11.99. התובעת שילמה תשלומים שונים לקבלני משנה ולפועלים בסך של 4,459 ש"ח לקבלן האינסטלציה, ובסך של 3,500 ש"ח לקבלן החשמל.

בנובמבר 1999, החלה תכתובת בין באי כוח הצדדים, אשר אף היא לא הביאה לסיום המחלוקת בין הצדדים.

לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 33,025 ש"ח (כולל מע"מ) בצירוף ריבית והצמדה מיום סיום העבודות ועד לביצוע התשלום בפועל. כמו כן, עותרת היא לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי כספי לתובעת, בסך 12,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וסבל ונזקים נוספים.

ההגנה

הנתבע טוען לשיהוי בהגשת התובענה. מדובר באירועים שהתרחשו לפני קרוב לשבע שנים. שיהוי קיצוני זה הביא לכך כי לא נשתמרו בידי הנתבע מסמכים כלשהם לתמיכה בטענותיו. כמו כן, טוען הנתבע כי במידה ויקבע כי הנתבע חב לתובעת דבר מה, הרי שאין לחייבו בתשלום הפרשי הצמדה וריבית בשל אותו שיהוי ניכר.

לגרסת הנתבע, ההתקשרות עם התובעת הייתה בע"פ והוסכם כי עבודות השיפוצים יכללו שיפוץ השירותים והאמבטיה, לרבות בניית חדר נוסף ויסתיימו בתוך 30 יום. הוסכם כי עבור כל יום איחור, תשלם התובעת פיצוי מוסכם בסך 250$. עוד סוכם כי עבור עבודות אלו ישלם הנתבע מחיר כולל של 10,000$ כולל מע"מ. הנתבע מכחיש כי ראה בעבר את הצעת המחיר, אשר מציגה התובעת או כי נמסרה לו או כי הסכים לה. התובעת התנהלה באיטיות ולא כפי שהתחייבה.

במהלך תקופת השיפוצים, הוסכם על שינוי בעבודות, באופן שבמקום הוספת החדר, יבוצעו עבודות שיפוצים אחרות במטבח. הוסכם כי לאחר שינוי זה, ישלם הנתבע סך כולל של 11,000$. הנתבע מכחיש כי סוכם על כל סכום אחר מזה הנזכר לעיל. הנתבע שילם לתובעת סך של 8,000$ במהלך ימי השיפוצים וסך של 3,000$ בסוף עבודות השיפוצים, בהתאם לסיכום הדברים שבוצעו בפגישה שקוימה בבית הנתבע ביום 13.11.99.

התובעת איחרה בשבועיים את מועד סיום השיפוצים. כאשר ביקש הנתבע לחזור לביתו, לאחר אותם השבועיים וכאשר השיפוצים טרם הסתיימו, דרש מנהל התובעת תשלום נוסף. הנתבע סירב, אך לבסוף סוכם כי ישולם 1,000$ נוספים, כך שהסך הכולל עמד על 11,000$, וזאת בכפוף לכך שהתובעת תשלים את השיפוצים ותתקן את הליקויים והפגמים בעבודה שביצעה. מאוחר יותר, הגיעה אשתו של מנהל התובעת לביתו של הנתבע והקימה מהומה. לבסוף, עקב מצבה הבריאותי של אשת הנתבע וכדי לסיים את הפרשה, הסכים הנתבע לשלם 3,000$ נוספים וקיבל אישור בכתב מהתובעת כי אין לה כל תביעות נוספות ממנו. אישור זה לא נמצא אצל הנתבע מאחר ועבר זמן רב מאותו היום.

הנתבע מלין על התנהלות התובעת מול קבלני המשנה, בכך שלא שילמה להם את שכרם, דבר אשר גרר עיכוב בביצוע העבודה. כן מלין הנתבע על עוגמת הנפש וההוצאות הרבות שנגרמו לו עקב השהייה מחוץ לביתו במשך זמן ממושך, בעת שאשתו הייתה בתהליך הבראה מניתוח קשה שעברה. אין בידי הנתבע כל קבלות או אסמכתאות להוצאות אלו בשל הזמן הרב שעבר. כמו כן, הנתבע שילם בגין השיפוצים סכום כולל של 17,000$ לתובעת ולקבלני המשנה ומעולם לא ניתנה לנתבע כל קבלה שהיא על ידי התובעת. הקבלות המוצגות על ידי התובעת מוכחשות.

לאור כל האמור לעיל, מבקש הנתבע כי במידה ותתקבל התביעה, יופחת מחובו סכום נזקיו, אשר עומד על סך של 56,200 ש"ח. 150$ עבור שהייה במלון בשבועיים בהם איחרה התובעת את סיום השיפוצים וכן 100$ עבור כל יום בגין ארוחות. בנוסף על כך, יש לחייב את התובעת בפיצוי המוסכם, בסך 3,500$ וכן סך של 10,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה לנתבע ואשתו. כמו כן, על התובעת להשיב לנתבע סכומים ששילם ביתר, בסך 6,000$ וכן לשלם לנתבע 1,000$ עבור עבודות שלא ביצעה.

דיון

נראה כי אין מחלוקת לעניין המחיר עבור עבודות השיפוצים המקוריות. שני הצדדים מאשרים כי סוכם, אם בע"פ ואם תוך אימוץ הצעת המחיר, על סך של 10,000$ עבור עבודות אלה. אין מחלוקת כי בשלב מסוים נוספו עבודות נוספות במטבח, שלא תומחרו קודם לכן. כמו כן, מוסכם כי העבודות של החדר הנוסף בוטלו. המחלוקת העיקריות הינן, אפוא, האם ראה הנתבע את הצעת המחיר המקורית, מה סוכם בין הצדדים באשר לעלות עבודות השיפוצים הנוספות, מה הסכום הכולל ששילם הנתבע בגין העבודות, האם התובעת סיימה את העבודות באיחור והאם הנתבע זכאי לפיצוי בגין כך.

העבודות המקוריות - הצעת המחיר

בכל הנוגע לשאלה, האם קיבל הנתבע את הצעת המחיר ו/או האם ראה אותה, אני מאמץ את גרסת התובעת. הצעת המחיר נושאת תאריך רלוונטי ותוכנה עולה בקנה אחד עם גרסת הצדדים באשר למהות העבודות. גם המחיר הנקוב בה, מתאים למחיר המוסכם לפי גרסת שני הצדדים. כמו כן, מחקירת הנתבע עצמו, עולה כי הוא ראה את הצעת המחיר. הנתבע העיד בעניין מפורשות, תוך התייחסות בדבריו למנהל התובעת, אשר לגרסת הנתבע: "... בא עם רשימה של כמה עולים דברים...". כמו כן, התובעת הביאה עדים נוספים מטעמה, על מנת להוכיח כי התובעת באופן עקבי מגישה הצעות מחיר. עדותם לא נסתרה. אם לא די בכך, הנתבע העיד על עצמו כי עבד במשך 20 שנה בענף הבניה וכיהן כדירקטור בחברת בנייה. אין זה סביר בעיני כי אדם המזמין עבודות שיפוצים, לא ידאג להעלות על הכתב את פירוט העבודות. אם כך לגבי כל אדם, על אחת כמה וכמה לגבי אדם מנוסה, כמו הנתבע, שמכיר את ענף הבנייה. אם כה חשש הנתבע ודרש מחיר פאושלי כעדותו, כיצד לא דאג להעלות על הכתב את פירוט העבודות. גם בהסכם פאושלי ישנה חשיבות לפירוט העבודות. בעניין זה נחקר הנתבע, אולם תשובותיו לא היו משכנעות כלל וכלל. הנתבע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת, כיצד הסכים לשלם 10,000$ מבלי שהתמורה המגיעה לו בגין סכום זה (עבודות השיפוצים), תפורט בכתב. כאן בא מכתב בא כוח הנתבע מיום 2.12.99 ומקעקע את גרסת הנתבע מצד אחד ומחזק את גרסת התובעת מצד שני. במכתב זה קיימת התייחסות מפורשת להצעת המחיר, אשר לפי טענת הנתבע "שימשה ככלי עזר... לפרט את עבודות השיפוצים הנדרשות". עובדה כי הנתבע עצמו מודה, אפוא, במכתב בא כוחו הנ"ל, כי הצעת המחיר כן שימשה לפירוט העבודות. משמע - העבודות כן פורטו. לפיכך, גרסת הנתבע שלפיה סוכם בעל-פה מה צריך להיעשות, אינה מהימנה עלי. מכל הנימוקים שלעיל, המסקנה היא, כי התובעת הכינה והגישה את הצעת המחיר מיום 20.7.99, הנתבע ראה את הצעת המחיר ואישר אותה בע"פ. הצעת המחיר משקפת את פירוט העבודות שעליהן סוכם בתחילה.

העבודות הנוספות

אין מחלוקת כי לא נחתם הסכם בכתב לגבי עלות העבודות הנוספות. כל צד טוען לסיכום שונה בעניין זה. התובעת טוענת כי סוכם שעלות העבודות תהיה "לפי מחירי היחידה, הנמצאים בהצעת המחיר הראשונה, ולפי יחס עלות הצעת המחיר, ובהתבסס על מחירי כל יחידת עבודה, לפי סוגה". הנתבע טוען כי סוכם שתשולם תוספת של 1,000$ וזאת לאחר הוספת העבודות הנוספות וקיזוז העבודות שהנתבע ויתר עליהם.