פסק-דין בתיק א 37200/06

1.         זהו ערר לפי חוק הספורט, תשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק הספורט").

2.         העוררת, ענבר זיגלמן (באמצעות אביה, דב זיגלמן) (להלן: "העוררת"), ילידת 1989, מבקשת לשחררה מפעילות אצל המשיבה ולהורות לה לשחררה משורותיה לאלתר לכל אגודת ספורט אחרת (במיוחד לאס"א תל אביב).

3.         הערר נסמך על הוראת סעיף 11א(א4) לחוק הספורט שלפיה: "היה המשך פעילותו באגודה של ספורטאי שגילו פחות מ 18 שנה בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי הוא להודיע על רצונו לעבור לאגודה אחרת והוא יוכל לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 ימים מיום מתן הודעתו; לא הסכימה האגודה להעברתו של הספורטאי כאמור, וקבע שופט שמונה לפי הוראות סעיף 12, לפי בקשת הספורטאי, כי המשך פעילותו באגודה הוא בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך פעילותו כאמור עלול לגרום לו נזק של ממש, יוכל הספורטאי לעבור מהאגודה לכל אגודה אחרת, בתוך 30 ימים מיום החלטת השופט ובתנאים שקבע".

4.         המשיבה מתנגדת לשחרורה של העוררת, ומכאן ההליך שבפניי.

5.         הנוסח הנ"ל של סעיף 11א(א4) נכלל במסגרת התיקון לחוק הספורט, מיום 19.3.01. תכליתו של התיקון הובהרה בהחלטתה של כב' הנשיאה עדנה בקנשטיין בה"פ (שלום ת"א) 105460/01 לוי נ' עמותת הספורט בית"ר ב"ש (ניתנה ביום 18.12.01); כקביעתה: "... לא בכדי איבחן המחוקק בין שחקנים קטינים בגילאים שונים, לבין שחקנים בגירים. ובא התיקון מיום 19.3.2001 והדגיש האבחנה, שהרי לא ניתן לכבול קטין, שהוא בראשית דרכו וטרם עמד על דעתו, לקבוצה זו או אחרת או לאגודה ספורט כלשהי, רק משום שבה החל את צעדיו הראשונים בספורט... תכלית החקיקה שבאה לידי ביטוי בתיקון הנ"ל לחוק הספורט, היא להגן על ספורטאים קטינים מפני השתלטות של אגודת ספורט זו או אחרת על המצטיינים שבהם והטובים שבהם, מבלי שתינתן להם האפשרות לניידות ולבחירת הקבוצה  והאגודה שבה ימצאו את מקומם, הן מבחינה ספורטיבית, הן מבחינה חברתית והן מבחינה אישית... לא ייתכן, כי משעה שספורטאי נרשם באגודה בהיותו קטין, נשללו ממנו זכויות יסודיות המוקנות לכל עובד בכל מקום עבודה, קרי, נשללה ממנו זכות המעבר החופשי כספורטאי מאגודה לאגודה. לא ייתכן, שכאשר הורים חותמים לילדיהם הקטינים על טופס, ואף אם לא נחתם כל הסכם עם האגודה, נקבע למעשה בחתימתם זו של ההורים על אותו טופס, עתיד ילדם הספורטאי. המחוקק בא וקבע העברה גמישה של ספורטאים בעיקר קטינים כנ"ל".

            עם זאת, הבהירה כב' הנשיאה בקנשטיין, בהחלטה אחרת, בה"פ (שלום ת"א) 177116/01 עובד נ' מכבי ת"א (ניתנה ביום 24.1.02), כי אין המדובר בשחרור אוטומטי, התלוי אך ברצונותיו של אותו שחקן, אלא, עליו להוכיח כי התקיימה דרישת החוק, כלומר המשך פעילות בלתי סביר או בלתי אפשרי או כזה שעלול לגרום נזק של ממש. לפיכך נקבע כי "קיצור תקופת ההמתנה תקבע על-ידי השופט במסגרת הוראות חוק אלה לא על יסוד התחושות והמאוויים הסובייקטיביים של העורר או אביו, אלא על-פי הקריטריונים האובייקטיביים שקבע המחוקק".

            יצוין, כי בעניין לוי הנ"ל דובר בסיטואציה שבה לא חתמו הקטינה או הוריה על הסכם כלשהו עם המשיבה שם; הקטינה שיחקה עונה אחת בלבד בשורות המשיבה; מאמן אהוד עזב ויחסיה עם ההנהלה עלו על שרטון; ההורים נשאו ברוב הנטל הכלכלי.

6.         במישור העקרוני, מקובלת עליי הגישה, במיוחד בעידן החוקתי שבו מצויה שיטת המשפט, כי יש לתת משקל רב ודגש חשוב במיוחד לזכות החוקתית של חופש העיסוק ואוטונומיית הרצון (ראו והשוו, בהקשר קרוב: ע"ע (בית הדין הארצי לעבודה) 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד בע"מ; ע"א 6601/96 AES נ' סער, פ"ד נד(3), 850 (2000)).

            עם זאת, והגם שיש לפרש את הוראות החוק  וכן את הוראותיו של כל הסכם, במידה וקיים בין הצדדים, לאורו של אותו עיקרון חוקתי, בשום אופן אין לומר כי מדובר בעיקרון גורף ואבסולוטי, ללא כל חשיבות לאותן הוראות.

            כל מקרה ומקרה ייבחן, לפיכך, על-פי נסיבותיו. יהיה צורך לתת משקל, בין היתר, להיבטים חוזיים, פדגוגיים, חברתיים, משפחתיים, גיאוגרפיים וכלכליים, לפי העניין.

7.         משפחתה של העוררת העתיקה את מקום מגוריה לכפר הרא"ה. נסיעה לכל אימון אצל המשיבה אורכת 50 דקות לכל כיוון. נסיעה לתל אביב אורכת 30 דקות לכל כיוון. מדובר, על כן, במרחק כמעט כפול. עם זאת, שאלת המרחק כשלעצמה לא מהווה בהכרח גורם מכריע (ראו והשוו החלטתי בבש"א 170510/06 זיזוב נ' מועדון הכדורגל בית"ר נס טוברוק, ניתנה ביום 23.10.06). במקרה דנן, מדובר בעוררת פעילה במיוחד, העוסקת בפעילות ענפה בתחום הלימודים (כולל התכוננות לבגרויות), המוסיקה, הדרכה בתנועת נוער ועוד; כל דקה משמעותית במסגרת שבה היא פועלת, ככל הנראה, ברוב כשרון ויכולת.

            מהבחינה החברתית והמקצועית מעורה כיום העוררת היטב בקבוצת אס"א תל אביב, שם שיחקה בשנה האחרונה, בהשאלה.

            היבט חשוב ומיוחד הינה העובדה שמדובר בקטינה (בת), הנמנית על הציבור הדתי. תנאי הכרחי מבחינת העוררת ומשפחתה הוא, שבכל קבוצה בה תתאמן ותשחק, יהיה צוות מקצועי המורכב מנשים. באס"א פועלות הן מאמנת והן מעסה, נשים; העוררת מקבלת הסעה הלוך ושוב על ידי אשה. המשיבה לא הגישה תצהיר ולא העידה איש מוסמך מטעמה בנושאים אלה.

            להבדיל מעניין זיזוב הנ"ל, אין במקרה דנן חוזה הכולל התחייבות ספציפית לעונה העומדת בפתח.

            באשר להיבט הכלכלי-מסחרי - ככל שסוברת המשיבה כי היא ראויה לתמורה בגין ההעברה, שמורה בפניה האפשרות לנקוט בכל הליך מתאים במוסדות ההתאחדות.

8.         לאור מכלול השיקולים הללו אני מקבל את הערר. העוררת תוכל להשתחרר לכל קבוצה, ובשים לב לחלוף הזמן ולמועד פתיחת העונה - באופן מיידי.

            בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ז (16 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.