פסק-דין בתיק א 37158/05

התובעת, חברה העוסקת בייצור ושיווק נעליים הגישה תביעה נגד הנתבעת, חברה העוסקת בשיווק נעלים ונגד הנתבע, מנהלה של הנתבעת ובעל מניות בה, אשר חתם על ערבות לתשלום חובות של הנתבעת לתובעת, לחובות נטענים של הנתבעת בגין רכישת נעליים.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים .

לטענת התובעת, רכשה הנתבעת מהתובעת נעלים בשנים 2003 - 2004 ונותרה חייבת, על-פי כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת, סך של 137,677.75 ש"ח בגין סחורה שהתקבלה על ידי הנתבעת ולא שולם בגינה. לטענתה הוסכם בינם לבין הנתבעים כי הכרטסת של התובעת תהווה הוכחה לסכומים המגיעים לתובעת. כמו כן טוענת התובעת הנתבע חב כלפיה בחובות הנתבעת מכח ערבות בכתב שנתן.

לטענת הנתבע הוא פעל אך ורק כמנהל וכאורגן של החברה ולכן אין להטיל עליו אחריות אישית להתחייבויותיה. כן טען כי נתן את הערבות ביום 1/2/04, ואחריותו חלה רק על חובות הנתבעת שנצברו החל ממועד זה והלאה אך לא על חובות שהיו קיימים ביום חתימת כתב הערבות.

לטענת הנתבעים, על-פי כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת, נכון ליום 1/2/04 יתרת החוב כלפי התובעת היתה בסך 15,469 ש"ח ונכון ליום 30/12/05 עמדה על סך של 34,515 ש"ח, לפני קיזוזים שהנתבעת זכאית להם. לטענתם אין להסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת המהווה מעשה ידיה שלה בעוד שכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת הינה כרטסת מבוקרת על ידי רואה חשבון יובל ברנע.

לטענת הנתבעים התחייבה התובעת לתת לנתבעת הנחה בשיעור של 5% על כל רכישותיה מיום 1/1/02. בתקופה זו לקה הנתבע להתקף לב והתובעת ניצלה את העדרותו ולא נתנה את ההנחה. לפיכך יש לקזז מכל סכום שיגיע לתובעת 5% ממחזור הרכישות, סה"כ 86,675 ש"ח.

לבסוף טענו הנתבעים כי בשנת 2004, כאשר נפרדו דרכי הנתבעת והתובעת נערך חשבון סופי בין הצדדים, לפיו היה על הנתבעת לשלם לתובעת סך כולל של 166,365 ש"ח, אשר שולם במלואו.

בפתח ישיבת ההוכחות הוסכם בין הצדדים כי יינתן פסק דין על-פי סעיף 79א חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, תחום בין כלום (אפס) ל- 141,000 ש"ח, כאשר אם תתקבל התביעה לא יפסקו בנוסף, שכ"ט, הוצאות והפרשי הצמדה ואם תידחה התביעה לא יפסק שכ"ט עו"ד והוצאות. כן הוסכם כי פסק הדין יהיה מנומק ויושתת על החומר שהוגש על ידי הצדדים, לרבות סיכומים.

דיון .

כרטסות הצדדים .

התובעת צירפה לכתב תביעתה וכן לתצהירי העדות הראשית מטעמה את כרטסת הנהלת החשבונות.

כמו כן הגישה את תצהירה של מנהלת החשבונות, גב' לודמילה איסקוב, ולפיו היא אחראית לרשומים בכרטסת והיחידה שמטפלת בכך בחברה. כן הצהירה כי היא מכירה את כל רישומי החשבוניות, הזיכויים והתקבולים וכי הכרטסת משקפת את כל יחסי המסחר בין הצדדים ככל שהדבר קשור להנהלת החשבונות. הגב' איסקוב הצהירה כי היא מבצעת את הרישומים כשגרה בהתאם לנהלים מקובלים, וכי מחשב הנהלת החשבונות מטופל ונשמר אך ורק על ידה ואינו מחובר לגורם חיצוני. בנוסף הצהירה כי הכרטסת משקפת ומהווה את ספרי החברה ועל פי הכרטסת שהוגשה נחתם הדו"ח השנתי של החברה והוגש למס הכנסה. כן הצהירה כי הכרטסת מנוהלת בתוכנת חשבשבת שאושרה על ידי מס הכנסה כתוכנה מורשת להנהלת חשבונות.

לבסוף בנוסף הצהירה גב' איסקוב כי משך תקופה ארוכה של מספר שנים טרם הגשת התביעה ביקשה לעשות התאמת כרטסות עם נציג של הנתבעת אך ללא הועיל והנתבעת לא העבירה כרטסת הנהלת חשבונות הכוללת את שנת 2003.

כן הגישה התובעת חו"ד רו"ח דן בקשי המשמש רו"ח של התובעת לפיו עומד החוב של הנתבעת לתובעת נכון ליום 31/12/04 על סך של 147,847.75 ש"ח.

על-פי חוות דעתו של רו"ח בקשי הוא חזר ופנה לנתבעת ולרואה החשבון שלה, רפאל ברנע, וביקש העתקי כרטיסי הנהלת חשבונות לשנים 2003, 2004 כדי לבצע התאמה בינם לבין כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אך למרות ששלח להם את הכרטסת של התובעת, לא קיבל את מבוקשו.

התובעת קיבלה צווים המחייבים את הנתבעת לגלות את כרטסת הנהלת החשבונות שלה גם לשנת 2003. ב"כ הנתבעים בסיכומיו טוען כי התובעת "התבכיינה" (כך במקור) על כך ש"מסמך זה או אחר"(אף זאת במקור) לא גולה לה. אין מדובר ב"מסמך זה או אחר" אלא במסמך בסיס הנדרש בתביעה מהסוג שבפני, מסמך שעליו משתיתים הצדדים את טענותיהם. אי גילויו ע"י הנתבעים, כשלעצמו, פועל לחובתם. כל שכן כאשר התובעת שבה ודורשת אותו מסמך והנתבעים נמנעים מלהציגו.

לטענת הנתבעים בסיכומיהם, היה על התובעת לפעול בדרך של בקשה על-פי פקודת בזיון בית משפט. התובעת אמנם לא עשתה כן אך הגישה בקשות חוזרות ונשנות לגילוי הכרטסת ועיון בה, ואף קיבלה, צווים כבקשתה. אין אלא להצטער על כך שהנתבעים לא טרחו לקיים צווי בית משפט.

הנתבעת מסרה לתובעת כרטיס הנהלת חשבונות לשנת 2004, ללא שנת 2003 (נספח ד' לתצהיר מנהלה של התובעת מר דוד כהן) (להלן: " כרטיס הנהלת החשבונות הראשון") ולפיו חובה של הנתבעת לתובעת עמד על סך של 118,233 ש"ח.

בהתאם התייחסה התובעת בתצהיריה ליתרת חשבון זו , ציינה כי היא אינה כוללת את כרטסת שנת 2003, וכי ההפרש בין הסכום בכרטסת של התובעת לזו של הנתבעת (שאינו גדול) נובע משניים: