פסק-דין בתיק א 3715/02

א. רקע

1.  תביעה כספית בסך 133,029 ש"ח בגין ליקוי בניה, בדירה שרכשו התובעים מאת הנתבעת, עפ"י הסכם מיום 2.4.96.

2.  במסגרת ניתוב תיקים חדש בבית המשפט הועבר תיק זה לטיפולי, זאת לאחר שהתנהל בפני מספר מותבים קודמים. בפתח הישיבה שנקבעה על ידי לשמיעת הראיות, בחודש ספטמבר 2007, הודיעו הצדדים על הסכמה, לפיה ימנעו מחקירת העדים ו/או המומחים, וינתן פסק הדין בעקבות סיכומים שיגישו בכתב על סמך החומר המצוי בתיק. כך אכן נעשה, סיכומי הצדדים הונחו עתה על שולחני  ובהתאם ניתן פסק דין זה.

   ב. תמצית טיעוני הצדדים

3.  תמצית טענות התובעים היא, כי נתגלו בדירה ליקויים ואי התאמות רבים, אשר הנתבעת נמנעה מלתקן, למרות שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן. לתמיכה בטענותיהם, צירפו התובעים חוות דעת מומחה מטעמם, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין מר יוסי בן חורין, אשר העריך את עלות תיקון ליקוים בדירה בסך של 64,250 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף פיקוח הנדסי 10% - 6,425 ש"ח, מע"מ 17% - 12,014 ש"ח, תוספת 50%  בשל היקף העבודה  וכן עגמת נפש בסך 5,000 ש"ח, המסתכמים יחד לסכום התביעה.

4. הנתבעת מכחישה את הנטען ותמצית טענותיה היא, כי ביצעה את התיקונים הנדרשים, לרבות תיקוני שנת בדק, לשביעות רצון התובעים, תוך שהייתה ערה לכל דרישה של התובעים ונתנה מענה הולם לכל פניותיהם.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים מנועים מלתבוע בגין ליקויים גלויים, אשר לא דווחו לנתבעת בהתאם להוראות סעיף 4 א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג - 1973 ובניגוד להוראות סעיף 6 בהסכם שבין הצדדים.

לגופו של עניין, חוות דעת התובעים מופרזת ואינה תואמת למצב בשטח. לתמיכה בעמדתה, הציגה הנתבעת חוות דעת מטעמה, אשר נרשמה על ידי המהנדס אריה נאור, לפיה מסתכמים עלות התיקונים בסך של 7,350 ש"ח, בלא צורך בפיקוח הנדסי.

  ג. המחלוקת

5. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נעוצה למעשה בהיקף הליקויים ואומדנם.

  ד. הראיות

6. מטעם התובעים צורפו המסמכים הבאים:  הסכם המכר על נספחיו (נספח א'), רשימת ליקויים ממעמד מסירת חזקה מיום 26.10.97- (נספח ב') ומכתב לוואי לו מיום 3.8.98 מאת מר יפים לוסטיגמן, מהנדס הנתבעת (נספח ג'), שבע פניות מאת התובעים לגורמים בנתבעת (נספחים ג/2 - ג/6, ג/8 - ג/9), תשובת הנתבעת (נספח ג/7),  חוו"ד מומחה - טרמינל שירותי הנדסה בע"מ מיום 19.7.01 (ג/10). 

7.  מטעם הנתבעת צורפו המסמכים הבאים:  הסכם מכר על נספחיו (נספח א'), אישור קבלת חזקה בנכס מיום 26.10.97 לרבות רשימת הליקויים (נספח ב'), רשימת תיקונים שבוצעו במהלך שנת הבדק מיום 23.11.98 לרבות אישור התובעים על השלמת התיקונים (נספחים ג'  ו - ד') .

8. כן מצויות בתיק שלש חוות דעת:  אחת מטעם מומחה בית המשפט (לרבות תשובות לשאלות הבהרה שנשלחו לו),  ושתי חוות דעת נוספות, אחת מצד כל אחד מהצדדים.

9.  במסגרת הראיות המצויות בתיק, מצויה גם חוות דעתו של  מר יעקב דובדבני, מהנדס מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש עפ"י החלטה מיום 20.10.02,  להכרעה בשאלת הליקויים הנטענים התובעים וקביעת עלות תיקונם.  מר דובדבני העריך את גובה הליקויים בסך של 20,550 ש"ח בתוספת מע"מ, בהתאם לחוות דעתו מיום 22.12.02.

   ה. דיון

תיקון הליקויים

10. מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט נידון במספר רב של פסקי דין ובהם נקבע בעקביות, כי בהעדר סיבה מהותית, יש להעדיפו על פני חוות דעתם של מומחים מטעם הצדדים, באשר יש לשער כי אובייקטיבית היא ביחס אליהם.  כך למשל בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה  בע"מ נ' מ' רבי ואח', (1990) לא פורסם)  קבע בית המשפט העליון:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

ר' גם ע"א 1240,558/96 - חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ו-32 אח', פ"ד נב(4), 563,   569-570.

11. כפועל יוצא מהאמור לעיל ומ"מעמד העל" שיש למומחה בית המשפט על פני מומחי הצדדים, קיימת למעשה הגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות מצידם. עם זאת הצדדים רשאים לחקור את המומחה ולדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו. עקב ההגבלה האמורה, מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו מוצאות ביטוין בחקירתו של המומחה, שכן זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו ( ר' לענין זה  ע.א. 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם אליהו מזרחי, פ"ד לט(4)  185 בעמ' 189 וע"א 8939/01 - חיים אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, (2003) לא פורסם, ע"א 625/91 GUARANTEE  ASSURANCE -    נ' כלל חברה לביטוח  (1995) לא פורסם, ועוד).

12. יחד עם האמור וכידוע, הסמכות האחרונה להכריע אם לקבל את חוות-הדעת או לדחותה נתונה לשופט היושב בדין, ומשמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי משמש הוא כיועצו המקצועי של בית המשפט, ולבית המשפט נתונה בסופו של יום, זכות המילה האחרונה. בית המשפט יכול (אך אינו חייב) לקבל את מסקנותיה, כולן, חלקן או להסתייג מהן (ר' למשל ע"א 7991/96 אלקבהא נ' כנעאן   (2000) לא פורסם).

13. בענייננו לא זומן כאמור מומחה בית המשפט (או מי מהמומחים) להחקר על חוות דעתו, וממילא לא נסתרו ממצאיה. משנה תוקף לחוות דעתו של מומחה בית המשפט נובע מהעובדה, כי חוו"ד זו מאוחרת לזו של הצדדים. בנסיבות אלה התוצאה היא, שאין כל סיבה שלא להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, באשר להיקף הליקויים הנאמד על ידו בסך של 20,550 ש"ח בתוספת מע"מ, כאמור בחוות דעתו.

14.  באשר לתוספות הנטענות על ידי התובעים כנובעות משאלות ההבהרה שנשאל המומחה: למרבה הצער, לא הונחו בפני שאלות ההבהרה שנשלחו למומחה, אלא רק התשובות שענה. בנסיבות אלה, לא אוכל להניח כי בתשובות המומחה קבע הוא, שיש מקום לתוספת תשלומים כלשהם מעבר לאמור בחוות דעתו המקורית והתרשמתי, כטענת הנתבעת, שבחלק מהשאלות אכן מדובר בשאלות כלליות שאינן ממוקדות קונקרטית לתוספת שלא הובאה בחשבון על ידי המומחה בענייננו. בנסיבות אלה אין לי אלא לקבוע, שאין להוסיף על הנאמר בחוות הדעת של מומחה בית המשפט כנטען על ידי התובעים.