פסק-דין בתיק א 37145/04

1. התובע יליד 1967, נפגע בתאונת דרכים ביום 13.6.97, כאשר ניסה למנוע, ללא הצלחה, את גניבת רכבו מסוג לנדרובר (להלן:"הרכב") על ידי אדם זר, מחניית הפנצ'ריה בה עבד. התובע נפגע מרכבו בעת שהיה נהוג בידי הגנב (להלן:"הנהג"), ונגרמו לו נזקי גוף (להלן:"התאונה").

2. ביום 9.5.04 הגיש התובע את תביעתו כנגד מבטחות הרכב בביטוח חובה (נתבעות 1 ו-2 במקור), וכנגד קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (נתבעת 3 במקור). ביום 13.1.05 נענה כבוד השופט שנהב לבקשת הצדדים לדחיית התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2. התביעה נותרה כנגד קרנית, כנתבעת יחידה (להלן:"הנתבעת").

3. לטענת הנתבעת, האירוע בנסיבותיו אינו מהווה 'תאונת דרכים' כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן:"החוק"), ועל כן לטענתה, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותו אירוע. טענתה של הנתבעת היא, כי התובע נפגע ממעשיו המכוונים של הנהג, ועל כן חלה החזקה הממעטת המחריגה את האירוע מן ההגדרה של תאונת דרכים.

4.   התשתית העובדתית

על נסיבות התרחשות התאונה למדנו מתצהירו של התובע, שהעיד בו כדלקמן:

5129371

1 "...תוך כדי ישבתי ושתיית הקפה שמעתי לפתע קול של הנעת הרכב, השרתי מבט לכיוון הרכב וראיתי אדם זר כנראה אותו בן מיעוטים שראיתי קודם לכן יושב במושב הנהג ומתחיל להסיע את הרכב. אינסטינקטיבית קמתי ממקום מושבי ורצתי לכיוון הרכב על מנת לנסות להיכנס אליו ולמנוע את נסיעתו. הגעתי עד הרכב פתחתי את דלת האחורית של הרכב על מנת להיכנס אליו. הזר שנהג ברכב וראה אותי מנסה להיכנס דרך הדלת האחורית החל לנסוע לאחור(רוורס) תוך שהוא מנסה לנער אותי מן הרכב או לפגוע בי על מנת שלא אוכל להיכנס אליו. תוך כדי נסיעתו לאחור הוא הצליח לפגוע בי ולהעיף אותי מן הרכב ארצה. ניסיתי בכל כוחותיי לנסות ולהתרומם ולנסות להיאחז ולהיתפס ברכב ואכן הצלחתי להיתפס ולהיתלות על החלון הדלת הקדמי של הנהג או אז התחיל הנהג שישב ברכב לנסוע מהר על מנת להפיל אותי ארצה כתוצאה מנסיעה המהירה נפלתי ונפגעתי...".

            התובע לא נחקר על האמור בתצהירו לעניין נסיבות התרחשות התאונה.

5.         גרסתו של התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, נתמכה במסמכים נוספים שהוצגו:

(א) תעודת חדר המיון מבית החולים 'אסף הרופא' אליו הגיע התובע ביום התאונה ומייד לאחריה, בה נרשם כי התובע "...הותקף ונשדד- נפל על גבו ואח"כ נתפס על המכונית הנוסעת והשתפשף בבטנו...".

(ב) בטופס בל/250 מיום 15.6.97 תוארה התאונה כך : "...העובד נשדד והופל מרכבו ונפגע כאשר נאבק עם שודדים".

(ג) בטופס ההודעה לחברת הביטוח על מקרה התאונה מיום 13.6.97, נכתב כי: "מפתחות הרכב נגנבו מהמשרד והרכב נגנב מהחנייה, כאשר הבנתי שהרכב נגנב קפצתי לכיוון הרכב ונתליתי על הדלת. הגנב התחיל לנסוע וגרר אותי. נפלתי ונחבלתי בכל חלקי הגוף".

(ד)  בטופס ההודעה על תאונת העבודה אשר נמסרה למוסד לביטוח לאומי ביום 13.7.97, נרשם: "העובד נשדד והופל מרכבו ונפגע כאשר נאבק עם השודדים ונחבל בכל חלקי גופו לאחר שנפל מהרכב תוך כדי נסיעה בתוך המפעל והיה ניסיון לדרוס אותו ע"י השודד".

            לקרנית לא היתה גרסה אחרת לתאונה.   

6.         טענות הצדדים

            הנתבעת אינה חולקת על העובדות המפורטת בתצהירו של התובע ובמסמכים שהוצגו על ידי התובע (ראה: עמ' 2 לסיכומי הנתבעת, תחת הכותרת 'הקדמה'). אלא שלטענתה, יש להסיק מהם על כוונתו הברורה של הנהג לפגוע בתובע. התובע הודה בתצהירו כי הגנב נסע תחילה לאחור בניסיון לנער אותו ולפגוע בו, וזאת כדי למנוע ממנו להיכנס לרכב מאחור, ואחר כך נסע קדימה, שוב במטרה לפגוע בו ולהפילו. הנתבעת מבקשת להסיק מסקנה זו גם מתלונתו של התובע במשטרה מיום 14.6.97 על תקיפתו בידי הגנב. משכך הם פני הדברים, לטענת הנתבעת, יש לראות בתאונה כ'תאונה במתכוון' המוחרגת מהגדרת 'תאונת דרכים' על פי חוק הפיצויים.

            הנתבעת מסתמכת על מקרים דומים אשר נידונו בפסיקה:

-רע"א 9384/05 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' דניאל עסאם ואח': שם התקהלו בני הכפר סביב הרכב ודרשו מיושביו לעזוב את המקום תוך ויכוח אשר נגרר לאיומים וחרפות. נהג הרכב נסע לכיוון פאתי הכפר ואז ביצע פניית פרסה ונסע לכיוונם של המתקהלים במהירות גבוהה מבלי לבצע ניסיון לעצור את הרכב. בית המשפט קבע כי תרחיש עובדתי זה זועק כוונה, ולא ניתן להסיק מהתנהגות הנהג אלא כוונה לפגוע בנפגעים.

-רע"א 1526/04 רפאל עצמון נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, תק-מח 2004(1) 1818: שם נדחתה בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור על פסק דינה של כב' השופטת דודקביץ בו נקבע כי התאונה נגרמה במתכוון. במקרה זה, ניסה בעל מטע פירות לעצור נהג אשר נתפס בגניבת הפירות. הנהג דרס את בעל המטע שלוש פעמים, כאשר בכל פעם פגע בחלק אחר של גופו. בנסיבות אלו נקבע כי ניסיון הדריסה היה מכוון, והוחלה החזקה הממעטת.