פסק-דין בתיק א 37081/06

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, מתן קורן (להלן: "התובע"), יליד 1976, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11.7.05 (להלן: "התאונה").

3.         הנתבעת אינה כופרת בחבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

מהות הפגיעה והנכות

4.         ממקום התאונה, פונה התובע לבי"ח קפלן, שם אובחן כסובל משבר עם תזוזה בקצה הגליל המרוחק באצבע שלישית ביד ימין ומשבר ללא תזוזה של המשטח המפרקי בעצם השוקה משמאל. בהרדמה מקומית, בוצעה החזרה של השבר באצבע ותפירת החתך. בהמשך, התובע נותח לצורך קיבוע השבר התוך מפרקי בברך שמאל ורגלו קובעה בגבס.

ב - 1.5.06, התובע נותח בשנית לצורך הוצאת הקיבוע הפנימי מהברך.

5.         פרופ' אברהם גנאל אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, ציין בחוות דעתו כי בבדיקת התובע נמצאה אי יציבות במישור הקדמי - אחורי בברך שמאל, המצביעה על נזק לרצועה הצולבת הקדמית וכן עיוות מזערי של הרקמה הרכה בקצה האצבע השלישית ללא עיוות בציפורן.

פרופ' גנאל העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, בגין אי ספיקה של רצועה צולבת קידמית, ללא תופעות אובדן שליטה על הברך, בהתאמה לסעיף 48 (2) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

בנוסף נקבעה נכות אסטטית, בשיעור של 10%, בגין צלקות כאשר נכות זו מתייחסת הן לעיוות וחוסר הרקמה הרכה באצבע  והן לצלקות הניתוחיות בברך.

6.         פרופ' גנאל זומן לחקירה על חוות דעתו.

בעדותו אישר פרופ' גנאל כי לא נמצאה הגבלה בתנועות הכיפוף והיישור של הברך וכי לא נמצאה קריסה של הברך תחת משקל הגוף. פרופ' גנאל הופנה להוראות סעיף 48 (2) ב לתקנות, הקובע 20% נכות בגין: "אי יציבות אחורית-קדמית עם התעקמות הברך תחת כובד משקל הגוף" והסביר כי קבע נכות מותאמת, בשיעור של מחצית מהנכות הקבועה בסעיף הנ"ל, לאור העובדה שבבדיקת התובע נמצאה אי יציבות בלבד וללא קריסה של הברך תחת משקל הגוף.

7.         אין בידי לקבל טענת ב"כ הנתבעת כי מקום בו לא מתקיימים שני התנאים המצטברים של אי יציבות ביחד עם מעידה תחת כובד משקל הגוף, אין לקבוע נכות כלשהי. ראשית יאמר כי קביעת נכות מותאמת, הינה פרקטיקה ידועה ומקובלת. יתרה מכך, נוכח העובדה שסעיף 48 (2) ב' לתקנות קובע נכות בשיעור של 20%, הגיוני וסביר להכיר בקיומו של מדרג המתחשב בחומרת הפגיעה והממצאים הקליניים, בטווח שבין העדר נכות לבין 20% נכות. מאידך, לא יהא זה סביר לקבוע שקיומם של ממצאים קליניים חלקיים, אשר אינם ממלאים אחר כל דרישות הסעיף, לא יבוא לידי ביטוי, בקביעת נכות מותאמת. לפיכך ראיתי לאמץ חוות דעתו של פרופ' גנאל על פיה, לאור ממצא של חוסר יציבות בלבד ובהעדר תופעות של קריסת הברך, יש לקבוע נכות מותאמת, בשיעור מחצית מהנכות הקבועה בסעיף 48 (2) ב' לתקנות.

8.         פרופ' גנאל אישר בעדותו כי לא התרשם מחוסר אמינות בתלונות התובע אם כי התלונה בדבר "נעילת" הברך, אינה אופיינית לפגיעה המתבטאת בתחושה שהברך חופשיה וקורסת בעת הליכה וציין כי את התלונה האמורה, ייחס לכאב בברך. פרופ' גנאל הסיף ואישר כי בעתיד עלולה להתרחש החמרה בשל התפתחות שינויים ניווניים אך מדובר באפשרות תאורטית שיתכן ותתרחש ויתכן שלא. 

9.         סופו של יום, חוות דעת המומחה, לא נסתרה, על כן ראיתי לקבוע כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בברך ו-10% בגין צלקות, ובסה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור של 19%.

 
הנכות התפקודית

10.        לעניין הבחנה בין המושגים; "נכות רפואית", "נכות תפקודית" ו"שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות", אין לי אלא לשוב ולהפנות לע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב
(3) 792 (1995), שם נפסק מפי כב' השופט, כתוארו אז, אור כי המושג "נכות תפקודית", בא לבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כתוצאה מהנכות הרפואית, וכדבריו: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכות התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (שם בעמ' 799 - 800).