פסק-דין בתיק א 36994/01

מבוא:

1.         לפני תביעות התובע, יליד 25.5.77, בגין תאונה שארעה ביום 16.3.96 (להלן: " התאונה הראשונה"), בהיותו בן 19 שנה והנוספת, מיום 24.8.98 והוא בן 21 (להלן: " התאונה השלישית") (התאונה הראשונה והתאונה השלישית יחדיו תיקראנה להלן: " תאונות כלל").

2.         התביעות בגין תאונות כלל הוגשו כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: " כלל") וזאת, בת.א. 36994/01.

3.         לפני גם תביעת התובע בגין תאונת דרכים, שארעה ביום 2.5.96 (להלן: " התאונה השנייה") וזו הוגשה בת.א 48488/00.

4.         כל שלושת התאונות הינן "תאונות דרכים" כמשמען ב חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975.

5.         התביעה בגין התאונה השנייה הוגשה כנגד אהרונוב אילן והפול, המאגר הישראלי לביטוח כלי רכב (להלן: " הפול").

6.         בגין תאונות כלל, מונה ד"ר קובי לידור כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר לידור קבע בחוות דעתו, מיום 1.3.02, כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בתחום האורטופדי בגין תאונות כלל.

7.         בעקבות התאונה הראשונה - התלונן התובע על כאבים בצווארו, המלווים בהגבלה בתנועה ובעקבות התאונה השלישית - הוא התלונן על כאבים בגבו התחתון, המלווים בהגבלה בתנועה. כן התלונן התובע בפני רופאיו, כמו גם בפני ד"ר לידור, כי בעקבות התאונה השלישית חלה, לדבריו, החמרה בכאבים בברכו השמאלית. (יובהר כי בתאונה השנייה נפגע התובע בברכו השמאלית).

8.         התאונה השנייה ארעה במהלך שירותו הצבאי של התובע. התובע נבדק מספר פעמים על ידי ועדה רפואית, במסגרת חוק הנכים (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח - 1988, שקבעה בהחלטתה מיום 11.1.99 כי נותרה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10%, לפי סעיף 35(4)ג בגין מצב לאחר שחזור המצולבת הקדמית בברך שמאל ובגין אי יציבות קלה (מותאם). קביעה זו מהווה קביעה על פי דין, כמשמעה בסעיף 6א לחוק.

9.         התובע הצהיר בפני הועדה הרפואית על דבר אירוע התאונה השניה וכי במהלכה שב ונפגע בברך ולמרות זאת שייכה הועדה את נכותו בברכו לתאונה השניה בלבד, תאונה שהיתה נשוא בדיקתה.

10.       גם בפני ד"ר לידור הצהיר התובע על דבר אירוע התאונה השנייה, במהלכה נפגע כאמור בברכו.

החלטת הודעה הרפואית לא הוצגה בפני ד"ר לידור (שכן אין הצגתה מותרת עפ"י דין) ולמרות זאת, מסקנתו תואמת למסקנת הועדה הרפואית ולפיה, נכותו של התובע בגין הפגיעה בברכו נגרמה בגין התאונה השנייה בלבד.

הפול שקלה כאמור הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור, בקשה אשר לא הוגשה על ידה.

סבירות בעיני תלונות התובע בפני רופאיו בחודשים הראשונים לאחר התאונה השניה ולפיהן התאונה השלישית החמירה את חומרת פגיעתו בברכו בה נפגע בתאונה השניה. סביר הוא כי פגיעה נוספת באיבר פגוע מחמירה את  הפגיעה באותו איבר, בין באופן זמני ובין לצמיתות. במקרה דנן, הן המומחה והן הועדה הרפואית לא מצאו כי היה בפגיעה הנוספת כדי להחמיר לצמיתות את חומרת פגיעתו של התובע בתאונה השניה נשוא התביעה כנגד הפול

11.       בהחלטתי מיום 12.1.05 הוריתי על איחוד הדיון בשני התיקים שבפני.

12.       אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד.

13.       פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירתו הנגדית של התובע ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות בחוות דעתו של ד"ר לידור.

            כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה בפני של ב"כ בעלי הדין וזאת בתום שמיעת הראיות ביום 13.9.05.

            מתן פסק הדין התעכב קמעא, על מנת לאפשר לב"כ הפול לשקול הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור וזאת, עד ליום 20.9.05. הבקשה לא הוגשה עד למועד זה, ועל כן, פסק הדין ניתן בזאת.