פסק-דין בתיק א 36974/03

1.         ביום 5/12/02 ארעה תאונת דרכים ברחוב  שארית ישראל ביפו.

            רכב התובעת מסוג מונית מרצדס, נהוג על ידי מר זגורי שמעון, נסע בדרך שהינה בעלת שני נתיבי נסיעה,  אחד לכל כיוון,  וביקש לפנות שמאלה לעבר מוסך "פרופיל" המצוי בצידו השמאלי של הרחוב.

            באותה עת נסע באותה הכיון מאחור, נהג הנתבעת מר רפאל חיימוב, שנהג ברכב הנתבעת.

2.         לטענת נהג התובעת: מביקש והחל לפנות שמאלה לעבר המוסך, והיה עם הגלגלים   על קו ההפרדה המרוסק, עקף אותו רכב הנתבעת, נכנס למסלול הנגדי והתנגש  ברכב התובעת וכך ארעה התאונה נשוא תובענה זו.

              לטענת נהג הנתבעת: נהג התובעת חסם עם  רכבו נתיב נסיעה ושוחח עם אדם שעמד ממול.  נהג התובעת לא הפעיל הבהוב ולא הציב משולש שעמד באמצע הכביש.  נהג הנתבעת צפר והבהב לנהג התובעת אולם נהג התובעת לא עשה דבר ונותר על מקומו ולכן ביקש נהג הנתבעת לעקפו . משהחל נהג הנתבעת בעקיפה , החליט נהג התובעת לפנות שמאלה בפתאומיות לעבר המוסך מבלי לאותת, ושני הרכבים התנגשו וכך ארעה התאונה נשוא תובענה זו.

3.         ביום 3/3/04 התקים בפני דיון אך מאחר ובא כוח התובעת הגיעה באיחור, נשמעו באותו יום רק עדי התובעת והמועד לשמיעת עדותו של עד הנתבעת נדחה ליום 29/12/04.

            בא כוח התובעת ביקשה לדחות גם מועד זה והדיון נדחה ליום 9/2/05.

            ביום 9/2/05 התייצבו באי כוח הצדדים והודיעו כי הגיעו להסכמה לפיה יוגש תצהירו של עד הנתבעת מר רפאל חיימוב, העד לא יחקר בחקירה נגדית (מבלי שהדבר יחשב כהסכמה לתוכן עדותו), הצדדים יסכמו  בכתב ובית המשפט יתן פסק דין בפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

4.         הצדדים אכן  סכמו בכתב וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 2/3/05.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובעדויות שנשמעו בפניי ושהוגשו לי ובראיות שהוצגו בפני הגעתי למסקנה כי לא קיימת מחלוקת מעשית בין הצדדים וכי האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי נהג הנתבעת אלא שלנהג התובעת אשם תורם גבוה יחסית.

            נהג הנתבעת הבחין ברכב התובעת החוסם את נתיב נסיעתו ומשוחח עם אדם שעמד  במוסך הנמצא אל מול לכביש וברור כי בנסיבות אלו המסקנה המתבקשת הינה כי נהג המונית, עשוי או מתכון לפנות שמאלה לעבר המוסך.

            נהג הנתבעת טוען כי אותת לנהג התובעת וצפר לו,  "ללא תגובה כלשהי" מצד נהג התובעת.

            אם אכן צפירותיו והבהוב לא הועילו ולא גרמו לתגובה כלשהי אצל נהג התובעת, הרי שנהג הנתבעת היה אמור להסיק מכך, כי נהג התובעת אינו מבחין באותותיו, אינו שועה להתראותיו, ובנסיבות אלו היה חייב נהג הנתבעת להמנע מבצוע עקיפה.

            נהג הנתבעת הבהב וצפר כדי לקבל את תגובת נהג התובעת, וטוב שעשה כן, (אם כך עשה), אך משראה כי נהג התובעת אינו מגיב היה צריך להמתין עד ליצירת הקשר אותו ביקש נהג הנתבעת ליצור עם נהג התובעת, או להמתין מספר שניות עד שנהג התובעת יבצע את הפניה או לחלופין ימשיך בנסיעה.

המתנה כזו של מספר שניות, היתה מונעת את התאונה, שכן התאונה אכן ארעה מספר שניות  לאחר מכן, משהחל נהג הנתבעת לעקוף את רכב התובעת.

6.         אמרתי את שאמרתי לעיל, ומצאתי כי נהג הנתבעת נהג בחוסר זהירות, כל זאת מתוך הנחה למקרה שהייתי מקבל את גרסתו.

            אם איני מקבל את גרסתו של נהג הנתבעת,  הרי שעל אחת כמה וכמה, המסקנה הינה כי נהג הנתבעת נהג בחוסר זהירות.

            גרסת נהג הנתבעת אינה סבירה בעיני ואינה מתקבלת על דעתי.  איני משער כי נהג הנתבעת צפר והבהב לנהג התובעת, שכן  זה האחרון היה עם חלון פתוח ושוחח עם אדם שעמד ממול, לפי נהג גרסת נהג הנתבעת, ואין זה סביר שבנסיבות אלו לא שמע את צפירותיו של נהג הנתבעת, לא הגיב ואפילו לא הביט במראה לאחור, לראות מי זה ומדוע מאותתים וצופרים לו.

            אם נהג התובעת היה מביט לאחור היה מבחין ללא צל של ספק ברכב הנתבעת, המבצע את העקיפה, וקרוב לוודאי שבנסיבות אלו לא היה נהג התובעת מבצע את הפניה.