פסק-דין בתיק א 36938/04

מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום חוב של 1,046,731 ש"ח בגין סחורה שהתובעת סיפקה לנתבעת 1, שיווק עטון חיים בע"מ ( להלן: "החברה").

2.         החברה היא עסק משפחתי, שנוהל בעבר על ידי הנתבע 2, חיים עטון, אבי המשפחה ( להלן: "חיים"). בתקופה הרלבנטית לתביעה החזיק חיים ב- 90% מהון המניות של החברה. הנתבעת 3, מרגוסה עטון ( להלן: "מרגוסה"), היא אם המשפחה ורעייתו של חיים. בתקופה הרלבנטית לתביעה החזיקה מרגוסה ב- 10% מהון המניות של החברה. הנתבע 4, מישל עטון ( להלן: "מישל") הוא בנם של חיים ומרגוסה, ומי שעסק בתקופה הרלבנטית לתביעה בניהול השוטף של החברה. הנתבע 5, אלון עטון ( להלן: "אלון") והנתבע 6, צבי עטון ( להלן: "צבי") הם אחיו של מישל והיו מעורבים אף הם בפעילותה של החברה, בתור סוכני מכירות.

3.         התביעה התחילה כתביעה שטרית, כאשר התובעת הגישה לביצוע נגד הנתבעים (למעט מרגוסה) שטר חוב שנעשה ביום 30.8.2000 להבטחת חובות החברה (מוצג ת/11). מדובר בשטר חוב שנחתם על החלק, ולאחר מכן נרשם על גביו סכום התביעה והוא הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעים התנגדו לביצוע השטר וניתנה להם רשות להתגונן בטענה לפיה שטר החוב אינו מחייב אותם בשל זיוף חתימתם ומשום שעושה השטר- החברה- לא חתמה עליו באמצעות חיים. לאחר מכן, תוקן כתב התביעה בדרך של צירוף כתבי ערבות שונים המיוחסים לנתבעים, מה שאיפשר לנתבעים להתגונן בטענות נוספות, לרבות בטענה כאילו החוב הנתבע מהם אינו החוב הנכון של החברה.

4.         ביום 4.12.2005 ניתן נגד החברה פסק דין חלקי המחייב אותה לשלם לתובעת סך של 383,741 ש"ח, וזאת לנוכח הודאתו של מישל כי זהו החוב של החברה כלפי התובעת.

5.         השאלות הטעונות הכרעה הן מהו חובה של החברה והאם ניתן להטיל חבות אישית על הנתבעים בגין כתבי הערבות השונים המצויים בידי התובעת.

גובה החוב של החברה

6.         להוכחת החוב של החברה הוגש תצהירה של גב' איריס רוזנהק ( להלן: "איריס"), מנהלת מחלקת הגזברות של התובעת. לתצהירה צורפו שלוש כרטסות: כרטסת אספקת סחורות בחטיבה הביתית של התובעת, נספח ט' לתצהיר, המציגה חוב כולל בסך 1,046,948.72 ש"ח; כרטסת אספקת סחורות בחטיבה העסקית של התובעת, נספח י' לתצהיר, המציגה חוב כולל בסך של 17,267.06 ש"ח; כרטסת זיכויים, נספח י"א לתצהיר, המציגה זיכויים בסכום כולל של 17,484.68 ש"ח. סיכום שלושת הכרטסות מביא לסכום התביעה- סך של 1,046,731 ש"ח.

7.         הנתבעים כפרו באמיתות החוב הנתבע מהחברה. דא עקא, מדובר בכפירה סתמית ובלתי משכנעת. מישל, המוציא והמביא מטעם החברה, הודה בחקירתו כי אין הוא יכול לומר מהו שיעור החוב של החברה (ע' 49 לפרוטוקול).

            הנתבעים טענו כי החברה החלה לקנות סחורה מהנתבעת רק ביום 30.8.2000, אך עיון בכרטסות המהוות בסיס לסכום התביעה, מגלה כי החיובים בכרטסות נרשמו החל מחודש ספטמבר 2000, כך שברי כי כל החיובים שבכרטסת הם בגין פעילותה של החברה, ולא בגין עסקים אחרים של הנתבעים, שפעלו קודם לחודש אוגוסט 2000.

8.         הנתבעים טוענים כי כל החשבוניות הנושאות קוד לקוח 14773 מתייחסות לעסק אחר, סופר חי- חז, שאינו קשור לחברה. אין בידי לקבל טענה זו. לתצהירה של איריס צורף כנספח ב' טופס אישור לקוח חדש מיום 3.9.1999 (מוצג ת/8). שם הלקוח הוא "שיווק עטון בע"מ", קרי, החברה. קוד הלקוח הרשום על גבי הטופס הוא 14773. משמע, זהו קוד הלקוח המתייחס לחברה, ולא לסופר חי- חז. זאת ועוד, מעדותו של חיים עולה כי פעילותה של חי-חז נפסקה עוד לפני יום 5.9.1999 (ע' 44 - 45 לפרוטוקול), כך שברור כי הטופס ת/8, שנערך ביום 3.9.1999, לא יכול היה להתייחס לחי- חז.

            אכן, קיימות חשבוניות הנושאות קוד לקוח אחר, שמספרו 10016, אלא שקוד זה מתייחס אף הוא לחברה, כעולה מטופס אישור לקוח חדש מיום 30.8.2000, נספח ה' לתצהיר איריס (מוצג ת/10).

            איריס הסבירה בעדותה כי הקוד של החברה בשוק המוסדי היה 58762 ובשוק הקמעונאי 10016. הקוד 14773 התייחס לעסק שנקרא שיווק עטון, שמורכב למעשה מאותם אנשים (ע' 35 לפרוטוקול). לדבריה, " חשבונאית אנחנו אמורים לפעול בקודים שונים למרות שמדובר באותו אדם". (ע' 35 לפרוטוקול).

9.         טענתם של הנתבעים כאילו יש להפחית מהחוב ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 385,000 ש"ח אינה מבוססת, שכן עיון בע' 44 לכרטסת נספח ט' לתצהירה של איריס מגלה כי סכום הערבויות הופחת מהחוב הכולל, ויתרת החוב נשוא התביעה היא לאחר אותה הפחתה.

10.        כרטסת החברה עליה מסתמך מישל היא בלתי  מהימנה על פניה. היא מתייחסת לשנים 2000-2003, אך יתרת החוב בתום כל שנה, לא הועברה כיתרת פתיחה לשנה שלאחריה, משל החוב נמחק בתום כל שנה. בנוסף, נפלו בה אי דיוקים רבים, כגון זיכויים כפולים בשנים 2002 ו- 2003, ומכל מקום, מישל עצמו בחקירתו לא היה מסוגל להעיד דבר וחצי דבר בענין שיעור החוב האמיתי וטען כי " צריך לבדוק את זה". ברור שטענה לפיה צריך לבדוק את החוב אינה מועילה לנתבעים, בשים לב לכך שמועד הבדיקה חלף עבר לו והבדיקה לא נעשתה על ידי הנתבעים. מישל הודה כי אין לו כל הבנה בהנהלת החשבונות וכי אין לו כל יכולת להסביר מדוע יתרות החוב לא הועברו משנה לשנה (ע' 49 - 50 לפרוטוקול).

11.        הנתבעים בסיכומיהם למעשה אינם מנסים להתמודד עם שיעורו של החוב המיוחס לחברה, ויש איפוא לקבוע כי התובעת הרימה את נטל הראייה המוטל עליה והוכיחה כי החוב המגיע לה מהחברה הוא אכן 1,046,731 ש"ח.

טופס אישור לקוח חדש ת/8 ושטר החוב ת/9

12.        התובעת מבססת את תביעתה נגד חיים ומרגוסה על טופס אישור לקוח חדש שנעשה ביום 3.9.1999 (מוצג ת/8). בטופס זה נרשם כי חיים ומרגוסה " אחראים וערבים בזה לכל התחייבויות התאגיד" כלפי התובעת. התאגיד שבו מדובר הוא " שיווק עטון בע"מ", קרי, החברה. אמנם, השם המלא של החברה הוא " שיווק עטון חיים בע"מ", אך הואיל ואין חברה בשם שיווק עטון בע"מ, ברור כי מדובר באותה חברה ממש. בשולי הטופס מופיעות חתימות שאמורות להיות חתימתם של חיים ומרגוסה. יצויין כי החברה הוקמה עוד בשנת 1989 (נספח ד' לתצהירה של איריס) ומכאן שבעת החתימה על הטופס ת/8 ושטר החוב ת/9, החברה היתה קיימת ופעילה. ואכן, חיים אישר מפורשות כי הטופס ת/8 מתייחס לחברה, ורק בטעות הטביעו עליו חותמת של העסק "שיווק עטון" (ע' 45 לפרוטוקול).

            על כן, יש לדחות את טענת הנתבעים כאילו הטופס ת/8 נחתם בקשר לעסק אחר, שאינו קשור לחברה.