פסק-דין בתיק א 3678/04

1.         בפני תביעה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

            התובעת, ילידת 1993, טוענת בכתב התביעה, כי נפגעה קשה בכל חלקי גופה ובעיקר בראשה וביד שמאל  ביום 11.3.00 בשעה 16:30 או בסמוך לה, בתאונת דרכים, בהיותה "הולכת רגל" מרכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 (להלן: "התאונה").

2.         הנתבעים כפרו בארוע התאונה וטענו כי התובעת כלל לא נפגעה מהרכב בו נהג הנתבע 1.

3.         מתוך טענות בעלי הדין פוצל הדיון באופן ששלב ראשון ניתנו ראיות גבי נסיבות התאונה.

4.         מטעם התובעת העידו אביה ונוהג רכב אחר שנטען כי נסע אחר הרכב שהיה נהוג ע"י הנתבע 1.

            מטעם הנתבעים העיד  הנתבע 1.

עוד הוגשו והוצגו הודעות אבי התובעת והנתבע 1 במשטרת ישראל, הודעות עדי התביעה בפני חוקר מטעם הנתבעים, תצהיר שנתן האב ותשריט שעשה במהלך עדותו  (נ/ 1).

5.         אומר כבר עתה כי מצאתי לדחות התביעה, כך אחר בחינת וחקירת השאלה האחת העומדת לדיון והיא האם עפ"י מכלול העדויות והראיות  צלחה ידה של התובעת להטות כף מאזני ההוכחה לטובתה,  ולו כחוט השערה - כנדרש לפי מבחן ההסתברות שבמשפט האזרחי.

            כך אני מורה מתוך הסתירות בעדויות התביעה, ביניהן לבין עצמן, בתוכן גופן, מתוך השוואתן להודעות שמסרו עדי התביעה מקום אחר, גם מתוך חוסר ההגיון העולה מתוך תאור התאונה כפי שיטת התביעה, ואפרט להלן .

העדויות

6.         בניגוד לטענה הכללית, המעורפלת משהו, בכתב התביעה, כי התובעת נפגעה בהיותה הולכת רגל מרכב  שהיה נהוג ע"י הנתבע 1, הנה העיד אביה בעדותו הראשית שניתנה בתצהיר, כי התאונה ארעה בעת שבתו טיפסה על ארגז הטנדר בו נהג הנתבע 1, בעת נסיעתו, ואחזה בדלת אחורית, כשלפי העדות:- " עמדה על המדרגה האחורית של הטנדר".

            בהמשך מעיד אבי התובעת כי  עמד במרחק מה ממנה, התחיל לצעוק לעברה ולסמן לנהג שהמשיך בנסיעתו ולא שם לב אליה, לאחר זמן קצר הספיק לראות רכבו של הנתבע 1 שהסתובב בנסיעתו ו"נסתר" בבית, התחיל לרוץ לעבר הרכב וכשהגיע ראה התובעת שוכבת על הקרקע ללא הכרה.

            בחקירתו הנגדית העיד כי בתו היתה מרחק כ- 100 מ' ממנו, כי שם ליבו לרכב הנתבע 1, שהוא קרוב משפחתו, כשהוא מגיע, וכי התובעת חוצה הכביש והרכב בא מולה, כי התובעת נופפה לנתבע 1 בידו והיתה כמעט צמודה לרכבו,  ועמדה מצד הנהג.

            רכבו של הנתבע 1 היה בנסיעה וכאשר עבר את התובעת היא השיגה אותו בריצה, ותוך כדי נסיעתו טיפסה על הרכב (במאמר מוסגר ועוד אחזור לענין זה, אציין כי מדובר בתובעת שהיתה בת כ- 7 שנים בעת קרות התאונה הנטענת).

            אבי התובעת ממשיך ומעיד כי הרכב בו נהג הנתבע 1 היה מסוג טנדר פתוח, כי התובעת השיגה אותו מרחק 10 מ' לפני החיבור לכביש הראשי, כי הנתבע 1 יצא מהשביל אל הכביש הראשי כאשר התובעת  נמצאת בישיבה על הפגוש האחורי, וכדבריו: " היא החזיקה בדלת. היא ישבה עם הגב שלה כלפי חוץ. היא התיישבה בכריעה על הפגוש והחזיקה בידה בדלת..."

            אבי התובעת מעיד כי צעק לה  כי תרד, כי נהג הרכב הסתכל ימינה ושמאלה וחלון הרכב היה סגור, כי הוא היה בקשר עין עם הרכב  עד פנייתו לכביש הראשי, וכשהגיע לכביש הראשי ראה התובעת שוכבת על הכביש והרכב לא היה.

            במקום היה  עד התביעה האחר שהציע לו לעזור להעביר התובעת למוקד.

            אציין כאן כי ענין אחרון זה לא הוזכר בעדות הראשית.

            אבי התובעת מוסיף עוד כי כאשר בתו טיפסה על הרכב עשתה כך לבד ואין הוא יכול לומר אם היה מישהו נוסף איתה.