פסק-דין בתיק א 36733/04

1. עניין לנו בתביעת שיבוב של התובעת, מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי"), כמיטיבה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק").

2. התביעה הינה להשבת הוצאות טיפולים רפואיים שניתנו לחברה בתובעת, הגב' מגדה גולדשטיין (אשר צורפה לתביעה כצד שלישי ולהלן תיקרא: "הנפגעת"), בעקבות אירוע נפילה מיום 11.05.1997.

3. השטח בו נפלה הנפגעת מצוי בתחומה של הנתבעת 1. הנתבעת 2 הינה המבטחת של  הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים לאירוע נשוא התביעה. הנתבעת 3 הינה חברה העוסקת באספקת ציוד וידאו להקרנה על גבי מסכים גדולים, נטען כי ביום האירוע (ערב יום העצמאות ה-49 למדינה) הקימה מסכי וידאו בכיכר, כקבלן מטעמה של העירייה.

4. הנפגעת, אשר הינה אישה מבוגרת ילידת 1926, צעדה ביום האירוע בכיכר רבין בלווית בעלה, בדרכם לפגוש חברה - הגב' זהבה טריגר. בעת שצעדה בשטח הכיכר נתקלה בעצם שהיה מונח על רצפת הכיכר ונפלה. נטען כי עצם זה היה חלק מקונסטרוקציה שתמכה באחד ממסכי הוידיאו שהקימה הנתבעת 3.

5. הנפגעת הגישה כנגד הנתבעות 3-1 תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף, וזו נדונה במסגרת ת.א. 23718/99 בפני כב' השופטת אלמגור (להלן: "ההליך הקודם"). ההליך הקודם נסתיים בהסדר פשרה במסגרתו שילמו הנתבעות 2-1 לתובעת סך של 24,685 ש"ח והנתבעת 3 שילמה לתובעת סך של 57,600 ש"ח, זאת לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות. סה"כ קיבלה התובעת במסגרת הסדר הפשרה סך של - 82,285 ש"ח.

6. כאמור, התביעה שבפניי מופנית כלפיי הנתבעות בהיותן המזיקות, והינה להשבת עלות הטיפולים הרפואיים שניתנו לנפגעת במסגרת סל הבריאות. הנפגעת צורפה כנתבעת פורמאלית.

7. הנתבעות 3-1 שלחו הודעת צד שלישי כנגד הנפגעת. לטענתן, הסכימו לשלם לנפגעת את הסכום ששולם לה רק מתוך ידיעה ברורה כי הסכום מכסה כל תביעה אפשרית מצד כל מיטיב שהוא. בהסכם הפשרה התחייבה הנפגעת לשפות את הנתבעות בגין כל תביעה ו/או דרישה שתוגש נגדן בקשר לאירוע.

8. צד ג' שלחה הודעה לצד רביעי כנגד מכבי (התובעת). טענתה העיקרית היא כי ההסכם שנחתם בהליך הקודם, בהתבסס על הצעת בית המשפט לא כלל הוצאות רפואיות מכוח סל הבריאות, לאחר כניסת החוק לתוקף ממילא לא יכלה צד ג' לתבוע סכומים אלה מאת המזיקים.

9. כב' השופט מאיר שנהב, שדן בתיק זה בראשיתו, הורה על הפרדת הדיון בין התביעה העיקרית לבין ההודעה לצד שלישי וההודעה לצד רביעי אשר יידונו לאחר סיום התביעה העיקרית. יחד עם זאת הייתה ב"כ הצד השלישי צד לכל ההליך שהתקיים והצד השלישי עצמה הייתה העדה המרכזית של התובעת.

10. מטעם התובעת העידו הנפגעת - הגב' מגדה גולדשטיין (בשל מצבה הרפואי עדותה נשמעה בביתה), בעלה מר הוגו גולדשטיין ומר דני פייגה אשר משמש כסגן ראש אגף כספים בתובעת.

11. מטעם הנתבעות 3-1 לא נשמעו עדים. יצוין כי היה אמור להעיד מטעמן מר מלכי שם טוב מנהל הנתבעת 3, אולם באופן מפתיע, העד עזב את אולם בית המשפט בטרם מתן העדות. בנסיבות בהן לא נתבקשה רשות בית המשפט לעזיבת העד אשר תאריך מתן עדותו נקבע ושוריין מבעוד מועד, לא נתקבלה בקשת הנתבעות לדחות את הדיון. כן נדחתה בקשת הנתבעות להחליף את עדות מר שם טוב בעדות מר רון טבריה אשר משמש מנהל תפעול בנתבעת 3, שכן מר טבריה ציין כי כלל לא עבד בנתבעת 3 בזמנים הרלוונטיים לתביעה.

טענות התובעת

12. התובעת טוענת כי הינה זכאית להחזר ההוצאות הרפואיות מכוח סעיף 22 לחוק אשר לשונו:

"קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאים להיפרע את הטבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר, בשל חבותם לפי כל דין או לפי כל חוזה ביטוח, בסכום ההוצאות אשר הוציאו בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור. לענין סעיף זה ולענין חוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 16, "מזיק" - למעט קופת חולים או נותן שירותים."

13. לטענת התובעת, הוכח כי קמה לנתבעות חובת זהירות מושגית וקונקרטית והן אחראיות להתרחשות האירוע בו נפגעה הנפגעת, וכפועל יוצא מכך הינן אחראיות להוצאות שהוציאה התובעת בעקבותיו. בתמיכה לטענתה היא מפנה לתצהירי עדות ראשית שמסרו הנפגעת ובעלה וכן לעדותם בפני בית המשפט, ומוסיפה כי עדותם לא נסתרה על ידי הנתבעות.

14. לחילופין נטען כי בנסיבות העניין יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעדו" על פי סעיף 41 לפקודה הנזיקין [נוסח חדש] ובעקבותיו העברת נטל הראיה לנתבעות להוכיח שלא התרשלו. לטענתה לא עלה בידן להוכיח כי מנעו את המכשול בדרך של העמדת פקח ואו גידור המסך שבו נתקלה הנפגעת וכי לא נתקיים קשר סיבתי בין המחדל לנזק.

15. עוד נטען כי הנתבעות מושתקות מלהעלות כל טענה כנגד אחריותן, באשר חזקה עליהן כי לא שילמו כמתנדבות את הסכומים לנפגעת במסגרת הסדר הפשרה בהליך הקודם. יש להתייחס לטענות שהועלו בכתבי הטענות שם, בהם האשימו הנתבעות 1 ו-3 זו את זו באחריות למחדל, כהודאת בעל דין.

16. לעניין שיעור ההוצאות שהוציאה התובעת, נטען כי רישומי הטיפולים הרפואיים שניתנו לנפגעת מהווים "רשומה מוסדית" כהגדרת המונח בסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ואף הנתבעות הסכימו להגשת הרישומים כרשומה מוסדית. בהיותם כאלה, אין צורך לתמוך אותם בתצהיר. התובעת מוסיפה כי מלבד זאת הסכומים הוכחו גם בעדותו של מר פייגה, באמור בתצהירה של הנפגעת ומתוך תיק המוצגים של הנתבעות עצמן.

טענות הנתבעות 3-1

17. לטענת הנתבעות, התובעת כלל לא הוכיחה את העובדות להן היא טוענת, ובכלל זה את עצם ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 ואת הטענה כי הנתבעת 3 הרכיבה מסכי וידאו ביום האירוע. ובפרט, התובעת לא הוכיחה כי הנפגעת ניזוקה ממכשול כלשהוא המקים אחריות על מי מהנתבעות.
18. נטען, כי האירוע התרחש באור יום, במקום אותו הנפגעת הכירה היטב, שאותה שעה היה ריק מאנשים. המכשול שלטענת הנפגעת נתקלה בו הינו מוט ברזל שתמך במסך וידאו גדול, היה ארוך ומסומן ובלט לעין באופן בו כל הולך רגל סביר היה נמנע מלהיתקל בו. משכך יש לייחס לנפגעת רשלנות תורמת בשיעור מכריע.