פסק-דין בתיק א 36725/03

בפני תביעה כספית על סך 43,892 ש"ח, אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק כבלי ומוצרי חשמל.

התובעת הגישה כנגד חברת מירא לאור חשמל בע"מ (להלן: "החייבת") תביעה כספית על סך של 32,704 ש"ח, במסגרת ת.א. 187266/02 (להלן: "התביעה כנגד החייבת") בגין סחורות שרכשה החייבת מהתובעת ותמורתן טרם שולמה.

טוענת התובעת כי במסגרת התביעה כנגד החייבת ניתן לבקשתה צו עיקול זמני על כספים וזכויות המגיעים מהנתבעת לחייבת. העתק מצו העיקול נשלח לנתבעת ביום 09/07/02.

ביום 11/07/02 השיבה הנתבעת כי אינה מחזיקה בכספים של החייבת.

ביום 02/09/02 הגיעו התובעת והחייבת להסדר פשרה, לפיו התחייבה החייבת לשלם לתובעת סך של 39,692 ש"ח בתשלומים. להבטחתם מסרה לתובעת המחאת זכות גמורה ובלתי חוזרת על כספים המגיעים לחייבת מהנתבעת, וזאת על ידי תשלומים כדלקמן:

7,000 ש"ח באופן מיידי, וסך של 4,000 ש"ח החל מחודש 10/02. לפיכך ביטלה התובעת את צו העיקול הזמני שהוטל אצל הנתבעת. לאחר שנשלח לנתבעת הסכם הפשרה עם טופס המחאת הזכות והודעה על ביטול העיקול קיבל הסכם הפשרה תוקף של פס"ד ביום 10/09/02.

מנהל החייבת מסר לנתבעת את צו ביטול העיקול ביום 19/09/02 וכן התבקשה הנתבעת לפעול על פי כתב המחאת הזכות ולהעביר לתובעת את התשלום הראשון על סך 7,000 ש"ח.

משפניותיה בכתב של התובעת לא נענו, קיים ב"כ התובעת שיחה טלפונית עם הגב' דינה ממחלקת החשבונות בנתבעת שטענה כי אין כל מניעה להעביר את הכספים לתובעת אך לא התקבלה כל הוראה כזו על ידי מי מהחייבת. ב"כ התובעת פנה למנהל החייבת שהודיע מפורשות כי נתן הוראה לנתבעת לפעול בהתאם לכתב המחאת הזכות.

לאחר שב"כ התובעת פנה שוב לנתבעת ולא קיבל מענה לפנייתו התברר כי הנתבעת בניגוד לכתב המחאת הזכות לא זו בלבד שלא העבירה את הכספים לתובעת אלא העבירה לחייבת כספים.

ביום 06/10/02 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת וביקש הסבר לפעולותיה הנ"ל.

ביום 14/10/02 הגיבה הנתבעת לראשונה וטענה כי הסכם המחאת הזכות נעשה בניגוד להסכם שבין החייבת לנתבעת שלפיו לטענת הנתבעת החייבת לא הייתה רשאית להמחות את זכויותיה לצד שלישי ללא הסכמה בכתב ומראש מאת הנתבעת.

ב"כ התובעת שלח לנתבעת מכתב ובו טען שלאור מחדלה באי תגובה לפניות התובעת אין לה להלין אלא על עצמה, וכן התבקשה הנתבעת לעכב את הכספים שבידה המגיעים לחייבת.

הנתבעת טענה כי זו חובתו של ב"כ התובעת לברר אם קיים סעיף בהסכם שבין הנתבעת לחייבת האוסר על המחאת הזכות.

התובעת טענה כי החייבת טרם שילמה לה מאומה, ולכן ביום 30/01/03 נפתח כנגדה תיק הוצל"פ שנכון ליום 29/05/03 יתרת החובה בו הינה 43,892 ש"ח.

התובעת טוענת שעל הנתבעת לשלם את מלוא סך התביעה וזאת בהתאם להסכם המחאת הזכות, ואי היענותה למכתבי ודרישות התובעת ישמש לרעתה.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי צו העיקול הוצא על שם חברת מירא לאור חשמל בע"מ קרי החייבת בעוד שכתב המחאת הזכות נושא את שם של חברת מירה לחשמל בנין בע"מ משכך אין כל נפקות לכתב המחאת הזכות כלפי הנתבעת.

כן טענה הנתבעת כי בהתאם לסעיף 9ב להסכם שבינה לבין החייבת התחייבה האחרונה שלא "להסב ו/או להמחות ו/או להעביר ו/או לשעבד הסכם זה כולו או מקצתו, או כל טובות הנאה או זכות או חובה על פיו, לאחר או לאחרים, אלא אם יקבל על כך הסכמה בכתב ומראש מסולל בונה" קרי הנתבעת. לפיכך טוענת הנתבעת כי משלא בדקה התובעת או ב"כ האם קיימת מניעה כלשהי בהמחאת הזכות ולא קיבלה עליה אישור בכתב  מפורש מאת הנתבעת אין לה להלין אלא על עצמה. ובכל מקרה המחאת הזכות נעשתה שלא על פי ההסכם ולכן אינה מחייבת כלל את הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת כי היה על התובעת לערוך בירור מקיף בטרם חתמה על הסכם הפשרה עם החייבת לאור הסתמכותה על כתב המחאת הזכות.