פסק-דין בתיק א 36724/03

1.       בין התובעת (הנתבעת שכנגד) (להלן: " התובעת") לבין הנתבעת 1 (התובעת שכנגד) (להלן: " הנתבעת"). נחתם הסכם שותפות לפתיחת גן ילדים ברח' רש"י בהרצליה. הסכם השותפות נחתם ביום 4.4.2000 ועל פיו השותפות תקים, תפעיל ותנהל גן ילדים וצהרון. על פי החלוקה בין הצדדים, השותפות ביניהן היא מחצית לכל אחת, כאשר התובעת תעסוק בתחום הפדגוגי והמקצועי הקשור להפעלת השותפות והנתבעת תעסוק בניהול האדמינסטרטיבי ותהיה אחראית על הניהול הכספי. ההכרות בין התובעת לנתבעים (התובעים שכנגד) (להלן ביחד: " הנתבעים") החלה, כאשר התובעת שימשה כגננת בגן בו שהתה בתם של הנתבעים.

2.       התובעת והנתבעת שכרו בית ברח' רש"י בהרצליה, שיפצו אותו על מנת שיוכל לשמש כגן ילדים ואף פתחו חשבון בנק משותף, אשר על מנת לפעול בו נדרשו חתימות שתי השותפות ביחד (ר' עמ' 4 שורות 22-23). בפועל הגן פעל כשנתיים בשנים 2001 ו - 2002. בסוף שנת הלימודים של 2002 נתגלע סכסוך בין השותפות, כאשר לכל צד גרסה משלו לסיבה לסכסוך. התובעת טוענת כי גילתה כי הנתבעת השתמשה בכספים של השותפות למטרותיה הפרטיות ואילו הנתבעת טענה כי גילתה שלתובעת אין תעודת גננת מוסמכת. בסופו של דבר, הגן נסגר והצדדים הביאו את הסכסוך שביניהם לביהמ"ש.

3.       התובעת הגישה תביעה על סכום של 328,996 ש"ח בהתבסס על תביעות שונות: השקעה בעסק, רכישות של הנתבעת מחשבון השותפות שלא לצורכי הגן, החזרת שיקים להורים, אי הפקדה או אי גביה של תשלומים מילדים שנשארו בגן, סכום שהיתה התובעת אמורה לקבל ממכירת הבעלות בגן, איזון תשלום בגין עבודה כגננת, לשון הרע ונזקים אחרים. הנתבעים לעומת זאת מכחישים את טענות התובעת מכל וכל ותובעים מצידם מן התובעת סכום של 110,000 ש"ח בגין לשון הרע, שלטענתם פרסמה התובעת כנגד הנתבעים.

4.       ברצוני לציין, כי מרבית טענותיה של התובעת הינן טענות הנובעות מכך, שלדבריה נתנה אמון מלא בנתבעת, ולכן לא בדקה את פעולותיה בחשבון ונהגה לחתום על המחאות ריקות ולתת אותן לנתבעת, על מנת שתבצע רכישות לצורכי הגן. כעקרון, התובעת צריכה היתה לבדוק את הדברים ב"זמן אמת" ולא לבוא בזמן מאוחר יותר בטענות ובדרישת הוכחות, כי הסכומים לא הוצאו לצרכים פרטיים של הנתבעת. יחד עם זאת, מצאתי, כי הנתבעת לא הקפידה ככלל על הפרדה בין הוצאות פרטיות להוצאות לצרכי העסק, גם כשהדברים נגעו למס הכנסה ונהגה להציג הוצאות שנועדו לצרכים פרטיים (כמו קניית ריהוט לתובעת לקראת כניסתה לדירה חדשה, בגדים שנקנו לילדי השותפות, שכר עבודת המטפלת הפיליפינית שעבדה אצל הנתבעת בלבד ורכישת אקווריום לבית הנתבעת) כהוצאות שהוצאו לצרכי הגן. דבר זה מצביע על גישתה של הנתבעת לנושאים אלה ולאחר ששמעתי את הנתבעת גם בחקירה הנגדית מצאתי כי ניתן לקבל את תביעת התובעת בחלק מן הרכיבים, כפי שיפורט להלן.

תעודת ההסמכה

5.       לתובעת לא היתה תעודת הסמכה רשמית לעיסוק כגננת והנתבעת טענה כי היא לא ידעה זאת בעת כריתת חוזה השותפות ופתיחת הגן. לטענת הנתבעת, משנודע לה הדבר החלה מערכת היחסים בין הצדדים להדרדר עד כדי כך שהגן נסגר. לטעמי, כל הסוגיה הזו אינה קשורה ישירות לפרטים הנתבעים בתביעה, אם כי בעקיפין הביאה להחמרת מערכת היחסים ולמשבר עם ההורים. כך או כך מן הראוי היה, שהתובעת לא תציג את עצמה כגננת אם אין לה תעודת הסמכה, בלא קשר להסבריה של התובעת כי מדובר בחיסרון של חצי נקודה לתואר וכיוצ"ב. התובעת טענה כי הנתבעת ידעה על כך שאין לה תעודת הסמכה ולהוכחה היא טוענת שהנתבעת אף אפשרה לה לשלוח פקס מביתה לבית ברל. פקסים אלה צורפו לכתב התשובה שהגישה התובעת, אולם לא צורפו לתצהיר, שהוגש ע"י התובעת והדבר אומר דרשני.

ההשקעה בעסק

6.       לטענת התובעת, עפ"י סעיף 6 (א) להסכם השותפות שתי השותפות צריכות היו להשקיע שווה בשווה. התובעת השקיעה, לטענתה, 50,000 ש"ח והנתבעת השקיעה 45,000 ש"ח בלבד. הנתבעת הודתה כי כאשר פתחו את חשבון הבנק, הפקידה אכן רק 45,000 ש"ח (ר' עמ' 19 שורות 9-8 לפרוטוקול). הנתבעת טוענת מצידה כי למרות זאת השקיעה במהלך חיי השותפות סכום נוסף העולה על אותם 5,000 ש"ח. לצורך כך, מפנה ב"כ הנתבעים לסעיפים 21, 76, 79 לתצהיר הנתבעת. בסעיף 76 טענה הנתבעת כך:

" מדי חודש רשמנו את הכספים שכל אחת מאיתנו משכה כהכנסה החודשית, ומתוך הרשימה הזו עולה כי התובעת קיבלה סך כולל של 110,550 ש"ח ואילו אני קבלתי 98,860 ש"ח. דהיינו, התובעת הרוויחה 11,690 ש"ח יותר ממני".

7.       לעניין זה אני מקבלת את גירסת הנתבעת. יתר על כן, לא מצאתי תשובה ראוייה לטענת הנתבעת בסיכומי התובעת.

רכישות שלא לצורכי הגן

8.       התובעת טענה כי הנתבעת רכשה באמצעות שקים של השותפות ועל חשבון השותפות רכישות לטובת עצמה ולטובת ביתה. לשם הוכחת טענה זו הציגה התובעת שיקים שונים ופרטים המפורטים בסעיפים 21 עד 43 לתצהיר התובעת. בין היתר הציגה התובעת קניות של מוצרים, שלטענתה, אינם שימושים לגן, כמו ראשי דיו, פסק זמן, בלוקים לכתיבה, קלינקס, סרגל חיתוך, עטים, תות שדה, הפעלה לילדים, דיסק של שלמה ארצי, פאלם פיילוט, 32 חולצות, הדרכת פאלם פיילוט, תאטרון בובות, דגי נוי (אין בגן אקווריום), לוח שעם, עטיפות לספרים, משחקי מחשב (לא היה בגן מחשב), מתנה לחבר, ועוד. הנתבעת הגיבה אחת לאחת לכל הטענות הללו, ואף נחקרה לגביהם. להלן אתייחס לכל אחת ואחת מן הטענות הללו ואכריע בה.

9.       שיק 148 מיום 6.2.2001, על סך 921.24 ש"ח. התובעת טענה כי נרכשו באופיס דיפו מוצרים שאינם רלוונטים ולא הגיעו לגן ביניהם ראשי דיו, פסק זמן, מארזי למינציה. אשר לראשי הדיו, הנתבעת הסבירה שגם לה וגם לתובעת היו מדפסות בבית והם היו משתמשות בהם לצרכי הגן, אשר לא היתה בו מדפסת. גם באשר לפסק זמן טענה הנתבעת כי הביאה אותו לגן וכך גם לענין מארזי הלמינציה. לענין זה לא השתכנעתי מדבריה של הנתבעת ואני קובעת כי ראשי הדיו ופסק הזמן נרכשו שלא לטובת הגן. ראשי הדיו בעייתיים באשר שבועיים מאוחר יותר שוב נרכשו ראשי דיו (ר' סעיף הבא). לעניין פסק הזמן שוכנעתי כי הנתבעת רכשה אותם לעצמה. אשר לפעילות הלמינציה, הרי שאני מקבלת שזו פעילות שנעשית בעבור הגן ולכן אני מעדיפה בעניין זה את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת. לכן בסעיף זה אני קובעת כי הנתבעת תשיב לתובעת מחצית מהסכום של 653 ש"ח. 

10.   שיק 192 מיום 19.2.2001 על סך 327.86 ש"ח. התובעת טענה כי נרכשו באופיס דיפו בלוקים לכתיבה, קליניקס, סרגל חיתוך, עטים, פסק זמן, ראשי דיו, תיק זרוק, אשר כולם לא הגיעו לגן. בהתחשב בכך שמדובר בקניה של ראשי דיו בהפרש של פחות משבועיים ובמוצרים שונים, שאני מקבלת את עמדת התובעת כי לא הגיעו לגן, אני קובעת כי גם חשבון זה הוצא כרכישה פרטית בעבור הנתבעת. בגן אין כל צורך בבלוקים לכתיבה ובעטים בוודאי שלא בתיק שנועד לשימוש לנתבעת. על כן יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

11.   שיק 197 23.2.2001, 248 ש"ח, תות שדה.  גם לענין זה אני מקבלת את עדותה של התובעת כי הפרי לא הוזמן ולא הגיע לגן. יש לציין כי בכל מקרה מדובר בסכום גבוה מאוד לתות שדה וככל הנראה בכמות רבה, שאינה מתאימה לארוע של "טעימות" פרי, כפי שניסתה הנתבעת להציגו. יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

12.   שיק 273 מיום 11.5.2001 על סך 450 ש"ח, הפעלה לילדים. - התובעת טענה כי לא הוצגה חשבונית לענין זה וכי במועד הזה לא בוצעה כל הפעלה בגן. הנתבעת טענה בחקירה הנגדית כי איבדה את החשבונית. לטענתה מדובר היה בשימוש בגן בשעות הערב לצורך יום הולדת של אחד הילדים, כאשר בעבור ההפעלה שולם לתובעת ולנתבעת במזומן והסכום הוצא מהשותפות (ר' עמ' 23-22).  אכן מדובר בפעולה שאין חשבונית בצידה ולכן אין לאשר אותה ויש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

13.   שיקים 306 מיום 30.5.2001 על סך 105 ש"ח; 410 מיום 1.8.2001 על סך 200 ש"ח; 236 מיום 15.4.2001 על סך 105 ש"ח; 357 מיום 1.7.2001 על סך 105 ש"ח ו - 172 מיום 1.10.2001 על סך 106 ש"ח. לגבי כל השיקים האלה, טענה התובעת כי ניתנו ל"קלין שופ", שהיא איננה ספק של הגן ושימשו לנתבעת לניקוי מוצרים פרטיים. לענין זה העידה הנתבעת כי מדובר במכבסה, שעמה עבדה הגן ואליה נשלחו פריטים כגון מפות שולחן, מגבות, סדינים וגם שטיח. יש לציין, כי המכבסה לא כתבה על החשבונית או בפרוט אחר מה היו הפריטים שאותם כיבסה. לנתבעת לא היתה תשובה טובה מדוע אמה של הנתבעת גם היא עשתה כביסה ואם כך מה היה צורך בניקוי ב"קלין שופ". לפיכך, גם בענין זה אינני מקבלת את גירסת הנתבעת ואני קובעת כי היא השתמשה בסכומים אלה של "קלין שופ" לשימושה העצמי. יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

14.   שיק 318 מיום 7.6.2001 על סך 498.70 ש"ח. מדובר בקניית דיסק של שלמה ארצי ושני מחשבונים מאופיס דיפו. לטענת התובעת הדיסק של שלמה ארצי מעולם לא הגיע לגן. הנתבעת טענה שהדיסק של שלמה ארצי כן הגיע לגן והיה ראוי להשמעה לילדים. גם בענין זה שוכנעתי שהדיסק של שלמה ארצי לא הגיע לגן. יחד עם זאת, לענין המחשבונים לא מצאתי שהתובעת אומרת בפרוש שלא קיבלה את המחשבון ולכן יש לאשר אותו. הסכום שיש להשיב לתובעת ברכיב זה מחצית מהסך של  60 ש"ח.

15.   שיק 319 מיום 10.6.2001 על סך 1,848 ש"ח הפאלם פיילוט - לענין זה אני מקבלת את טענת התובעת כי לא ידעה שהנתבעת רוכשת לעצמה על חשבון השותפות פאלם פיילוט. אינני מקבלת לענין זה את טענתה, שהפאלם היה לצורכי הגן. לפיכך אני קובעת, כי גם שיק זה נעשה לשימוש עצמי. יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

16.   שיק 336 מיום 14.6.2001 320 ש"ח בגין 32 חולצות - לטענת התובעת מדובר בחולצות שלא הוזמנו ולא הגיעו לגן. הנתבעת כותבת לענין זה כהאי לישנא: "זו היתה חנות בגדי ילדים ביפו אשר התובעת ואני בצוותא נסענו אליה ורכשנו שם בגדים לבן של התובעת וגם לילדים שלי" (ר' סעיף 26 ח' לתצהיר הנתבעת בעמ' 5). דווקא טענה זו בתצהיר של הנתבעת, ממנה עולה כי לא הססה להציג רכישות פרטיות כרכישות לצורך העסק, מעידה על אמינותה בניהול כספים בין היתר בניהול כספי השותפות. יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.

17.   שיק 337 מיום 14.6.2001 על סך 234 ש"ח, הדרכת פאלם פיילוט. כפי שקבעתי שרכישת המכשיר היתה לצרכים פרטיים, הרי שגם ההדרכה היתה כזו. יש לחייב את הנתבעת להשיב את מחצית הסכום לתובעת.