פסק-דין בתיק א 3664/03

כללי

1.         התובע, יליד 1959, היה במועד הרלבנטי לתביעה, נהג ומפעיל מכונות חקלאיות בשירות הנתבעת מס' 1, ונפגע, לפי טענתו, בתאונת עבודה ביום 18.05.00.

2.         הנתבעת מס' 1, חברה פרטית בע"מ, היא מעבידתו של התובע במועד הרלבנטי לתביעה, הנתבע מס' 2 היה, לפי הטענה, הבעלים ו/או המחזיק ו/או המתחזק ו/או הבונה של המתקן המעורב בתאונה, והנתבעת מס' 3 היא, חברה לביטוח בע"מ, שבמועד הרלבנטי לתביעה ביטחה הנתבע מס' 2 בביטוח חבות מעבידים.

3.         לטענת התובע (בכתב התביעה) אירעה לו התאונה בעת שירד ממיכל שהותקן על ידי הנתבע מס' 2 בחצריו, שהיה מונח על רמפה בגובה 3 מ' לערך, שלא היה מחובר לו סולם או כל אמצעי המאפשר שימוש בטוח בו (להלן: "המתקן").

            התובע טוען כי אחר שסיים לפרוק דשן לתוך המתקן - החליק ונפל, כך אחר שהגיע לחצר הנתבע מס' 2, לפי הזמנתו - לצורך אספקת דשן נוזלי (להלן: "התאונה").

4.         התובע נתן חוות דעת מטעמו, של ד"ר גד ולן, על פיה נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 30% בגין הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני.

            מטעם הנתבעים ניתנה חוות דעתו של פרופ' י. נרובאי, שקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין הגבלה קלה מאוד בתנועות עמ"ש.

            מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, ד"ר י. כספי, בדק התובע ומצא כי נכותו הצמיתה כתוצאה מהתאונה, היא בשיעור של 20%.

5.         מאחר ונתגלעה מחלוקת בין בעלי הדין, גבי נסיבות התאונה, הוחלט כי הדיון יפוצל ותחילה תידונה נסיבות התאונה וסוגיית החבות.

6.         מטעם התובע העידו הוא עצמו ובן דודו, מר קמאלת עיד, שעדויותיהם הראשיות ניתנו בתצהירים.

            מטעם הנתבעת מס' 1 - העיד מר מנדלוביץ יהושע, שכיהן במועדים הרלבנטיים, כמנהלה הכללי.

            מטעם הנתבעים מס' 2 ו - 3 - העידו מר יובל סלומון, ששימש כמנהל גידולי השדה של הנתבע מס' 2, ואחיו - מר עמירם סלומון, ששימש במועדים הרלבנטים כמרכז הפרדס של הנתבעת מס' 2.

דיון

7.         אחר עיון בכתבי הטענות, בראיות שהוצגו, לרבות בסיכומי טענות ב"כ בעלי הדין - אני מוצאת לדחות התביעה, מהטעמים שיפורטו להלן, וראש וראשון - מתוך שהתובע, שעליו מונח הנטל להוכיח - לא עמד בו, שכך יש לקבוע אחר בחינת מכלול העדויות והראיות, כי לא צלחה ידו להטות כף מאזני ההוכחה לטובתו, ולו כחוט השערה  - כנדרש לפי מבחן ההסתברות שבמשפט האזרחי.

            כך אני מוצאת להורות, גם מתוך הסתירות בעדויות התביעה, ביניהן לבין עצמן, בתוכן גופן, ומתוך השוואתן להודעות שמסר התובע מקום אחר.

8.         לפי גרסתו של התובע נפגע בתאונה, בעת שירד ממשטח עליו היה מונח מיכל לתוכו פרק באמצעות משאיתו דשן נוזלי, שתוך כדי הירידה  ומתוך שלא היו במתקן נקודות אחיזה - החליק ונפל על רגליו מגובה מטר וחצי.

            התובע טוען כי הגיע ביום התאונה, אל הנתבע מס' 2, מלווה בעד עיד, על מנת לפרוק מטען דשן נוזלי, ולשם הגיע אחר שפרק דשן במושב ניר עקיבא - אלא שלא הציג כל ראיה גבי פריקת דשן במושב ניר עקיבא, וכך גם לא העיד מי אחר, מלבד עיד, שיאשר כי אכן לווה ביום התאונה על ידי עיד.

            בתעודת המשלוח שהוצגה על ידי הנתבעים מס' 2 ו - 3 מיום 18.05.00 צויין כי שם הנהג הוא "עיד", ובתעודת המשלוח מיום 17.05.00 מצויין שם הנהג "חאלד" - הוא התובע, אלא שהסבריו של התובע גבי זהות הנהגים, כפי הרשום בתעודות המשלוח - אינה מניחה הדעת, שהרי לפי עדותו:-

            "... אני משיב שמיום 7 למאי עיד התחיל לעבוד איתי והיינו יחד בהעמסה ובפריקה, ב - 17 לחודש עיד נסע לבד והעמיס, אני לא העמסתי איתו והתעודה יצאה על השם שלי, עיד נסע לבד לחיפה. גם ב - 18 לחודש עיד נסע לחיפה והעמיס. ב - 17 לחודש בלילה עיד נסע לחיפה העמיס המשאית והביא אותה לפנות בוקר ואני העמסתי באור הנר. אסור להכניס שני נהגים, אין ביטוח, פעמיים הוא ירד בשער ולא נכנס להעמיס איתי.  ב - 18 לחודש כבר היה לו אישור כניסה להיכנס" (עמ' 9 שורה 10 לפרוטוקול).