פסק-דין בתיק א 36559/04

התובע והנתבעים 2-4, הינם שוכרים של שטחים המצויים באותו הבניין והמשמשים אותם לצורך עיסוקיהם (התובע כעו"ד והנתבעים 2-4 כסוחרי מוניות). הנתבע 1 הינו הבעלים והמשכיר של אותם השטחים. 

בפניי תביעה על רקע "סכסוך שכנים", אשר בעיקרו נסב סביב מחלוקת, על שימוש בחניה אחת,  מתוך 11 חניות, המשמשות את התובע ואת הנתבעים 2-4, ובקשר לשימוש שעושים הנתבעים, בחניות.

במסגרת התובענה שהגיש, עותר התובע לקבלת שלושה סעדים: צו מניעה, סעד הצהרתי וסעד כספי, כנגד הנתבעים.

רקע עובדתי

ביום16/12/2001, חתמו התובע- עו"ד ונוטריון במקצועו (להלן:" התובע") ויסקולקה יצחק (להלן:" נתבע 1" או " מר יסקולקה"), על חוזה שכירות (בלתי מוגנת) (להלן:" החוזה" או " ההסכם") (נספח א' לכתב התביעה) לפיו, ישכור התובע מהנתבע 1, החל מיום 1/1/2002- שטח של כ- 40 מ"ר לצרכי משרד (להלן:" המשרד הגדול" או "המושכר").

המשרד הגדול,  מהווה חלק מדירה בת כ- 50 מ"ר (להלן:" הדירה" או " הנכס"), המצויה בבניין הידוע כגוש 6972 חלקה 257, בשדרת הר ציון 70 בתל אביב (להלן:" הבניין").

הבניין אינו רשום כבית משותף, שכן הוא אינו רשום כלל בלשכת רישום המקרקעין (להלן: " הטאבו") ובהתאם לרשום בנסח המקרקעין שהוצג, המדובר בחלקת קרקע בלבד, בשטח כולל של 462 מ"ר (נספח א' לתצהירו של מר מנחם).

הדירה חולקה בפועל בעבר, ע"י מר יסקולקה או מי מטעמו, והיא הכילה משרד נוסף, בשטח של כ- 10 מ"ר (להלן:" המשרד הקטן") שהיה מושכר, עת נכנס התובע למשרד הגדול, לסוכן ביטוח בשם דני זבידה (להלן:" מר זבידה").

בבניין שתי דירות נוספות, האחת- אף היא  בבעלותו של נתבע 1 (להלן:" הדירה הדרומית") שהייתה מושכרת בעת חתימת ההסכם, ליוסף עבדי (להלן:" מר עבדי") והנוספת בבעלותה של משפחת בן דוד (להלן:" משפחת בן דוד", להלן:" הדירה העורפית").

בסוף שנת 2002 פינה מר עבדי את הדירה הדרומית ועבר להתגורר בדירה העורפית.

כשפינה עבדי את הדירה הדרומית היא עברה שיפוץ וכנראה שימשה כקזינו במשך כשמונה חודשים,  עד שזה נסגר ע"י המשטרה והדירה הדרומית, הושכרה בחודש אוגוסט 2003 לנתבעים.

הנתבע 1 יפה את כוחו של אביו- מר מנחם יסקולקה (להלן:" מר מנחם"), להסדרת ניהול הנכס, שעד ליום 18/8/1997, היה בבעלותו, והחל מתאריך זה מכר אותו ללא תמורה לנתבע 1 (ראה נספח א' לתצהיר עדותו של מר מנחם).

במסגרת החוזה, בין התובע לנתבע 1 הוסכם, כי מטרת השכירות הינה לצורך " משרד בלבד" (סעיף 3 א' להסכם). כמו כן הוסכם בחוזה כי,  התובע לא ישכיר את המושכר ולא ירשה שימוש בו  או כל חלק ממנו לאדם אחר, בין בתמורה ובין בהעדרה "להוציא שימוש המותר בהתאם לחוזה זה" (סעיף 5 ב' להסכם). החל מהיום הראשון לשכירות, הכניס  התובע, לתקופה מסוימת, את אחיו, אוחיון יצחק (להלן:" מר אוחיון"), לנכס,  ושניהם יחד עבדו במשרד הגדול, כל אחד לצרכיו הוא: התובע- לצורכי משרד עו"ד, ומר אוחיון-  משרד, לתווך של זכויות ציבוריות למוניות.

 התובע נכנס למושכר, "בנעליו" של שוכר קודם- בשם מיכאל חנוך (להלן:" מר חנוך"), אשר התחייב לשלם את מלוא תשלומי הארנונה והמים של שני המשרדים (הגדול והקטן), וסוכם- בסעיף 3 בפרק " תנאים נוספים", כי התובע ימשיך בתנאים אלה וישא במלוא תשלומי הארנונה והמים של שני המשרדים בנכס, ואילו בסעיף 4 סוכם, כי חשבון החשמל של הדירה ישולם על ידי התובע ומר זבידה, שווה בשווה.

הנתבעים 3 ו-4, עוסקים בתיווך מוניות, והינם הבעלים של נתבעת 2 -שהינה שותפות לא רשומה (שלושתם יחד יקראו ונקראו:" הנתבעים").

בתחילת שנת 2002, עזב מר זבידה את המשרד הקטן, והוא הושכר ע"י מר יסקולקה לשוכרים חדשים-לנתבעים.

ביום 25/3/2002, נחתם חוזה שכירות (בלתי מוגנת) בין מר יסקולקה לבין הנתבעים בקשר להשכרת המשרד הקטן (להלן:" הסכם השכירות"- נספח ג' לתצהירו של מר מנחם).  

בהסכם השכירות סוכם, כי הנתבעים ישכרו את המשרד הקטן, החל מיום 1.4.2002, במקום מר זבידה, למטרת  תיווך מוניות בלבד (סעיף 3 א להסכם השכירות).

כאמור החל מיום 1.9.2003, שכרו הנתבעים מנתבע 1 גם את הדירה הדרומית, לאחר שעזב אותה מר עבדי בסוף שנת 2002, ולאחר שזו שימשה כקזינו, שנסגר ע"י המשטרה.

החל מאותו המועד, המשרד הגדול (שהוחזק ע"י התובע) , המשרד הקטן +הדירה הדרומית (שניהם הוחזקו מאז ספטמבר 2002 ע"י הנתבעים) , היוו את חזית הבניין, כאשר מאחור כאמור הדירה הנוספת (שהוחזקת ע"י עבדי) .