פסק-דין בתיק א 36547/04

א.        עובדות

התובעת ילידת 30.12.1924, אלמנה, נפלה ונחבלה ביום 9.3.04, במהלך יציאתה מרכב בו נהג נכדה, הנתבע 2 (להלן: " התאונה"). הנתבעת 1 היתה המבטחת של הרכב ( להלן: "הנתבעת").

ממקום התאונה פונתה התובעת לבית חולים וולפסון, כשהיא סובלת משבר בין - תת טרוכנטרי בירך ימין. ביום 10.3.04 בוצע שחזור סגור של השבר בקיבוע פנימי באמצעות מסמר PEN, וביום 18.3.04 שוחררה התובעת מבית החולים (נספח ב' לת/3) והועברה על ידי בנה להמשך טיפול ב"מגדלי הים התיכון" בבת ים עד ליום 5.7.04.

ביום 3.8.04, בעקבות נפילה חוזרת של התובעת, אושפזה בבית חולים וולפסון עד ליום 5.8.04 (נספח ז' לת/3).

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת היא בשאלת גובה הנזק בלבד.

            מטעם בית משפט מונה פרופסור תום הילל, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה"). בחוות דעתו הראשונה מיום 28.7.05 קבע המומחה כי השבר מחובר עם התמוטטות האזור הטרוכנטרי ובליטה של שני המסמרים הצוואריים הצידה מתוך קנה עצם הירך. עקב בליטת המסמרים מועמדת התובעת לניתוח, ועל כן מצבה אינו סופי ויש לחזור ולבדוק אותה חצי שנה לאחר הוצאת המסמרים. ביום 1.8.05 עברה התובעת ניתוח להוצאת בורג בולט והחלפת בורג אחר בצוואר הירך, ובעקבותיו נבדקה פעם נוספת על ידי המומחה אשר קבע בחוות דעתו מיום 4.6.06 כי השבר מחובר באופן מלא. קיימת אי סדירות של העצם באזור הקורטקס של הטרוכנטר הגדול, נמצא קיצור של 3-4 ס"מ ברגל שמאל וקיימת הגבלה קלה בתנועות מפרק ירך ימין. בשל קיצור הרגל קבע המומחה כי נכותה הצמיתה של התובעת היא בשיעור 10%, על פי סעיף 47 (5) ג' לתקנות המל"ל, ועקב אי הסדירות של העצם באזור הטרוכנטר הגדול, עם כאבים המתאימים לבורסיטיס טרוכנטרית 10% על פי סעיף 35 (1) ב' לתקנות המל"ל. סה"כ נכותה הצמיתה המשוקללת של התובעת - 19%.

            הצדדים ויתרו על חקירת המומחה.

ב.         גובה הנזק

            1.         הוצאות רפואיות בעבר

                        הנתבעת מסכימה להחזר הוצאותיה הרפואיות של התובעת בגין רכישת גרביים אלסטיות, מקל הליכה ותרופות על פי קבלות שצורפו לתצהיר התובעת.   

המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת החזר הוצאות הדיור של התובעת ב"מגדלי הים התיכון", לרבות הטיפולים הפיזיותרפיים אשר ניתנו לה במהלך השהייה שם.

לטענת הנתבעת, "מגדלי הים התיכון" אינו נחשב בית חולים שיקומי או סיעודי, אינו מוכר ככזה על ידי משרד הבריאות, ועל כן העברתה של התובעת להמשך טיפול על דעת בני משפחתה, ללא כל המלצה לכך מצד בית חולים וולפסון (מכתב השחרור מיום 18.3.04), ותיאום עם קופת חולים, מהווה הפרה של חובת הקטנת הנזק, כך גם לגבי הטיפולים הפיזיותרפיים אשר ניתנו באופן פרטי במהלך השהייה שם.

אני דוחה דרישת התובעת להחזר עלות השהייה ב"מגדלי הים התיכון", אשר אינו מוכר כבית חולים ואינו נמנה על נותני השירותים שבהסדר עם "שירותי בריאות כללית", מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד 1994, והתקנות שעודכנו מכוחו.

במכתב השחרור מבית חולים וולפסון אין המלצה להתאשפז במקום כלשהו, לרבות ב"מגדלי הים התיכון", ואף בנה של התובעת בחקירתו הנגדית הודה כי החליט על דעת עצמו לאשפז את אמו ב"מקום יותר מכובד", וכי המקום אינו בית חולים אלא מקום החלמה (פרוט' מיום 7.11.07, עמ' 10 ש' 11-8).

מכוח עקרון הקטנת הנזק, חובה על ניזוק אשר עומדת לרשותו אפשרות לקבל טיפול רפואי ברמה נאותה, ובמסגרת השירות הציבורי לבחור באפשרות זו (ע"א 357/80, יהודה נעים נ' משה ברדה פד"י לו (3) 762). מכוח אותו עקרון אני גם דוחה את דרישת התובעת לקבל החזר עבור טיפולים פיזיותראפיים, אשר ניתנו לה במהלך שהייתה ב"מגדלי הים התיכון", שכן יכלה לקבל טיפולים אלה במסגרת קופת חולים.

נוכח האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1000 ש"ח בגין הוצאותיה הרפואיות של התובעת.

            2.         הוצאות רפואיות לעתיד

המומחה לא התייחס בחוות דעתו להוצאות רפואיות מיוחדות של התובעת, ומשהוצאות אלה לא הוכחו, וממילא זכאית התובעת לכיסוי הוצאותיה במסגרת קופת החולים, על כן אני דוחה דרישתה לפיצוי בפריט נזק זה.

            3.         הוצאות ניידות בעבר ובעתיד