פסק-דין בתיק א 3646/04

1.         התובעים, שהינם בני זוג, מבקשים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין עוגמת הנפש אשר לטענתם נגרמה לתובעת בעקבות מכירת  שתי חלקות קבר  אשר רכשה מהנתבעת במטרה להיקבר בבוא העת בקרבת המנוחה, מרגרטה ברל ז"ל (להלן: "המנוחה").

2.         לטענת התובעים, המנוחה היתה אישה ערירית ובמשך שנים עובר לפטירתה שררו בינה לבין התובעת יחסי קרבה הדוקים מאוד והמנוחה אף ראתה בתובעת כבתה. המנוחה ביקשה להיטמן בבוא העת בקרבת מקום יחד עם התובעת ועל-כן היא רכשה מהנתבעת ביום 13.05.97 שתי חלקות קבר בתמורה לסך של 18,000 ש"ח. מספר חודשים לאחר מכן רכשה התובעת מהנתבעת עבור בעלה התובע חלקת קבר שלישית סמוך לשתי החלקות אשר רכשה המנוחה. בגין חלקה זו שילמה התובעת לנתבעת סך של 9,000 ש"ח.

            ביום 21.11.01 נפטרה המנוחה והיא נטמנה באחת מחלקות הקבר אשר רכשה בחייה. התובעת נהגה לפקוד את קבר המנוחה ובמהלך ביקור ביום 11.01.04 היא גילתה כי ליד קבר המנוחה נטמן אדם אחר בשם מוריס משה ז"ל. התובעת פנתה למר ניסן לוי מטעם הנתבעת (להלן: "לוי") ואז נודע לה כי נציג הנתבעת בשם שמואל אבוחצירה (להלן: "שמואל") מכר שתי חלקות הקבר אשר נרכשו עבור התובעים למשפחת לוי בתמורה לסך של 11,000 ש"ח בגין כל חלקה.

            לטענת התובעת, בשל מעשי הנתבעת כמתואר לעיל, נבצר ממנה לקיים את מצוות המנוחה להיטמן בקרבתה והדבר גרם וגורם לה עוגמת נפש מרובה - מכאן התביעה.

3.         הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה על הסף. לטענתה, במהלך שנת 2001 הודיעה התובעת למר שמואל כי בשל מצוקה כלכלית ברצונה למכור שתי חלקות הקבר המיועדות לה ולתובע וכי ממילא היא מאסה בקרבת המנוחה ואינה מעוניינת להיטמן בקרבתה. ואכן, משנמצא הקונה, נמכרו שתי חלקות הקבר שהיו מיועדות לתובעים אולם התובעת סירבה לקבל לידיה את התמורה אשר שילמה עבור שתי חלקות הקבר.

4.         לאחר הגשת התביעה החזירה הנתבעת לתובעת תמורת שתי חלקות הקבר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 

5.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין ניתן לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית וסיכומים בכתב מבלי שהמצהירים נחקרו בפניי. 

6.         בסעיף 12 לתצהירה טענה התובעת כי במהלך שנת 1998 היא פנתה למר לוי והתעניינה במכירת חלקת הקבר אשר רכשה עבור בעלה התובע, הואיל והנ"ל הביע רצונו להיטמן בבוא העת בחלקת הקבר בה נטמנו אחיו, אולם, לאחר מספר חודשים היא הודיעה לו כי בעלה ייטמן באותה חלקת קבר ועל כן הסכם הרכישה יישאר בתוקף.

            לסיכומי הנתבעת צורף שאלון אשר הומצא לתובעת ותשובותיה לשאלון. בסעיף 10 לשאלון נשאלה הנתבעת "האם הודעת למר ניסן לוי כי מאחר ונקלעת לקשיים כלכליים, ברצונך שימכור את חלקות הקבר שלך ושל בעלך, וישיב לך את התמורה אשר שילמת עבורן ?" . התובעת השיבה לשאלה זו ב- "כן" וזאת ללא כל הסתייגות או טענה כאילו חזרה בה מבקשתה למכור שתי חלקות הקבר. 

            למותר לציין כי התשובה הנ"ל סותרת בתכלית טענת התובעת בסעיף 12 לתצהירה, כאמור לעיל, מה גם ובתצהיר נטען רק לעניין מכירת חלקת הקבר של התובע ולא של שני התובעים כעולה מהתשובות לשאלון. נסיונה של התובעת להאדיר את עוגמת הנפש מהתנהגות הנתבעת אשר מנעה ממנה, כביכול, להיטמן בקרבת המנוחה וטענתה כאילו שררו בינה לבין המנוחה יחסי קרבה הדוקים בדומה ליחסי אם ובת, אינם מתיישבים עם בקשתה למכור שתי חלקות הקבר על מנת להיחלץ מהמצוקה הכלכלית אליה נקלעו התובעים.

7.         יתרה מכך, התובע לא טרח להגיש תצהיר לתמיכה בטענת התובעת כאילו ביקש להיטמן במקום אחר בקרבת אחיו ולאחר מכן חזר בו מכוונה זו. הדבר אומר דרשני ומקים את החזקה  בהתאם להלכה הפסוקה, לפיה, הגשת תצהיר מטעמו היתה פועלת לרעת התובעים ותומכת בגרסת הנתבעת (ראה - ע"א 641/87  קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פד"י מד (1), 245).

8.         מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדותם של גב' מיכאלה אוסטרובסקי  ולאה לבטוב. לטענת הנ''ל הן הכירו את המנוחה והתובעת וכי משגילתה האחרונה שבחלקת הקבר הסמוכה למקום בו נטמנה המנוחה נטמן אדם אחר, הגיעה אליהן התובעת "כשהיא בוכה בכי מר, ומזועזעת עד עמקי נשמתה...". כן נטען בשני התצהירים כי משבחרה התובעת חלקות קבר אחרות לה  ולבעלה, היא בחרה בשתי חלקות צמודות "רק על מנת להיות קרובה לקברה של המנוחה ככל שניתן".

            תמוה מאוד כי אין  לטענות אלה זכר בתצהיר התובעת. אדרבא, בסעיף 15 לתצהירה טענה התובעת כי מר לוי ביקש ממנה להתלוות אליו למשרד הנתבעת בחיפה על מנת לרכוש עבורה ועבור בן זוגה שתי חלקות קבר חלופיות, אך לא נאמר באם הסכימה להצעתו זו ובאם אכן רכשה שתי חלקות קבר הסמוכות לחלקות הקבר של המנוחה. 

9.         בסיכומי טענותיו ביקש ב"כ הנתבעת לחייב את התובעים בהחזרת סכום אשר  שולם להם בגין שתי חלקות הקבר הואיל ותשלום סכום זה נעשה בטעות מאחר והתובעת לא שילמה אותו מכיסה.

            אין לקבל טענה זו הואיל ומדובר היא בהרחבת חזית והטענה בדבר הטעות הועלתה בעלמא.

10.        לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף.

            התובעים ישלמו לנתבעת, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכר טרחת עו''ד בסך של 2,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ה (31 ביולי 2005)  בהעדר הצדדים.