פסק-דין בתיק א 36424/04

רקע

זוהי תובענה, שעניינה בסכסוך, שמקורו בשותפות שהתפרקה.

התובעים והנתבעים היו בעלי מניות בחברת כמהין ד. בע"מ - הנתבעת 4, שעיסוקה היה ייצור ושיווק עוגות (להלן: "החברה"). 

תחילתה של השותפות הייתה בחודש ינואר 2003, בעת שהנתבעים הצטרפו, כבעלי מניות לחברה,  שנוהלה ע"י התובעים עד לאותה עת.

עד מהרה, כבר במהלך השנה הראשונה, התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים ולאור זאת החליטו להיפרד ולפרק את השותפות. הוסכם כי הנתבעים ירכשו מהתובעים את חלקם בחברה, כך שלאחר הרכישה תעבור החברה לבעלותם הבלעדית של הנתבעים.

ביום 17.02.04 נחתם הסכם בין הצדדים, לפירוק השותפות (להלן:  "ההסכם").

ההסכם כלל הוראות שונות בקשר להליכי הפרוד, כאשר מטרתו העיקרית של ההסכם הייתה, כהגדרת הצדדים: "לסיים באופן מוחלט וסופי מערכת היחסים ביניהם, וכן את כל הטענות של הצדדים זה כנגד זה באופן שלאחר חתימת ההסכם, ובכפוף לקיום חיוביו, לא יהיו לאף אחד מהצדדים טענות מכל מין וסוג זה כנגד זה" (סעיף 4 להסכם).

התובעים טוענים, כי הם מילאו את חלקם בהסכם, וכנגד תשלום התמורה הועברו המניות בחברה לנתבעים, אך מנגד הנתבעים הפרו את התחייבותם על פי ההסכם, ובעיקר הם לא ביטלו ערבויות שנתנו התובעים לצדדים שלישיים, בקשר עם החברה, וכן לא החזירו כספים המגיעים לתובעים,  בקשר עם פעילותה של החברה. ולפיכך, נאלצו התובעים להגיש את התביעה דנן. 

לאור האמור, תבעו התובעים את הנתבעים בתובענה שבפניי ועתרו לקבלת הסעדים הבאים:

א.         לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סכום הפיקדון בסך של 31,168 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מאוגוסט 2001.

ב.         לחייב את הנתבעים לבטל את ערבויות התובעים אצל חברת גידרון.

ג.          לחייב את הנתבעים לבטל את ערבויות התובעים בהסכם השכירות.

(ר' סעיפים 29 ו- 30 לכתב התביעה).

הערבויות

במהלך המשפט נושא הערבויות נפתר,והתובעים הופטרו מערבותם, ולפיכך כל שנותר במחלוקת הינה השאלה, האם התובעים זכאים לקבל החזר חלקי או מלא של הפיקדון שהיה בידי המשכיר, וכדברי ב"כ התובעים, בתום שלב שמיעת הראיות, כאשר אמר: "אנו תובעים היום רק את ה - 15,000 ש"ח + מע"מ שנותרו + הוצאות משפט, זה כל מה שאנו תובעים" (עמוד 32 שורה 2, 3 לפרוטוקול הדיון).

כבר בישיבה הראשונה - ביום 23.03.05, הודיע ב"כ התובעים, כי מאז הגשת התביעה ועד לישיבה זו, פעלו הנתבעים "לקיום חלק מההפרות שהפרו, לתיקון ההפרות, שבפועל נותרו שני דברים עיקריים, השבת הערבויות אצל משכיר הנכס והשבת הפיקדון" (עמוד 1 שורות 9-11 לפרוטוקול הדיון).

כמו כן, כבר באותה ישיבה הודיע ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים שיחררו "את הערבויות של המשכיר, יש הסכם חדש של המשכיר וזה הסכם חדש שהגיע אליי שבמסגרתו הם שיחררו" (עמוד 3 שורה 16, 17 לפרוטוקול הדיון).

גם בהחלטתי מאותו יום, בתום אותה ישיבה הבהרתי, כי הנתבעים הציגו בפני ביהמ"ש, חוזה שנחתם עם המשכיר, ביום 01.04.04 (להלן: "חוזה השכירות החדש" שהוגש לי וסומן נ/1). באותה ישיבה קבעתי, כי מבלי להתייחס לשאלה, אם היה בחוזה השכירות החדש הפרה של ההסכם ואם לאו, הרי שלכאורה חוזה השכירות החדש, פותר את עניין ביטול הערבויות של התובעים למשכיר, וב"כ התובעים אם ירצה, יפנה במישרין למשכיר לקבלת שטרות הביטחון, לאור החוזה החדש  (רא' החלטתי מיום 22.03.05).

למען העמדת דברים על דיוקם, יש לציין כי ב"כ התובע גם בסיכומיו, המשיך לטעון, כי השטרות על פי הסכם השכירות, טרם הושבו לתובעים ויש צורך לחייב את הנתבעים "להשיב לתובעים את הערבויות המצויות בידי המשכיר..." (סעיף 31 לסיכומי התובעים).

אין ממש בדרישה זו של התובעים, לעניין השבת הערבויות מהמשכיר. מרגע שנחתם בפועל חוזה השכירות החדש עם המשכיר, ברור שלשטרות אלו לא הייתה כל משמעות בעיני המשכיר, ולא הייתה לו כוונה לעשות בהם שימוש. ככל שהמשכיר לא החזיר את השטרות לתובעים, נבע הדבר אך ורק מחוסר רצונו לעמוד בתווך, בין הצדדים המסוכסכים. במהלך הדיון העיד המשכיר, כי אין ולא היה בכוונתו, לעשות שימוש בשטרות אלו, מרגע שניתנו לו שטרות חדשים עם חתימת חוזה השכירות החדש. המשכיר אישר במפורש, כי הוא הציע לתובע 2 לקחת את השטרות, אך העדיף לחכות להחלטה שיפוטית, וכך אמר בעדותו: "מרגע שנתנו לי ערבויות הצעתי לדן לקחת את שטר הערבות, בכל מקרה לא הייתי עושה שימוש בו" (ר' דברי העד רמי לוי עמ' 14 שורות 8, 9 לפרוטוקול).