פסק-דין בתיק א 3641/04

בפני תביעה כספית כנגד מנהל חברה באשר לחוב של החברה שנוצר עקב הפרת צו עיקול.

רקע

1.         הרקע לתובענה דנן אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ועיקרו הינם ההליכים שהיו בת.א. 18277/02 בבמ"ש זה.

2.         התובע בתיק 18277/02 הנ"ל היה בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק"), שהינו אף התובע כאן. הנתבע שם היה מר שיני אליאס (להלן - "אליאס") שהינו הצד השלישי בתובענה הנוכחית.

3.         במסגרת ההליכים בת.א. 18277/02 (בבש"א 16311/02), הוטלו עיקולים על ידי הבנק אצל מחזיקים שונים לגבי נכסים של אליאס - ובין היתר הוטל עיקול כאמור אצל חברת בן שאול השקעות בע"מ (להלן - "החברה").

4.         בתשובתה לצו העיקול הודיעה החברה כי היא מחזיקה בסכום של כ-53,000 ש"ח אשר אמור להשתלם לידי אליאס ביום 10/4/2003. בין הצדדים הוסכם כי הסכום יועבר לידי הבנק והסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה של בהמ"ש ביום 8/1/2003 (כלומר כשלושה חודשים לפני המועד המיועד להעברת הכספים).

5.         דא עקא, שלמרות צו העיקול ולמרות ההחלטה מיום 8/1/2003 - העבירה החברה את הכספים לידי אליאס במקום לידי הבנק וזאת, ככל הנראה, בהמחאה בנקאית שנרשמה ביום 27/1/2003 ושתאריך פרעונה 28/2/2003 (להלן - "ההמחאה לאליאס").

6.         בחודש מאי 2003 התבקשה החברה להעביר לבנק את הסכום שעוקל ואז התברר כי הסכום כבר הועבר לאליאס.

7.         בשלב זה החברה התנתה את העברת הסכום לבנק בכך שיוחזרו לידיה שתי המחאות שנתנה לאליאס, בסך כולל של 46,000 ש"ח (להלן - "שתי ההמחאות"). בהמשך, הועברה לב"כ הבנק בנאמנות המחאה על סך כ-46,000 ש"ח מחשבונה של החברה וסוכם כי כאשר אליאס ישיב לחברה את שתי ההמחאות, תאשר החברה לב"כ הבנק לפרוע את אותה המחאה. כמו כן, הוסכם שאת ההפרש בין הסכום שעוקל (כ-53,000 ש"ח) לבין הסכום שבהמחאה (כ-46,000 ש"ח) תעביר החברה ישירות לבנק.

8.         העברת שתי ההמחאות מאת אליאס לחברה התעכבה ועד שהגיע המועד בו ניתן האישור להציג לפרעון את ההמחאה על סך 46,000 ש"ח שניתנה לבנק (באוגוסט 2003) - מצבה הכלכלי של החברה היה כזה שההמחאה חוללה ולא כובדה.

9.         כלומר, מתוך הסכום שעוקל - 53,000 ש"ח לערך - ניתנה בסופו של דבר המחאה על סך של כ-46,000 ש"ח בלבד אשר לא כובדה, והיתרה מעולם לא שולמה בכל דרך שהיא.

10.        ברור אם כן כי החברה הפרה באופן בוטה הן את צו העיקול והן את החלטת בהמ"ש מיום 8/1/2003 בכך שהעבירה את הכספים לאליאס במקום לבנק.

11.        אך נשוא התובענה אינו ההפרה של החברה אלא הפרה נטענת מצד הנתבע, מר יעקב בן שאול (להלן - "בן שאול") שהיה בזמנים הרלבנטיים מנהלה היחיד של החברה ובעל המניות העיקרי שלה (כעולה מתדפיס רשם החברות שצורף לסיכומי הבנק).

הסוגיה שבמחלוקת

12.        השאלה שבמחלוקת הינה אם ניתן לחייב את בן שאול באופן אישי בגין הסכום שעוקל אצל החברה והועבר לאליאס בניגוד לעיקול.

13.        לטענת הבנק יש לחייב את בן שאול באופן אישי בשל שני נימוקים :

האחד - אחריות אישית כלפי הבנק (בגין עוולת הרשלנות, הפרת חובת הנאמנות, אי קיום צווים של בהמ"ש והפרת חובות בתור OFFICER OF THE COURT) ;

והשני - אחריות מכח דיני הרמת המסך.

14.        לשיטת בן שאול, אין ליחס לו כל אחריות בגין פעולותיה של החברה, היות ואין כל יריבות בינו לבין הבנק והיות ולא מתקיימות הנסיבות המאפשרות הרמת מסך.

15.        הצדדים הסמיכו את בהמ"ש ליתן פסק דין על בסיס סיכומים בכתב שיוגשו מטעם הצדדים על בסיס רשימת עובדות מוסכמות.

דיון

16.        לאחר שקילת טענות הצדדים, קריאת הסיכומים על צרופותיהם ועיון בהודעות שהוגשו  על ידי הצדדים בהתאם להחלטתי מיום 22/5/2005 - מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.