פסק-דין בתיק א 36310/05

בפני תביעה כספית בסך של 12,500 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ המספקת שירותי כשרות והשגחה לעסקים, מפעלים ומסעדות בישראל.

הנתבעת 1  הינה בעלת אולם שמחות .

טוענת התובעת כי ביום 01/05/04 נחתם בינה לבין הנתבעת 1 הסכם להצבת "נאמן כשרות" כאשר הנתבע 2 חתם כערב למילוי כל התחייבויותיה של הנתבעת 1 בהסכם.

התובעת טוענת כי לנתבעים נוצרה יתרת חוב בסך של 5,992 ש"ח בהתאם לחשבונית שלא שולמה וכן בהתאם להסכם זכאית התובעת במקרה של הפרתו היסודית לפיצוי בגין הודעה מראש וכן תשלום עבור דמי הבראה.

התובעת טוענת כי כל פניותיה לנתבעים על מנת שישלמו חובם לא נענו ולא נותר לה אלא להגיש תביעה זו.

בשם הנתבעת 1 הגיב מר דוד דבורי, שטען כי מאחר והוא המורשה חתימה היחידי בנתבעת 1 ורק בצירוף חותמת הנתבעת 1 לחתימתו ניתן לחייב את הנתבעת1 והדבר לא קרה במקרה דנן לכן אין תוקף להסכם שנחתם בין הצדדים.

מר דבורי הוסיף כי בשל זיוף חתימתו על ידי הנתבע 2 הגיש כנגדו תלונה במשטרה.

דיון:

בדיון המקדמי מיום 08/11/2005 הבהיר ב"כ התובעת כי  היחסים בין התובעת לנתבעת 1 היו יחסים מתמשכים וכי לפקודת התובעת נמסרו מספר שיקים החתומים כדין.

מר דבורי  הודה כי הפקיד את חותמת הנתבעת 1 בידי הנתבע 2 ששימש כמפעיל האולם כדי שישלם לספקים וכן שיגבה את התמורה מלקוחות הנתבעת 1. אדם הנותן אמון ומפקיד בידי אדם אחר גם אם מדובר בשותפו או בחברו ונדרש בעתיד לכבד את העיסקאות ו/או הסכומים שנרשמו בשיקים או בחוזים החתומים בידי אותה חותמת יהא מושתק מלטעון כי לא ידע על עסקאות אלו שכן יכל למנוע זאת מלכתחילה.

במקרה דנן אין כלל מחלוקת כי שירותי התובעת סופקו במלואם ואף כובדו מספר שיקים בגין השירות הקודם שניתן.

כמו כן המסמך אותו ביקש להציג מר דבורי בדבר היותו מורשה החתימה היחידי והבלעדי בנתבעת 1 נערך ונחתם לאחר החתימה על ההסכם נשוא התביעה ומשכך אין לו כל משקל.

במהלך  הדיון הוברר שההתכחשות לחוב נוצרה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין מר דרורי לבין הנתבע 2 בקשר לבעלות על מניות החברה וכי לתובעת אין כל קשר למחלוקת זו בין שני אישים אלו (אשר עד כה לא הצלחתי להבין האם היו שותפים אם לאו...).

מששמעתי את טענות הנתבעת והבהרות ב"כ התובעת, לא מצאתי כל התגוננות עניינית לתביעה זו ולא מצאתי טעם בהמשך ההליך.

את סמכותי לסיום ההליך כבר בשלב מקדמי זה  שואב אני מכח הוראת תקנה 214יא (ז) לתקנות סדר הדין האזרחי  המפנה לתקנה 143.

תקנה 143 דנה בסמכויותיו של שופט בקדם משפט בסדר דין רגיל. הוראת תקנת 143(9)  קובעת  שבקדם משפט מוסמך שופט  ליתן פסק דין, לרבות פסק דין חלקי בתובענה, במידה שנתברר כי אין לנתבע הגנה בפני תביעה. משהסמיך המחוקק את בית המשפט ליתן פסק דין מלא או חלקי בסדר דין רגיל קל וחומר כי בית המשפט רשאי ליתן פסק דין בתובענה בסדר דין מהיר אשר מוגבלת בתביעות עד לסך של 50,000 ש"ח, כבר בשלב המקדמי ולא להאריך את הדיון ע"י קביעתו להוכחות, תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן מיותרים.

עניין זה אף עולה בקנה אחד עם מטרות תיקון התקנות והכנסת  פרק מיוחד בקשר ל"סדר דין מהיר". מתקין התקנות הושפע מהרפורמה באנגליה בעקבות דו"ח הלורד  WOLFאשר  הגיש את המלצותיו ב:

           Draft Civil Proceedings Rules         "ACCESS TO JUSTICE"