פסק-דין בתיק א 36277/05

מבוא

1.         בפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בסך של 706,088 ש"ח.

2.         התובעת היא אם חד הורית המתגוררת עם שני בניה בדירה בקומה ראשונה הנמצאת בבניין ברח' ברנשטיין 5/3 בתל אביב.

3.         ביום 20.7.2004 ביטחה התובעת את דירתה באמצעות חברת הביטוח הנתבעת, לפי פוליסה לביטוח דירה. הפוליסה כללה, בין השאר, ביטוח תכולה של הדירה. בתחילה עמד סכום הביטוח של תכולת הדירה ע"ס 400,000 ש"ח וביטוח כל הסיכונים בגין התכשיטים עמד על סך של 200,000 ש"ח. ביום 18.8.2004 שלחה הנתבעת מעריך מטעמה, אשר העריך את שווי התכולה בדירה בחוות דעת מפורטת. בעקבות כך הוגדל היקף הכיסוי הביטוחי באופן משמעותי ועמד על סך של 907,100 ש"ח בגין תכולה, וסך של 571,200 ש"ח בגין התכשיטים.

4.         התובעת טוענת כי ביום 20.9.2004, בזמן שלא היה איש בדירה, נפרצה הדירה ונגנב ממנה רכוש רב, לרבות תכשיטים, פריטי לבוש, דברי ערך וכלי נוי, בשווי כולל של כ- 700,000 ש"ח, וכן כסף מזומן בסך של כ- 54,000 ש"ח. התובעת התלוננה במשטרה ודיווחה על הפריצה לנתבעת. הנתבעת שלחה חוקרים ושמאי לדירת התובעת והללו זכו לשיתוף פעולה מלא מצידה של התובעת.

            התובעת טוענת כי לפי ס' 2.7 לפרק ב' של הפוליסה, על הנתבעת לשלם לה תגמולי ביטוח בגין הרכוש והכסף שנגנבו מן הדירה. הואיל והנתבעת סרבה לשלם את תגמולי הביטוח, הוגשה התביעה שבפניי. התובעת טוענת כי בנסיבות הענין ראוי לפסוק לזכותה ריבית מיוחדת לפי ס' 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 ( להלן: "חוק חוזה הביטוח").

5.         הנתבעת טוענת כי לא התרחש כלל מקרה הביטוח, הואיל והלכה למעשה התובעת ביימה את ארוע הפריצה. הנתבעת מצביעה על שורה של נסיבות המוליכות לדידה למסקנה כי אכן מדובר בביום של פריצה, שנעשה על פי הזמנת התובעת. עוד טוענת הנתבעת כטענה חלופית כי התובעת לא הוכיחה כלל את היקף הנזק הנטען על ידה וכי היא טוענת לגניבת פריטים שכלל אינם מופיעים בדו"ח הסוקר שעל יסודו בוטחה הדירה. הנתבעת מסתמכת על חוות דעתו של השמאי מטעמה, שהעריך את הנזק בסכום של 582,966 ש"ח בערכי כינון, או 542,901 ש"ח בערכי שיפוי.

6.         השאלה המרכזית הטעונה איפוא הכרעה היא האם אכן התרחשה פריצה בדירתה של התובעת או שמא מדובר בביום של פריצה, כטענת הנתבעת.

האם התרחשה פריצה בדירת התובעת

7.         התובעת מתארת בעדותה כי ביום 20.9.2004, כאשר חזרה אל דירתה בשעה 18:00, חשכו עיניה. היא גילתה כי הדירה נפרצה וכי נגנב מתוכה רכוש רב, כמפורט בטופס התביעה שמסרה לשמאי מטעם הנתבעת, אפרים משה פורן ( להלן: "השמאי פורן"). לדבריה:

            " כשנכנסתי לדירה היא היתה תוהו ובוהו, הכל היה הרוס והקרעים לא היו נסתרים, השמאי צילם, הכל היה מפוזר, היה הפוך ודברים מהפריזר הוצאו והכל היה על הרצפה, כריות קרעו ושברו תמונות והכל היה מפוזר ופתוח לעין כל." (ע' 20 לפרוטוקול).

מדו"ח הפעולה של השוטרת טטיאנה לסני, נספח ח- 6 לתצהירה של התובעת, עולה כי הדיווח הראשוני אודות הפריצה נמסר למשטרה בשעה 18:19. ניידת המשטרה הגיעה לדירה בשעה 18:31.

התובעת העידה כי נאמר לה על ידי אנשי המשטרה שהפורץ חדר לדירה מתוך חלון של חדר הילדים:

" לפי מה שהבנתי מהמשטרה שביקרה אצלי בבית לפני השמאי, הם אמרו שנכנסו מהחלון האחורי של חדר הילדים, כאשר השלבים של התריסים היו שבורים, החלון נשבר, המשטרה כך קבעה. אמרתי לדורי [החוקר מטעם הנתבעת- ח.ב.] לפי מה שהמשטרה אמרה." (ע' 20 לפרוטוקול).

עדות זו נתמכת מתוך טופס רישום פרטי הארוע שנעשה על ידי השוטרת טטיאנה לסני, נספח ח- 5 לתצהיר התובעת. בס' 10 לטופס, תחת הפרק " שיטת הביצוע", רשמה השוטרת: " דרך החלון". בסעיף המתייחס לעקבות וסימנים שנותרו נרשם: " טביעות אצבע".

ההנחה כי הפריצה בוצעה דרך חלון חדר הילדים, נתמכת בתמונות שצילם השמאי פורן בעת ביקורו השני בדירה, ביום 26.9.2004 (מוצג ת/1). באחת התמונות ניתן להיווכח שאחת מכנפי חלון הזכוכית בחדר הילדים מנוקבת.

8.         מטעם הנתבעת העידו החוקר דורי קרן ( להלן: "החוקר קרן") וכן השמאי פורן. יצויין כי החוקר קרן הוא עובד שכיר של הנתבעת, ואין המדובר איפוא בחוקר בלתי תלוי וחסר פניות (ראה עדותו של החוקר קרן, בע' 39 לפרוטוקול).

            החוקר קרן, יחד עם חוקר נוסף שלא העיד במשפט, ביצעו חקירה יסודית ביותר: הם חקרו שכנים המתגוררים בבנין, את אמה ואחותה של התובעת, את בן זוגה תמיר מור, את חברתה של התובעת, גב' סימונה גבריאלי ואת התובעת עצמה. בנוסף ביקשו החוקרים וקיבלו מהתובעת פלט שיחות טלפון במועד הרלבנטי לפריצה הנטענת וכן פלט שיחות שבוצעו ממכשיר הטלפון הסלולארי של התובעת. דו"ח החקירה המשתרע על פני לא פחות משלושים וחמישה עמודים, צורף כנספח לתצהירו של החוקר קרן. עם זאת, משיקולים השמורים עימה, ולמרות שנערכו חקירות מקיפות ויסודיות של השכנים, נמנעה הנתבעת מלזמנם לעדות. למותר לציין כי הדברים שאמרו השכנים לחוקרים הם בבחינת עדות שמיעה מפיו של החוקר קרן, ועל כן אין הם קבילים כראיה לאמיתות תוכנם (להבדיל מעצם אמירתם לחוקר).

9.         החוקר קרן מציין בדו"ח החקירה כי ביום 21.9.2004, יום אחד לאחר הפריצה הנטענת, הוא ערך ביקור ראשון בזירת הארוע. לדבריו: