פסק-דין בתיק א 36239/04

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, יליד 1978, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.1.2001, בהיותו בן 23. התאונה התרחשה בסביבות השעה 00:55, בעת שהתובע נסע ברכב נהוג בידי חברו, הנתבע 3; הרכב החליק בפניה בכביש רטוב, עלה על אי תנועה ופגע בעץ.

3.         הנתבעים מודים בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק, ובעיקר על שאלת קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין נכותו האורטופדית של התובע לבין התאונה. 

נכות רפואית

4.         התובע נבדק תחילה רק על ידי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, פרופ' רפאל שפיר. בחוות דעתו מיום 5.6.05 הוא כותב: "נפגע בתאונת דרכים לפני מעל 4 שנים. נותרו מספר צלקות על המצח באזור המפרץ הימני. הן מכערות במידה קלה. צבען כצבע העור, אך הן נראות בשל התבלטות קלה שלהם מעל העור... ממליץ להעניק נכות אסתטית צמיתה של 1.5% לפי סעיף מותאם 75 (2) א-ב...". פרופ' שפיר התבקש גם לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי אורטופד, הוא אכן המליץ לעשות כן, לשם קבלת חוות דעת "על הקשר בין התאונה לתלונותיו על כאבי צוואר וגב עליון".

5.         התובע נבדק אכן על ידי מומחה שמונה בתחום האורטופדי, ד"ר ארנן גרינטל (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מיום 20.4.2006 מפרט המומחה את ממצאיו ומסכם כדלקמן: "... לפי החומר הרפואי לאחר התאונה היו תלונות של כאבי גב תחתון וגב עליון. ביום התאונה בוצעו צילומי עמוד השדרה הצווארי ובהמשך נבדק מספר פעמים וברישומים השונים אוזכרו כאבי גב תחתון וגב עליון בלבד. העיון בחומר הרפואי מלמד על תאונה נוספת בתאריך 28.10.01. בתאונה לא היה חגור ונחבל בראשו מההגה. תשעה ימים לאחר מכן נבדק בקופת החולים וסיפר על כאבי צוואר שנמשכים חודשיים. כך שלפי הרישומים הרפואיים כאבי הצוואר החלו בתחילת חודש ספטמבר 2001. כיום, אין תלונות הקשורות לעמוד השדרה המתני אלא על כאבי צוואר, קושי בעמידה ממושכת כאבים בשכמה. הבדיקה הצטיינה בחוסר יציבות מסוים אך בסיכומה של הבדיקה נמצאה הגבלה קלה במישור תנועה אחד וטווח תנועה גבולי במישור תנועה אחר. צילומי עמוד השדרה הצווארי תקינים. CT של עמוד השדרה הצווארי תקין למעט ממצא שפורש כסדק במסה לטרלית של C2 אלא שה- CT בוצע מעל לשנה מהתאונה הראשונה שלא לוותה בכאבי צואר וחצי שנה מהתאונה השניה כאשר כאבי הצואר החלו כחודש וחצי לפני התאונה השניה. חשוב לציין כי לאחר התאונה הראשונה (26.1.01) נבדק במיון, נרשם כי היתה רגישות והגבלה בתנועות בעמוד שדרה צווארי והמתני אך תלונות ההמשך נגעו לגב בלבד, נבדק מספר פעמים על ידי רופאיו המטפלים ורק לאחר התאונה השניה (28.10.01) הופיעו כאבי צואר אלא שהוא עצמו לא שייך אותם לתאונה אלא קצב את זמן הופעת הכאבים חודשיים קודם לכך. למר יעקוביאן תלונות כאבי צואר, קיימת הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה הצווארי ומשמעותה נכות אורתופדית בשיעור 5% בהתאמת סעיף 37 (5) (א') אלא שהחומר הרפואי אינו מאפשר לקשר בין נכות זו לתאונה מתאריך 26.1.01" (ההדגשה במקור - א.ז.).

6.            המומחה נקרא לחקירה נגדית על ידי ב"כ התובע. הוא אישר כי לפני התאונה אין בתיעוד הרפואי כל איזכור בדבר כאבים או ממצא בצוואר; בתאונה נחבל התובע בצוואר ובבדיקה היתה רגישות בצוואר; לאחר התאונה הוא התלונן מספר פעמים על כאבי ראש וכאבים בגב העליון; ביום התאונה השניה (28.10.01) לא פנה התובע למיון, ולמחרת לא התלונן בפני הרופא על כאבים או פגיעה בצוואר; תלונות על כאבים בצוואר הופיעו לפני התאונה השניה; המהלך בשתי התאונות היה שונה, כי אחרי התאונה השניה יש אישור בודד ואין המשכיות תלונות (עמ' 24 - 26 לפרוטוקול). לאחר כל זאת, משנשאל המומחה מדוע לא פירט בחוות דעתו למה כן קשורה לדעתו הנכות, השיב כי "כאבי צוואר שכיחים מאוד באוכלוסיה, כולל הצעירה, וברוב המקרים בשורה התחתונה אנו לא יכולים להוכיח מה סיבת כאבי הצוואר ורוב מה שאנו אומרים זה הנחות" (עמ' 26). בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעים שב המומחה והדגיש דווקא את העדר הקשר או את הקשר הרחוק יותר בין כאבי הצוואר לתאונה השניה (עמ' 26 - 27). 

7.            אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו.  כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה" (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005); ההדגשות שלי - א.ז.).

               דומני כי בענייננו ניתן לקבוע, לפי מבחני ההסתברות המשפטית, כי נכותו של התובע קשורה לתאונה. המומחה עצמו "עידן" את חוות דעתו בעדותו, כמפורט לעיל, והגם שלא חזר בו ממנה, אישר את הנתונים העובדתיים, המצביעים, אם לא על קשר מובהק, אזי למצער על זיקה של ממש בין כאבי הצוואר והגב העליון לבין התאונה.

               אני קובע אפוא כי נכותו האורטופדית של התובע, בשיעור של 5% - קשורה לתאונה.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

8.         "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני, תק-על 2005(3), 29, ניתן ביום 4.7.05, פיסקה 10). עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע.  כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל - תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות... רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה  של  הנכות  על  התפקוד  בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של  התובע  המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"". (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792 (1995), 799 - 800; ההדגשה שלי - א.ז.).

            בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

            כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו, דינים עליון, כרך נז', 717 (2000)).

9.         עובר לתאונה עבד התובע כנהג חלוקה וכמחסנאי בחברת "ניו ליין קוסמטיקס". הוא המשיך בכך גם לאחר התאונה. לטענתו נאלץ להפסיק את עבודתו כעבור 3 חודשים בשל כאביו. בינואר 2003 שב לחברה, עד אוגוסט, בתפקיד אחר. כיום הוא עוסק במתן תמיכה טכנית בשירות לקוחות ומשתכר כ - 4,000 ש"ח (לעומת 5,500 ש"ח נטו לפני התאונה).

            לא התרשמתי, ואף לא הובאו ראיות מספיקות לכך, שהנכות מנעה מהתובע להמשיך בעיסוקו, שכלל אמנם מאמץ פיזי מסוים, אך בהחלט לא מאמץ ניכר. התובע ערך שני טיולים ממושכים של מספר חודשים במזרח הרחוק, האחד בתחילת 2002, לאחר עזיבתו את החברה, והשני בסוף 2006 - תחילת 2007. הטיול הראשון לפחות כלל גם טיולים רגליים (עמ' 29 - 30 לפרוטוקול). אמנם, התובע סובל מנכות וממגבלה קלה, המלווה לעיתים בכאבים, אך הוא לא עמד בנטל להוכיח כי עד היום השפיע הדבר על סוג עיסוקיו ורמת הכנסותיו. 

10.       עם זאת, לא הייתי שולל מהתובע כל פיצוי לעתיד. אין לפסול על הסף את האפשרות כי אי הנוחות, הכאבים והמגבלה יתנו את אותותיהם בעתיד. הייתי נוקט בדרך של פסיקת סכום גלובלי לעתיד. אני מעמיד את הפיצוי על סך של 25,000 ש"ח, נכון להיום.

כאב וסבל

11.    כזכור, נפסקו לתובע 5% נכות אורטופדית ו- 1.5% נכות פלסטית. אני מעמיד את הפיצוי לתובע בראש נזק זה על סך של 9,000 ש"ח, נכון להיום.

עזרה והוצאות שונות

12.       אני פוסק לתובע סכום גלובלי, על דרך האומדן, בגין עזרה והוצאות מסוימות בעיקר בסמוך לאחר התאונה בסכום כולל של 1,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

13.       אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע: