פסק-דין בתיק א 36192/05

רקע

1. מונחת בפני תביעה כספית בסך 16,513 ש"ח.
2. חברת מרוידקס בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים שונים לרבות תיקים, ארנקים ומוצרי עור למיניהם. בין התובעת לבין חברת ר. אבנם פיתוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") נחתם הסכם לפיו תספק הנתבעת לתובעת שירותי שיווק וגבייה. הנתבעת חתמה על ההסכם באמצעות מנהלה, מר רונן אבנם (להלן: "הנתבע").
3. בהתאם להסכם האמור, החלה התובעת לספק לנתבעת טובין על מנת שאלה ישווקו על ידה בנקודות מכירה שונות.
4. אולם, לאחר ששיתוף הפעולה בין הצדדים הגיע לסיומו, גילתה התובעת כי הנתבעים נותרו חייבים לה סך של 16,062 ש"ח, עלות טובין שנמשכו ממחסני התובעת על ידם. כמו כן, התברר לתובעת כי אין לנתבעים כל כוונה לפרוע את החוב דנן, לאחר שנציגיה יצרו עם הנתבעים קשר מספר פעמים.
5. משכך, ולאחר שכל ניסונותיה של התובעת לפרוע את החוב האמור העלו חרס, הגישה התובעת תביעה זו כאשר הסכום צמוד ומשוערך ליום הגשתה.
6. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת מכל וכל. ראשית, לשיטתם אין כל יריבות בין התובעת לבין הנתבע. צירופו לתביעה בוצע בחוסר תום לב בכדי להפעיל על הנתבעים לחץ לשלם את החוב הנטען. התביעה כנגד הנתבע  מתבססת על התחייבות של הנתבע לנהוג בהתאם להוראות שיקבל מן התובעת בנוגע לשירותים שיסופקו לה ותו לאו.
7. שנית, לשיטתה של הנתבעת, התובעת היא זו אשר חייבת לה כספים. הסכם ההתקשרות בין הצדדים הגיע לסיומו על ידי התובעת בחודש ינואר 2004, בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים כאשר לא ניתנה לנתבעת כל הודעה מוקדמת של 60 יום. כמו כן, התובעת לא שילמה לנתבעת את עמלת השיווק והמכירות שביצעה בחודש ינואר 2004 בסך 9,500 ש"ח + מע"מ וכן נותרה חייבת סך נוסף של 14,029 ש"ח + מע"מ בגין בונוס שנתי של 1% מסך כל המכירות שבוצעו על ידי הנתבעת בשנת 2003.
8. כאשר ההסכם הגיע לסיומו כאמור, הטובין שנמשכו על ידי הנתבעת בשנת 2004 היו על חשבון החוב האמור ובידיעתה של התובעת. לאחר משיכת הסכום המוצרים האמורים, אף נותרה התובעת חבה לנתבעת סך של 11,232 ש"ח.
9. לא זו אף זו, כאשר התובעת הפרה את ההסכם ולא נתנה לנתבעת את ההודעה המוקדמת כפי שנדרש, זכאית התובעת לקיזוז כנגד כל סכום שייפסק כנגדה, באם יפסק, בסך של 26,000 ש"ח + מע"מ, עקב הפסד הכנסה של חודשיים, לפי ממוצע.
10. משכך, אין בתביעה זו כל ממש ודינה להידחות הן כנגד הנתבע בהעדר יריבות והן כנגד הנתבעת, לגופו של עניין.
11. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר' ומשכך פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

12. התובעת הגישה מטעמה תצהירי עדות ראשית של מר שוורצטוך רוני, מנהל הכספים של התובעת וכן של מר ליסטנברג שמואל, מנהלה. בתצהירים אלו פורט כיצד התובעת עמדה בהסכם ושסיום עבודתה של הנתבעת נקבע לחודש מרץ. בנוסף, הוסבר כי הסיבה לסיום החוזה בין הצדדים היה ירידה משמעותית של 30% במכירותיה של הנתבעת בשנת 2003, לעומת שנת 2002. שלישית, המצהירים טענו כי הנתבעת והנתבע היו מודעים לכל הנושא האמור אולם שידרו לשאר עובדי התובעת "עסקים כרגיל" וזאת לאור הכרותם רבת השנים עם העובדים ואף עובר להעסקתה של הנתבעת על ידי התובעת בגלגולים קודמים. כך הצליחו למשוך את הסחורה באין מפריע.
13. לעניין הבונוס השנתי שלא ניתן לה בסוף ההתקשרות טענו המצהירים כי הבונוסים שניתנו היו מחוץ להסכם שנחתם בין הצדדים ועקב הסיבות שפורטו דלעיל, לא הייתה כל חובה לשלמה גם לשנת 2003. גם שאר טענות הנתבעים הוכחשו על ידי מצהירי התובעת תוך ציון העובדה כי הנתבעים לא פעלו כלל בקשר לטענותיהם, אפילו לא לאחר שנשלחה אליהם מכתב התראה עובר להגשת כתב התביעה ומשכך  הרי שמדובר בטענות כבושות שנועדו לסכל תביעה זו.
14. הנתבעים סמכו ידיהם על תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע וכן של גב' יפעת בוסאני. הנתבע חזר על אשר נכתב בכתב ההגנה. כמו כן, פירט הנתבע כיצד למעשה הועסק על ידי גורמים שונים עוד משנת 1996, לאותם המוצרים כאשר לאחר כל מספר שנים הוחלפה החברה המנהלת. במהלך כל התקופות האמורות קיבל הנתבע (בתור עוסק מורשה) או הנתבעת בונוס מכירות שנתי.
15. בחודש ינואר 2004 הודיעה התובעת לנתבעת על הפסקת ההתקשרות כאשר מעולם לא התקבלה אצל הנתבעת או הנתבע הודעת התראה של 60 ימים. לשיטתה של הנתבעת, עיון בכרטסת שצירפה התובעת בעצמה לכתב התביעה מלמדת כי עבודתה הופסקה בחודש ינואר ולא מרץ.
16. גב' בוסאני אשר הועסקה על ידי התובעת עד לשנת 2006 בתור מנהלת מותג, הייתה האחראית על סוכני המכירות לרבות הנתבעת. בתצהירה הבהירה כי התשלומים לטובין שנמכרו ללקוחות על ידי הנתבעת היו משולמים בתשלומים דחויים של שלושה ואף ארבעה חודשים לאחר קבלת הסחורה (+90, +120). משכך, הנתבע לא קיבל את העמלות של חודש ינואר והיה אמור לקבלן רק מספר חודשים לאחר מכן.
17. בנוסף, ידעה גב' בוסאני להצהיר כי בשנת 2003 הייתה ירידת מכירות כללית בכל המכירות ולא ספציפית אצל הנתבעת וכי במשך כל שנות עבודת הנתבע והנתבעת אם התובעת קיבלו בונוס שנתי למעט בשנת 2003.
18. לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים. עברתי על הראיות ושאר המסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה כנגד הנתבעת והכל כפי שיפורט להלן.

חוב כספי או סכסוך עובד מעביד?

19. במהלך ניהול תיק זה, הועלתה במוחי השאלה האם יש למותב זה הסמכות העניינית לדון בתביעה זו.