פסק-דין בתיק א 36188/03

רקע:

העובדות

הנתבעת הינה רשת של מרפאות פרטיות העוסקת במתן טיפולים בתחומים רבים של הרפואה האסתטית, הכוללים בין היתר הסרת שיער.

על סמך פרסומי הנתבעת פנה התובע, יליד 1977, אל משרדי הנתבעת בקרית ביאליק לשם הסרת שיער לצמיתות מגבו וכתפיו. התובע עבר 4 טיפולי הסרת שיער בלייזר בתאריכים: 13.02.2001, 06.03.2001, 28.03.2001, 12.04.2001, כאשר עבור ארבעת טיפולים אלה שילם לנתבעת סך של 4000 ש"ח.

משחלף חודש ימים מתום הטיפולים, התברר לתובע כי השיער חוזר וצומח כפי שהיה ערב הטיפול. לטענת התובע (סעיף 8 לתצהירו), היות והטיפולים לא השיגו את התוצאות המבוקשות, אישרה הגב' אלבז, מנהלת הסניף, שני טיפולים משלימים ללא תשלום.

בתאריך 22.07.2001 עבר התובע טיפול משלים, בעקבותיו סבל מכוויות ושלפוחיות באזור המטופל.

טענות הצדדים

לטענת התובע, כאמור בכתב תביעתו, הפרה הנתבעת את החוזה שבין הצדדים וכשלה לחלוטין במסירת התמורה, לפיכך הוא זכאי להשבת התמורה ששולמה. כמו כן, טוען התובע לעגמת נפש שנגרמה לו עקב חלומו לגוף חלק אשר נגוז עקב מצג שווא מטעה שנטעה בו הנתבעת וכן לכאב וסבל כתוצאה מהכוויות.

לטענת הנתבעת, משבחר התובע במסלול טיפול בו התשלום הינו עבור כל טיפול בנפרד, הרי שלא נחתם כל הסכם התקשרות בכתב ולא ניתנה לתובע כל התחייבות לתוצאות או אחריות להצלחת הטיפול.

דיון

המחלוקות שבין הצדדים מתייחסות הן לפן החוזי שבמערכת היחסים שבין הצדדים ולהתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת והן לפן הנזיקי, היינו; לנזקי הגוף שנגרמו לתובע כתוצאה מהטיפול אותו קיבל.

ביחס לפן החוזי, ציין כאמור התובע כי הנתבעת התחייבה להצלחת הטיפול, במסגרת התקשרות בין הצדדים אשר נעשתה בעל-פה. לצורך כך הגיש תצהיר מטעמו (ת/1), במסגרתו ציין כי הובטח לו שתמורת 1000 ש"ח לטיפול עבור ארבעה עד שישה טיפולים יוסר שיערו לצמיתות.

הנתבעת מצידה לא טרחה לזמן את הגב' אלבז מטעמה, עמה נערך החוזה, והעידה את מנהל הנתבעת שלמעשה ידיעותיו הינן מכלי שני ומפי השמועה, ולא יכול לכן לסייע לטענות הנתבעת, להפך, סיטואציה ובה נמנע צד מלהעיד עד שיכול לתמוך בטענותיו רואים בה דווקא תימוכין לגרסת הצד שכנגד מתוך הנחה מובנית כי הצד המוותר על המצאת ראיה חושש מפניה.

לעניין זה ראה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מ"ה (4)651, בעמ' 658, בו נקבע כדלקמן:

"אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד."

ובהמשך נאמר:

"הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה..."

כמו כן, ראה: ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, בעמ' 245:

"... אכן, ככלל, אי-העדת עד רלוואנטי 'יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...'"

ובהמשך נאמר:

"... משלא הביא בעל-דין ראיה שהיתה ברשותו, עשוי הדבר - אך אינו חייב - לשמש יסוד למסקנה, שהראיה לא הובאה, כיוון שהיתה פועלת לרעת בעל-הדין..."

לפיכך, גרסת הנתבעת באשר להסכם שנערך בין הצדדים נופלת, ונותרת גרסת התובע לפיה התחייבה הנתבעת לטיפול שיביא לתוצאה של הסרת השיער בשיעור הצלחה של כ 80%.

משע"פ חוות דעתו של ד"ר מיבלום מטעם התובע וחוות דעתו של ד"ר ורטגיים מטעם הנתבעת, נותר שיער גופו של התובע למעשה במצב דומה לזה שהיה ערב הטיפול, בכך למעשה הנתבעת אינה עומדת בהתחייבויותיה החוזיות ולפיכך עליה להשיב לתובע את ששילם לה בסכום של 4000 ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין.