פסק-דין בתיק א 36123/05

לפי ס' 79א(א) לחוק בית המשפט

התובעת, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, הגישה נגד הנתבע, גיאורגי בנימינוב, תביעה על סך 679 ש"ח, בגין יתרת חוב עבור פוליסת ביטוח לרכב.

הצדדים הגישו ביום 25.12.07 הודעה על הסדר דיוני שלפיו בית המשפט יפסוק בתביעה בדרך של פשרה, על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, על פי החומר שלפניו ועל פי סיכומים קצרים בכתב שיוגשו תחילה על ידי התובעת, תוך 30 יום ולאחר מכן על ידי הנתבע, תוך 30 יום. בהחלטתי מיום 25.12.07, אישרתי את ההסדר כמבוקש, קבעתי את היקף הסיכומים והבהרתי כי פסק הדין לא ינומק. 

התובעת הגישה את סיכומיה ביום 28.1.08. הנתבע לא הגיש את סיכומיו. לכאורה, היה בידי, אפוא, להפעיל סמכותי לפי תקנה 157(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. חרף זאת, לא עשיתי כן, הן מהטעם שלא באה כל בקשה למתן פסק דין בהעדר והן מהטעם שסברתי שראוי להכריע בטענות הצדדים לגופו של עניין.

לפיכך, נתתי ביום 10.3.08 פסק דין לגופו של עניין, תוך שחייבתי את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בצירוף אגרת התביעה וכן בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 500 ש"ח + מע"מ. על פי החלטתי שבאה בעקבות ההסדר הדיוני וכמקובל בפסקי דין בפשרה, פסק הדין שניתן על ידי לא נומק.

והנה, ביום 16.4.08 הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין בהסכמה. על פי הבקשה, נטען כי ב"כ הנתבע לא קיבל לידיו את סיכומי התובעת ועל כן לא הגיש סיכומים מטעמו. התובעת, כך מסתבר, לא שלחה, עקב טעות משרדית, את עותק סיכומיה לנתבע. הנתבע למד על כך שהוגשו סיכומי התובעת לבית המשפט ולא נשלחו אליו, ככל הנראה רק עם קבלת פסק הדין, שניתן כאמור ביום 10.3.08.

בהחלטתי מיום 10.4.08, נעתרתי לבקשה, ביטלתי את פסק הדין שניתן וקבעתי כי פסק הדין החדש יינתן לאחר עיון בסיכומי הנתבע, אשר הוגשו בד בבד עם הבקשה.

בטרם אכריע בתביעה, אציין כי גם אם לא נשלחו סיכומי התובעת לנתבע, שעה שקבעתי מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים וחלף המועד להגשת סיכומי התובעת ואלה לא התקבלו אצל הנתבע, מן הראוי היה כי בא כוח הנתבע יברר האם הוגשו סיכומי התובעת, בפרט שעה שקבעתי בהחלטתי בדק סיכומים ליום 2.3.08. בעל דין אינו יכול לישון על זכויותיו ומוטלות עליו חובות גם שעה שבעל הדין שכנגד אינו עומד לפי הנראה במוטל עליו.

מכל מקום, כפי שלא מצאתי לנכון ליתן פסק דין בהעדר, שעה שלא הוגשו סיכומי הנתבע, בוודאי שלא אנהג כך כעת, גם אם חל איחור של 3 ימים בהגשת סיכומי התובעת. הטענה שמעלה בא כוח הנתבע בסיכומיו כעת, שלפיה יש לדחות את התביעה ולו בשל כך, מוטב היה שלא תועלה כלל, שהרי ממילא לא הוגשה כל בקשה למתן פסק דין בהעדר על ידי הנתבע, וזאת חרף האיחור (הקל ממילא) בהגשת סיכומי התובעת. זאת ועוד: ממילא חל בעניין זה הכלל שלפיו משהונחו הסיכומים בתיק, לא תתקבל בקשה לפסק דין בהעדר שהוגשה לאחר מכן.

מלין הנתבע בסיכומיו על פסק הדין שניתן ואשר במסגרתו חייבתי את הנתבע בסכום המופחת מסכום התביעה ב-229 ש"ח. לטענתו, פסק הדין שגוי ומוטעה ומכל מקום, "לא בשביל 229 ש"ח שהופחתו מהתביעה, הגיש כתב הגנה וניהול תיק אשר מצב רגיל עולה עשרות מונים על הסכום שהופחת". לטענת הנתבע, בית המשפט צריך במצב כזה להחליט אם התביעה הוכחה אם לאו ומדובר בעיקרון.

טענותיו של הנתבע אינן ברורות לי. האם סבר, כאשר החליט להתגונן, ועוד באמצעות שכירת שירותי עו"ד, בתיק שסכומו 679 ש"ח בלבד, שהזכייה מונחת בכיסו? האם כאשר הסכים למתן פסק דין בפשרה, לא הבין שהתוצאה יכולה להיות תוצאת ביניים, כפי סמכותו של בית המשפט בפסקי דין בפשרה? אם הנושא היה כה "עקרוני", מדוע הסכים הנתבע למתן פסק דין בפשרה ועוד ללא נימוקים, ולא דרש פסק דין מנומק בדרך הרגילה?

מכל מקום, לאחר שעיינתי בסיכומי הנתבע לא השתנתה דעתי ולא מצאתי לנכון לשנות מהתוצאה שקבעתי. לפיכך, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 450 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל בצירוף אגרת התביעה וכן בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך של 500 ש"ח + מע"מ. כל הסכומים ישולמו על ידי הנתבע תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבע ו/או לידי בא כוחו.

ניתן היום א' באייר, תשס"ח (6 במאי 2008) בהעדר הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: