פסק-דין בתיק א 36104/06

א.         מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

בפני תביעה שעניינה נזקים ו/או חיסרון כיס אשר כנטען נגרמו לתובע מחמת חילוט שלא כדין של יחסי שכירות שבינו ובין הנתבע.

1.         התובע, שהינו אלמן ואב לשני ילדים, התקשר עם הנתבע בשני הסכמי שכירות, האחרון ביניהם מיום 1/4/04 (להלן: " הסכם השכירות"), לגבי דירה ברח' בלוך 1 בת"א (להלן: " הדירה").

על פי הסכם השכירות נקבעה תקופת השכירות לשנה החל מיום 1/4/04 ועד ליום 31/3/05.

2.         התובע טוען כי  לקראת תום תקופת השכירות, על פי הסכם השכירות, הוסכם בינו ובין הנתבע בעל פה על הארכת תקופת השכירות באותם תנאים בשנה נוספת החל מיום 1/4/05, וכי הסכם בעניין זה היה אמור להיחתם בין הצדדים ביום 31/3/05.

3.         להלן טוען התובע, כי חרף נכונותו לחתום על הסכם שכירות נוסף, סיכל הנתבע את חתימת ההסכם, וכי התובע נותר במצב בלתי אפשרי, שכן מחד גיסא הסכם השכירות פקע, ומאידך לא עלה בידו למצוא לו מקום מגורים חלופי, בעוד שהנתבע דרש פינויו לאלתר.

4.         התובע טוען כי ביום 7/4/05 קיבל התראה מפרקליטו של הנתבע, לפיה הוא נדרש לפנות את הדירה, אך לגרסתו חרף האמור במכתב, הוא הבין מן הנתבע כי בדעתו של האחרון לסכם על הארכת תקופת השכירות, שכן סוכם בינו ובין הנתבע על קיום פגישה ביום 8/4/05 לצורך חתימת הסכם שכירות חדש.

5.         להלן תיאר התובע בכתב תביעתו מסכת ממושכת של התנכלות מצד הנתבע ופגיעה בפרטיותו של התובע בעודו מתגורר בדירה, ובכלל זה ניתוק זרם המים בדירה, פגיעה במיכלי הגז על ידי השחתה ופירוק הצנרת וגניבת מתקן הגז, פגיעה עד כדי הריסה של ארון החשמל של הדירה, וכדומה.

6.         לגרסת התובע הוא פנה למשטרה והגיש תלונות חוזרות ונשנות כנגד הנתבע - 12 במספר.

התובע טוען כי רק ביום 1/5/05 עלה בידו לאתר דירה חלופית, וביום 2/5/05 לאחר שפינה את הדירה, הוא מסר את מפתחותיה לפרקליטו של הנתבע.

7.         כעולה מכתב התביעה, בין בעלי הדין התנהלו הליכים משפטיים נוספים באשר לחובות דמי השכירות שחב התובע לנתבע בגין תקופת השכירות.

התובע מייחס לנתבע התנהגות בחוסר תום לב, שגרמה לתובע לחיסרון כיס והפסדים, ובכתב תביעתו עתר לחייב את הנתבע לשלם לו סכום של 75,658 ש"ח בעילה שהוגדרה על ידו:

"על פי דיני הנזיקין ו/או דיני השבה ו/או דיני עשיית עושר ולא במשפט".

8.         מנגד הכחיש הנתבע את טענות התובע, וכפר בזכותו לגבות ממנו סכומים כלשהם.

9.         הנתבע טען כי התובע פיגר בתשלום דמי שכירות החל מחודש ינואר 2005 ועד וכולל חודש מרץ 2005, והוסיף כי גם בחודש אפריל 2005 לא שילם הנתבע דמי שכירות על סך 2,197 ש"ח ( סעיף 4 ד' לכתב ההגנה).

10.       הנתבע טען כי חרף הפגישות שתואמו בינו ובין התובע והמו"מ שהתקיים ביניהם ביום 2/4/05, לא הגיעו הצדדים ליד הסכמה ביחס להארכת תקופת השכירות, ומשכך על התובע היה לפנות את הדירה.

הנתבע טוען כי התובע הפר את הסכם השכירות בכך שסירב לפנות את הדירה במועד המוסכם בסיום תקופת השכירות.

11.       אשר למסכת ההתנכלויות שאותה ייחס התובע לנתבע בכתב התביעה - הכחיש הנתבע את הנטען בס' 20 לכתב התביעה על כל סעיפי המשנה שלו, והוסיף בכתב הגנתו:

"מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה, יוסיף הנתבע ויטען כי הייתה לו זכות מלאה לבצע את כל הפעולות הנזכרות בס' 20 לכתב התביעה, לאור הפיסקה השנייה של ס' 5 (א) להסכם השכירות, המאפשרת לו לפנות את התובע בהסתיים תקופת השכירות".