פסק-דין בתיק א 361/99

1.         התובע, גמאל מוחמד, יליד 1951, פועל בנין במקצועו, נפגע ב- 19.12.97 במהלך עבודתו אצל מעבידתו דחפור הגולן - עבודות עפר ופתוח בע"מ (להלן: דחפור הגולן), והגיש תביעה זו להטבת נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה זו.

            תחילה נתבעה רק דחפור הגולן ולאחר מכן הוגשה בקשה להפסקת הליכי התביעה כנגדה עקב פירוקה (בש"א 10092/05). במצב זה תוקנה התביעה בהסכמה, על ידי צירופה של כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל או חברת הביטוח).

            הן דחפור הגולן והן כלל חברה לביטוח בע"מ כופרות בחבות הנטענת וסבורות כי דין התביעה להידחות.

2.         במועד התאונה עבד התובע בהוראת דחפור הגולן, מעבידתו, באתר פרוייקט ניצני השרון בכרכור, אתר בניה בו הוקמו מעל ל- 100 קוטג'ים.

            במועד התאונה ביצע התובע תיקונים במבנים שונים באתר.

            התאונה ארעה עת ביצע עבודות תיקונים באחד הקוטג'ים בפרוייקט זה, טרם מסירת המבנה לרוכשיו.

            מטעם התובע נערכו שני תצהירי עדות, האחד על ידי התובע עצמו, והאחר על ידי עובד אחר של דחפור הגולן בשם עבד אל ראוף אבו אל היג'ה (להלן: עבד אל ראוף). שניהם נחקרו על תצהיריהם.

            מטעם כלל מסרו עדות חוקר בשם אברהם אשכנזי, שביצע חקירה ביחס לתאונה, בזמנו, ושני אנשים נוספים - עמירם מגן ודן רוזן, שנחקרו בנקודה ספציפית והיא גורלה של קלטת שנערכה, על פי הנטען, במהלך חקירתו של אשכנזי, לאור הפסקת פעולתה של חברת החקירה ב- 6/02.

3.         התובע טוען כי במסגרת עבודתו היה עליו לבצע עבודה מסויימת בגובה ולשם כך סופק לו סולם. נטען כי עבד לבדו ללא עזרה של עובד אחר ועל כן נאלץ להעלות את כלי העבודה עימו על הסולם כשהם בתוך דלי ואת הדלי תלה בהעדר אפשרות אחרת, על אחד משלבי הסולם, בקצה השלב. בשלב כלשהו, בסמוך לאחר עלייתו של התובע על הסולם, החליק, מעד ונפל ארצה ועקב כך נחבל.

            התובע טוען לתחולת החזקה בדבר הדבר מדבר בעד עצמו, כאשר, לגישתו, מצב בו אדם נופל מגובה של למעלה מ- 2 מ' הוא מצב בו יש הסתברות גבוהה יותר להתרשלות המעביד, וסבור שגם תנאיה האחרים של החזקה מתקיימים.

            התובע טוען כי שליחתו של אדם לבדו לבצע עבודה בגובה לשמה הוא נזקק לסולם ללא עזרת אדם נוסף , סיוע או השגחה על יציבות הסולם, ומבלי לספק סולם המתאים לעבודה בגובה זה, הינה התנהגות רשלנית של מעביד.

            עוד נטען, כי מדובר גם בהפרה של חובות חקוקות ובהן החובה הקבועה בסעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תשל"א - 1971, והוראות סעיפים 9,16,72 ו- 74 לתקנות הבטיחות בעבודה [עבודות בניה] תשמ"ח - 1988.

            התובע סבור כי אחריות הנתבעת היא בכך שהנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ובלתי בטיחותית ובכך שלא סיפקה לו את האמצעים והעזרים הנדרשים לביצוע העבודה, לא הקפידה על כללי עבודה נכונים באמצעות כלים נכונים ונדרשים ובעזרת כח אדם בכמות מספקת.

            התובע סבור כי אין להטיל עליו כל אשם תורם.

            הנתבעת 2 סבורה כי התובע לא נפגע במהלך העבודה. לגישתה, התובע מסר גרסאות שונות ביחס לנסיבות התאונה ולא הוכיח את נסיבותיה ועדותו היא בבחינת עדות יחידה של בעל דין ואין לסמוך עליה.

            הנתבעת מדגישה כי לא מוטלת עליה כל חבות, וכי לא הפרה כל חובת זהירות. לגישתה, בכך שהתובע נפל מסולם אין כדי להעביר את הנטל אל כתפיה. הנתבעת סבורה כי לא הפרה כל חובות חקוקות ואף כי אין קשר סיבתי בין הפרה, אם היתה, לבין הנזק. לגישתה, התובע איבד שיווי משקל ונפל תוך כדי ירידה מסולם תקין והמעביד אינו אחראי לכך.

            עוד טוענת הנתבעת, לחילופין, כי יש להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור שלא יפחת מ- 40%.

4.         המחלוקת

            המחלוקת מתמקדת אם כן בשאלת נסיבות ארוע התאונה ובשאלת החבות והאשם התורם.